משנה כתובות ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) האישה שנתאלמנה, או שנתגרשה -

היא אומרת: "בתולה נשאתני".

והוא אומר: "לא - כי אלא אלמנה נשאתיך".

אם יש עדים -

שיצאת - בהינומה,

וראשה - פרוע,

כתובתה - מאתיים.

רבי יוחנן בן ברוקה אומר:

אף חילוק קליות - ראיה.

(ב) ומודה רבי יהושע,

באומר לחברו:

"שדה זו של אביך היתה - ולקחתיה ממנו",

נאמן,

שהפה שאסר - הוא הפה שהתיר.

ואם יש עדים - שהיא של אביו,

והוא אומר: "לקחתיה ממנו",

אינו נאמן.

(ג) העדים שאמרו:

"כתב ידינו זה, אבל -

אנוסים היינו,

קטנים היינו,

פסולי עדות היינו" -

הרי אלו נאמנין.

אם יש עדים - שהוא כתב ידם,

או שהיה כתב ידם - יוצא ממקום אחר,

אינם נאמנים.

(ד) זה אומר: "זה כתב ידי - וזה כתב ידו של חברי",

וזה אומר: "זה כתב ידי - וזה כתב ידו של חברי",

הרי אלו נאמנין.

זה אומר: "זה כתב ידי",

וזה אומר: "זה כתב ידי",

צריכים - שיצטרף עמהם אחר,

דברי רבי.

וחכמים אומרין:

אינם צריכין - שיצטרף עמהם אחר,

אלא נאמן אדם לומר - זה כתב ידי.

(ה) האישה שאמרה:

"אשת איש הייתי - וגרושה אני",

נאמנת - שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר.

ואם יש עדים - שהיא אשת איש,

והיא אומרת: "גרושה אני" - אינה נאמנת.

האישה שאמרה:

"נשביתי - וטהורה אני",

נאמנת - שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר.

ואם יש עדים - שנשבת,

והיא אומרת: "טהורה אני" - אינה נאמנת.

ואם משנישאת - באו העדים,

הרי זו - לא תצא.

(ו) שתי נשים - שנשבו,

זו אומרת: "נשביתי - וטהורה אני",

וזו אומרת: "נשביתי - וטהורה אני",

אינן נאמנות.

ובזמן - שהן מעידות זו את זו,

הרי אלו נאמנות.

(ז) וכן שני אנשים,

זה אומר: "כוהן אני",

וזה אומר: "כוהן אני",

אינן נאמנין.

ובזמן - שהן מעידין זה את זה,

הרי אלו נאמנין.

(ח) [ז] *הערה 1: רבי יהודה אומר:

אין מעלין לכהונה - על פי עד אחד.

אמר רבי אלעזר:

אימתי? - במקום שיש עוררים,

אבל - במקום שאין עוררים,

מעלין לכהונה - על פי עד אחד.

רבן שמעון בן גמליאל, אמר משום שמעון בן הסגן:

מעלים לכהונה - על פי עד אחד.

(ט) [ח] האישה - שנחבשה בידי גוים,

על ידי ממון - מותרת לבעלה,

ועל ידי נפשות - אסורה.

עיר - שכבשה כרקום,

כל הכוהנות שבתוכה - פסולות.

ואם יש להן - עדים,

אפילו עבד, אפילו שפחה,

הרי אלו נאמנין,

שאין אדם מעיד - על ידי עצמו.

אמר רבי זכריה בן הקצב:

"המעון הזה - לא זזה ידה מתוך ידי,

משעה שנכנסו גוים לירושלים - עד שיצאו".

אמרו לו: אין אדם מעיד - על ידי עצמו.

(י) [ט] אלו נאמנין להעיד בגודלן - מה שראו בקוטנן.

נאמן אדם לומר -

זה כתב ידו של אבא,

וזה כתב ידו של רבי,

וזה כתב ידו של אחי,

זכור הייתי באשת פלוני -

שיצאת בהינומה, וראשה פרוע,

ושהיה איש פלוני -

יוצא מבית הספר - לטבול לתרומתו,

ושהיה חולק עימנו - על הגורן,

ושהמקום הזה - בית הפרס הוא,

ועד כאן - היינו באים בשבת.

אבל אין אדם נאמן לומר -

דרך היה לאיש פלוני - במקום הזה,

ומעמד ומספד, היה לאיש פלוני - במקום הזה.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה כתובות ב

משנה כתובות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב