ויקיטקסט

חידושי הרמב"ן על הש"ס/כתובות/פרק ב

< חידושי הרמב"ן על הש"ס


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף יז עמוד א

עריכה


[מתורת האדם:] ת"ר מעבירין את המת מלפני הכלה וזה וזה בשביל מלך ישראל. אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר לפני הכלה ושבחוהו חכמים וכו'. פי' מעבירי' אם פגעו זה בזה בדרך. והוא הדין להקדים כלומר אם אין בעיר כדי לזה ולזה מקדימין ומכניסין את הכלה לחופה ואח"כ קוברין את המת. ותניא באבל (פרק י"א) המת והכלה שהיו מתקלסין ובאין זה כנגד זה מעבירין את המת מלפני הכלה מפני שאמרו כבוד החיים קודם לכבוד המתים. המלך והכלה מעבירי' את הכלה מלפני המלך. אגריפס המלך עבר מלפני הכלה ושבחוהו. אמרו לו ומה ראית. אמר להם אני נוטל כתרי בכל יום וזאת תטול כתרה שעה א'. ואי קשיא לך ההי' דתני' התם באבל (פרק י"ב) כך היו חבורות שבירושלים עושין. אלו בבית האבל ואלו בבית המשתה. בית האבל ובית המשתה בית האבל קודם. שבוע הבן וליקוט עצמות שבוע הבן קודם. חסידים הראשונים היו מקדימין בבית האבל לכלן. שנאמר טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה. ומה ת"ל והחי יתן אל לבו. מכאן היה ר' אומר כל מי שהוא מהלך אחר המטה צריך לומר אחר זה אני מהלך. אלמא בית האבל קודם. ההיא לאו בשעת הכנסת כלה לחופה. אלא כל שבעה. דהבראת האבל קודם לאכילת בית המשתה. אע"פ שבזה ושבזה מצוה לשמת חתן וכלה ולברך להן שש. אלא שזו של אבל קודמת.

ובתוספתא דמגילה (ג,ח) קתני: אמר ר' אליעזר בר' צדוק כך היו חבורות שבירושלם נוהגין. אלו לבית האבל. ואלו לבית המשתה. אלו לסעודת נשואין. ואלו לשבוע הבן. ואלו לליקוט עצמות. שבוע הבן וליקוט עצמות שבוע הבן קודם מליקוט עצמות. בית המשתה ובית האבל בית המשתה קודם לבית האבל. ר' ישמעאל היה מקדים בית האבל לכלן שנאמר טוב ללכת אל בית האבל כו'. וזו הברייתא ששנויה באבל. משנה ר' ישמעאל היא. והוא הוא חסידים הראשונים שהיו עושין כן.

ובמכילתא אחריתי דאבל (אבל רבתי) תניא. יתומה לשאת ויתומה ליארס. יתומה לשאת קודם. שבוע הבת ושבוע הבן. שבוע הבן קודם. המת והמילה המילה קודמת. שזו מצוה לחיים וזו מצוה למתים. המת והכלה. הכלה קודמת. המלך והמלכה. המלך קודם. שהכל חייבין בכבודו של מלך. בית האבל ובית המשתה בית המשתה קודם. ואם יש לו פרנסה בית האבל קודם. אבל וחתן אבל קודם. מפני שהחתן אוכל ומאכיל את האחרים. והאבל אינו אוכל עד שיאכילוהו אחרים. שנאמר טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו. ש"מ מהך מתניתא בהדיא דהכנסת כלה לחופה קודמת להוצאתו של מת. אלא שלאחר שכנסה תנחומי האבל קודם לשמחת החתן לכל שבעה. והבראת האבל קודם למשתה החתן. אעפ"כ אם אין פרנסה לא לזה ולא לזה מקדימין בית המשתה. שכבוד החיים קודם.

ובשאלתות דרב אחא (בראשית א,ג). ברם את צריך למילף הוצאת המת והכנסת כלה איזה מהן קודם. הוצאת המת עדיף. דהא גבי טומאה דוחה ל"ת שבתורה, דאמרי רבנן לאחותו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. אלמא מת מצוה דוחה ל"ת שבתורה. או דילמא הכנסת כלה עדיף. משום לא תהו בראה לשבת יצרה. ת"ש דתניא מעבירין את המת מלפני הכלה וזה וזה מלפני מלך ישראל. אלמא הכנסת כלה עדיפא. וכן הילכתא. ע"כ לגאון. אלא מיהו במת מצוה לא נהיר'. דאשכחן מת מצוה קודם לתלמוד תורה ולעבודה. למקרא מגילה. ודוחה טומאה. ונזיר. ופסח. ומילה. ולא מצינו דבר קודם לו בכל התורה כלה. הלכך מת מצוה קודם להכנסת כלה. משא"כ במת אחר כמו שביארנו. והר"ם ז"ל כתב. מי שהיו לפניו מת וכלה. מניח את הכלה ועוסק עם המת. וכן הוא אומר לב חכמים בבית אבל. ואין הדבר אלא כמו שכתבנו:

[מתורת האדם:] מבטלין ת"ת להוצאת המת והכנסת כלה. אמרו עליו על ר' יהודה בר' אלעאי שהי' מבטל ת"ת להוצאת המת. ולהכנסת כלה. בד"א בשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו אין מבטלין. וכמה כ"צ אמר ר' שמואל בר איליא משמי' דרב תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי. ואמרי לה תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי. עולא אמר כגון דחיצי גברי מאבולא לסכרי. פירוש מפתח העיר לקבר, רב ששת ואיתימא ר' יוחנן כנתינתה כך נטילתה. מה נתינתה בששים ריבוא אף נטילתה בששים רבוא. וה"מ למאן דקרי ותני. אבל למאן דמתני כלומר ששמש ת"ח בלמוד לית לי' שעורא.

לבעל הלכות: לא קרי. כי איכא דמעסקי ביה לא מבטלינן והוא הדין לאשה ותינוק. ורב נטרונאי אמר כי ליכא עשרה מבטלינן. וטעמא דמסתבר הוא. דהא איכא קדיש ושור' וברכ' אבלי' ומעמד ומושב דבעו עשרה. ואיכא מאן דקא מוקי להך שמעתא כולה במת מצוה דוקא. וקא גמרי לה מדאמרינן פרק מגלה נקראת [ד"ג ע"ב] פשיט' לי מת מצוה ות"ת מ"מ עדיף דתני' מבטלין ת"ת להוצאת המת. ולהכנסת כלה לחופה.

ואיכא דמפרשי לה הכי: מותר לבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. והיינו דקתני אמרו עליו על ר"י בר אלעאי. שהי' מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. אלמא שאר רבנן לא מבטלי דרשות קתני. לפום הכי קאמר רבא פשיטא לי דמת מצוה. דהחמירה בו תורה יותר משאר מתים עדיף מת"ת. דהא אפילו שאר מתים שקולין כת"ת.

ובירושלמי בפרק אחרון דכלאים (ט,א) תאני אין מקדקין במת ולא בכלאים בבית המדרש. ר' יוסה הוה יתיב מתני והוה תמן מיתא. מאן דנפיק לי' לא אמר לי' כלום מאן דיתיב לי' לא אמר לי' כלום. ר' אמי הוי יתיב מתני'. אמר חד לחבריה את לבוש כלאים. א"ל לר' אמי שלח מאנן והב לי'. עד כאן גירסא ירושלמית. ונראה להם מכאן דהא דתניא מבטלין ת"ת להוצאת המת. מותר לבטל קאמר.

ואין דעתנו מסכמת לפי' הזה ולסברא הזאת אלא מבטלין ת"ת להוצאת המת חובה קתני. לומר דהוצאת המת קודמת. ודאמרינן התם מת מצוה עדיף ה"ק פשיטא לי דמת מצוה ות"ת מ"מ עדיף דהא אפילו לשאר מתים מבטלין ת"ת כל שכן למת מצוה. עבודה ומת מצוה מ"מ עדיף מולאחותו אלא מת מצוה ומקרא מגילה איזה מהן עדיף. ומשום דקבעי עלה מת מצוה ומקרא מגילה קאמר הכי דכולא מלתא בעיא. ופשטא משום הך בעיא נקיט לה. וההיא דתני בירושלמי אין מדקדקין במת ובכלאים בבהמ"ד. אין מדקדקין עליו להפשיטו שת"ת דוחה לאו זה. וכן אם הי' כהן יושב בבהמ"ד וטומאה מן המת מאהלת עליו. אין מצריכין אותו לזה לצאת. דמותר להטמא משום דברי תורה ומייתי תרין עובדי דכלאים ומת. דר' יוסה הוה מתני לתלמידיו. והי' שם בשכונה שלו מת. שאהל שלו נכנס לשם ומי שיצא מתלמידיו הכהנים לא אמר לי' כלום ומי שישב ודחה טומאה בשביל תלמוד תורה לא אמר לי' כלום.

וכן הענין הזה שנוי בירושלמי בפרק מי שמתו (ברכות ג,א) דגרסינן התם מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה. דר' יוסה הוה יתיב מתני ועל מיתא. מאן דיתיב לא אמר לי' כלום. ר' נחומי בריה דר' חייא בר אבא לא הוה עבר תחות כפתה דקסרין ור' אמי הוה עבר. פי' שהיה שם טומאה ור' אמי הי' עובר שהיתה דרך בהמ"ד עוברת שם. ולא היה צריך להקיף. דסבר מטמא כהן לת"ת. ר' חזקיה ור' נתן ור' יעקב בר אחא הוו מטיילין בפלטיותא דקסרין. הגיעו לכפה ופירש ר' נתן הגיעו למקום טהרה וחזר אצלן. אמר לון במה הויתון עסקין. אמר ר' חזקי' לר' יעקב בר אחא. לא תימא לי' כלום. אין משום דבאש לי' דפרש. שמטמא כהן לתלמוד תורה לא ידעין ואין משום דהוה בייסן לא ידעין. וזהו ענין הירושלמי בבירור. ומיהו בגמרא דילן לא משמע שתדחה טומאה משום ת"ת. אלא חוצה לארץ ובית הפרס. אבל טומאה דאורייתא לא.

מ"מ נאמר במת שאין עמו כל צרכו. חייבי' לבטל ת"ת להוצאתו. וכבר כתבנו למעלה זו ששנוי' באבל בבנו של ר"ע. עד כאן היינו חייבין בת"ח מכאן ואילך אני ואתם בכבודו של מת. והרב רי"ץ בן גיאת ז"ל כתב ת"ת ומת מצוה מ"מ עדיף. מדתני וכו' ש"מ למת מצוה מבטלין ואפי' עם הארץ. וה"מ למאן דקרי ותני אבל מת בעלמא דלא קרי ותני לא מבטלינן שווין דבריו לדברינו בדיניהם. אבל מה שפירשנו הוא הנכון.

ירושלמי בפרק אלו עוברין (פסחים ג,ז): נמנו בעליית בית ארוס בלוד. הלמוד קודם למעשה. ר' אבהו שלח לר' חנינא בריה למורי בטבריה שלחין אמרין ליה גמיל חסד הוא שלח ואמר ליה המבלי אין קברים בקסרין שלחתיך לטבריה. וכבר נמנו בעליית בית ארוס בלוד. הלמוד קודם למעשה. רבנן דקסרין אמרין הדא דתימא כשיש שם מי שיעשה מעשה הלמוד קודם. דלימא ר' חייא ור' יוסא ור' אמי חבשון. מייתי קומי ר' אליעזר. אמר לון אן הייתון אמרין ליה גמלין חסד ולא הוו תמן חורנן אמרין ליה מניח הוה פי' גמלינן חסד שלוו את המת. ואמר להם ר' אליעזר. ולא היו שם אחרים. ולמה בטלתם מתלמוד תורה. והשיבו שכן שלנו הי'. ונהגנו עמו דרך ארץ לגמול לו חסד ושמעינן מינה שאין מבטלין ת"ת למת כשיש בעיר מי שיתעסק עמו כל צרכו אלא עוסק בתורה ואינו צריך לצאת ולראות אם יש עמו כל צרכו הם לאו. אלא כיון שיש שם מי שיעשה מעשה ת"ת שלו קודם.

ודוקא להוצאת המת אבל לשאר צרכי קבורתו אין מבטלין. אלא כיון דאיכא יורשין ומחייבי בקבורתו. אי נמי חבורתה דתיפלגא בהו מיתא אין מבטלין. דהא אפילו במלאכה דרשות מותרים. כדאמרינן לעיל.

בפרק מי שמת (די"ח ע"א) אמר רחבה א"ר יהודה כל הרואה את המת ואינו מלוהו. עובר משום לועג לרש חרף עושהו. ואם ליוהו מה שכרו אמר רבי עליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו.

ובירושלמי (ביכורים ג,ג) א"ר יוסי אילין דקמי' מקמי מיתיא לה קיימים אלא מקומי אילין דגמלין לי' חסד. בהלכות הרב רי"ץ בן גיאת ז"ל. שמע מינה. עומדין מלפני המת וכן ראינו חסידים ואנשי מעשה עושין ע"כ. לומר שאפילו במקום שאין מלוין אותו עומדי' מפניו:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/חידושי_הרמב%22ן_על_הש%22ס/כתובות/פרק_ב"