רמב"ם על כתובות ב
כתובות פרק ב
עריכה- ראו גם: נוסח המשנה כתובות ב רמבם
הינומא - אוהל ממשי. היה מנהגם שנושאים בו בתולות מבית אביה לבית בעלה.
והעיקר בזה הדין, כל זמן שנאבדה הכתובה הוא נאמן באמרו אלמנה נשאתיך, אלא אם נמצאו עדים שהעידו שנשאת בתולה, או ממי שהיה מצוי בחופתה, וראה שנעשה לה ממעשה אנשי המקום ההוא שעושין לבתולה ממיני הקישוט או ממיני השחוק וזולת זה.
והיה מנהגם במקומו של רבי יוחנן, חילוק קליות:
אמרו מודה רבי יהושע - רוצה לומר מודה לרבן גמליאל שחולק עליו בפרק הראשון במה שדומה לדין זה, באמרו היא אומרת משארסתני נאנסתי, לפי שאינה נאמנת אליבא דרבי יהושע, ואפילו שיש שם מיגו דיכולה למימר מוכת עץ אני וכשרה לכהונה, וקאמרה נבעלתי דפסלה עצמה לכהונה, נאמנת לומר משארסתני נאנסתי. אבל אינה נאמנת אליבא דרבי יהושע, לפי שהוא אינו מחייב הבעל בכתובה מטעם שהיא יכולה לומר מיגו במה שתלוי בדרך אסור והיתר, לפי שפסולה לכהונה או כשרה לכהונה הוא אסור והיתר, אבל בכאן מודה רבי יהושע לפי דמיגו דהכא תלוי בנתינת ממון, שהוא מיגו דיכול למימר שלי הוא, וקאמר של אביך הוא ולקחתיה ממנו, נאמן.
ואם יש עדים שהוא של אביו, אינו נאמן - בתנאי שיהיה אכילת הפירות שתי שנים בחיי האב ושנה בחיי הבן, שלא נשלמו לו שני חזקה בחיי האב ולכך אינו נאמן, לפי שהעיקר בידינו אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל, רוצה לומר כל זמן שהתחיל שני חזקה והוא קטן, ואפילו נשאר זה המחזיק באכילת הפירות עד שנשלמו לו שני חזקה אחר שגדל הקטן אינה חזקה, וזה הוא שרצה להשמיענו:
אנוסים - הוא אונס נפשות כגון שיאמרו פחדנו שיהרגנו. אבל אם אמרו אנוסי ממון היינו (או) שפחדנו שאם לא נעיד לו שיקח ממונינו ולכך העדנו לו אינם נאמנים, לפי שהעיקר אצלנו אין אדם משים עצמו רשע, וכשאומרים שהם הצילו ממונם בממון חבירם הוא רשעות. כל שכן כשאמרו שהם לוקחים שוחד מפני זה העדות שאינם נאמנים, וכמו כן כשפסלו עצמם בעבירה אינם נאמנים.
אבל נאמין אותם בכאן באמרם פסולי עדות היינו, כשפסלו עצמן מחמת קורבה, כגון שיאמרו קרובים היינו באותה שעה ולא היינו ראויין לעדות זה השטר.
ואמנם קיום העדות כשכתב ידם יוצא ממקום אחר, הרי זה יתקיים על שלשה דרכים:
- הדרך הראשון הוא, שיהיה בזה השטר עדים ראובן ושמעון, ונרצה לקיים חתימתן ממקום אחר, שנמצא שטר אחר שיש בו עדים כמו כן ראובן ושמעון, והעידו שני עדים שזו חתימת ראובן ושמעון, ונמצאת הכתיבה כמו הכתיבה, רוצה לומר חתימת העדים שהם בשטר האחר שהעידו עדים שהיא חתימת פלוני ופלוני שהיא כמו החתימה שאנו רוצים לקיים.
- והדרך השני, שיהיה שטר ובו אלה העדים בעצמם, רוצה לומר ראובן ושמעון, שהוחזקו כבר בבית דין ועליו קיום בית דין, והיה כבר שקרא עליו ערער ואחר כך הוחזק, ומצינו כתיבת זה השטר מקוים, רוצה לומר חתימת העדים כמו החתימה שבשטר שאנו רוצים לקיים, הרי זה כמו כן יתקיים בזה הדרך.
- והדרך השלישי, [שנמצא] שטרי שני שדות במקח וממכר בזה העדות, רוצה לומר באלו העדים בעצמם, והלוקחים אכלו פירות אלו השדות שני חזקה גמורים רוצה לומר שלש שנים בפני המוכרים, ולא נפל ערעור ולא הכחשה ולא שום דיחוי בעדות. או שהיה כמו כן עדותן בשני שטרות כתובות, ונמצא חתימת העדים אשר בשטר שאנו רוצין לקיים כמו חתימתן אשר בשני שטרי שדות או שני שטרי כתובות, הרי יתקיים השטר כמו כן.
- ובתנאי שיהיו בשני השטרות שאנו רוצים לקיים מהם שלא ברשות התובע זולת השטר שאנו רוצים לקיימו, לפי שאם יהיו השטרות כולם בידו ניחוש שמא דימה הכתב וזייפו:
ואין הלכה כרבי:
אם משנשאת - רוצה לומר אם משהתירוה להנשא, הרי זו לא תצא מהיתרא ואפילו באו עדים שנשבית. אבל אם באו עדים שנטמאת, אפילו היו לה כמה בנים תצא.
וכשאמרה אשת איש אני, ואחר כך לזמן אמרה פנויה אני, אבל מה שאמרתי שאשת איש הייתי מטעם כך וכך היה, הרי זו נאמנת ודבריה נשמעים, ובלבד שתתן אמתלא לדבריה הראשונים, ובלבד שלא יהיו שם עדים:
עניין אמרו שנשבו רוצה לומר שיש ידיעה ברורה בעדים שנשבו.
ועם כל זה הם נאמנות והם מותרות כשהעידה כל אחת מהן על חברתה שהיא טהורה, לפי שכשרים בעדות אשה שבויה שהיא טהורה אשה וקרוב וקטן המסיח לפי תומו.
ומתקיים העדות בשבויה שהיא טהורה, כשיעיד העד שלה שהוא לא פירש ממנה מזמן שנשבית עד שיצאת מרשות הגוים:
( ראו משנה ו )
עוררין - חולקים ואומרים שהוא אינו כהן. והעיקר אצלנו אין ערער פחות משנים.
ומחלוקת רבן שמעון בן גמליאל עם תנא קמא אמנם הוא בצרוף עדות כמו שאומר. והוא שיש כאן אדם שידוע לנו שאביו כהן הוא, ואחר כך יצא קול על זה הבן שהוא חלל ונדחה מן הכהונה, ואחר כך העיד עד אחד שהוא כשר והחזרנו אותו לכהונה, לפי שהעיקר אצלנו מעלין לכהונה על פי עד אחד, ואין הלכה כרבי יהודה. ואחר כך העידו שני עדים שהוא חלל ונדחה מן הכהונה פעם שניה, ואחר כך העיד אחד שהוא כשר. רבן שמעון בן גמליאל אומר, יצטרף זה העד עם העד הראשון ואף על פי שיש ביניהם זמן ומעלין אותו לכהונה, לפי שעדות השנים שהעידו שהוא כשר והשנים שהעידו שהוא פסול תבטל עדותן, וישאר הבן בחזקת אביו שהוא כהן כשר. ותנא קמא אומר לא יצטרף, ואין מעלין אותו לכהונה עד שיעידו שני עדים בזמן אחד שהוא כשר, לפי שנעמיד אלו שהעידו שהוא חלל כנגד אלו שהעידו שהוא כשר ויעמוד בחזקתו.
והלכה כרבן שמעון בן גמליאל, לפי שהעיקר אצלנו שהעדות מצטרף ואפילו היו ביניהם כמה שנים. וכמו כן העדים יכולים להעיד זה שלא בפני זה בכל העדיות חוץ מגט כמו שיתבאר, ובעדות נפשות כמו כן, ויש להם דינים יתבארו במקומם בסנהדרין: ,
כשהגוים ידם תקיפה על ישראל אפילו על ידי ממון אסורה לבעלה, וזה כולו כשבעלה כהן, אבל ישראל העיקר אצלנו אונס בישראל מישרי שרי.
וכרכום - הוא גייס.
ואם יש בעיר מקום להיחבא ואין בני המלחמה יכולים להגיע שם, נאמנת כל אחת מהן באמרה לא נטמאתי ואפילו אין לה עדים, לפי שנאמר בכל אחת מהן מיגו דיכולה למימר נחביתי נאמנת לומר לא נחביתי ולא נטמאתי.
וכבר בארנו שהקרוב והאשה כשרים להעיד לאשה שהיא לא נטמאה, חוץ מבעלה ושפחתה המשמשתה.
ואדם שהעיד לשבויה שהיא טהורה והוא כהן לא ישאנה, אבל ישאנה כהן אחר כמו שיתבאר בסוף פרק שני מיבמות. אבל אם פדאה בממונו והעיד עליה שלא נטמאת ישאנה, שאם לא נתברר לו כן לא היה נותן ממונו עליה בפדיונה:
ואלו העניינים כולם אמנם הם עניינים צריך בהם פרסום בעלמא בלבד. והם כולם מדרבנן, לפי שקיום שטרות דרבנן, ותקנת כתובה מנה מאתים ותחומין וטומאת בית הפרס דרבנן, וכמו כן זאת התרומה אשר תנתן לזה הכהן שיעלה לכהונה בזאת העדות הקלה אמנם היא תרומה דרבנן, רוצה לומר שיהיה זה הדבר שיוציאו ממנו התרומה צומח בעציץ שאינו נקוב כמו שבארנו במסכת תרומות, ומה שהוא דומה לזה.
ולא תתקיים זאת העדות באמרם דרך ומעמד היה לפלוני, לפי שהוא ממון ועל כל פנים צריך בו עדות גמורה.
ואינו מותר לנו ללמד העבד תורה. וכמו כן מן העיקרים שבידינו שאין חולקין תרומה לעבד בגורן אלא אם כן רבו עמו. ולכך אין לנו לחוש ולומר שמא עבד כהן הוא, לפי שהעבד לא ילמוד לפי שאינו מותר ללמדו כמו שבארנו, וכמו כן לא יחלוק על הגורן:
משנה כתובות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב