משנה כתובות ב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ב · משנה ו | >>
שתי נשים שנשבו, זאת אומרת: נשביתי וטהורה אני, וזאת אומרת: נשביתי וטהורה אני, אינן נאמנות.
ובזמן שהן מעידות זו את זו, הרי אלו נאמנות.
שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁנִּשְׁבּוּ,
- זֹאת אוֹמֶרֶת: נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי,
- וְזֹאת אוֹמֶרֶת: נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי,
- אֵינָן נֶאֱמָנוֹת.
- וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְעִידוֹת זוֹ אֶת זוֹ,
- הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת:
שתי נשים - שנשבו,
- זו אומרת: "נשביתי - וטהורה אני",
- וזו אומרת: "נשביתי - וטהורה אני",
- אינן נאמנות.
- ובזמן - שהן מעידות זו את זו,
- הרי אלו נאמנות.
עניין אמרו שנשבו רוצה לומר שיש ידיעה ברורה בעדים שנשבו.
ועם כל זה הם נאמנות והם מותרות כשהעידה כל אחת מהן על חברתה שהיא טהורה, לפי שכשרים בעדות אשה שבויה שהיא טהורה אשה וקרוב וקטן המסיח לפי תומו.
ומתקיים העדות בשבויה שהיא טהורה, כשיעיד העד שלה שהוא לא פירש ממנה מזמן שנשבית עד שיצאת מרשות הגוים:
שתי נשים שנשבו - שיש עדים שנשבו טו:
שמעידות זו או, זו - כל אחת אומרת חברתי טהורה:
הרי אלו נאמנות - דבשבויה הקלו להכשיר טז עד אחד ואפילו עבד ואפילו אשה ואפילו קטן מסיח לפי תומו. ובלבד שיעיד העד שלא פירש ממנה משעה שנשבית עד שיצאה מרשות הגוים:
שנשבו. פירש הר"ב שיש עדים שנשבו וכתבו התוספות אור"י דל"ג זאת אומרת נשביתי וטהורה אני כו' אלא זאת אומרת טהורה אני ומיהו יש לקיים הגירסא דאיירי דאינהו לא ידעי דאיכא עדים ואשמעינן דאפ"ה לא מהימנו:
הרי אלו נאמנות. כתב הר"ב דבשבויה הקלו דהא דשבויה אסורה לכהן מפני שהיא ספק זונה שמא נבעלה לעובד כוכבים. והואיל ואסור הספק מדברי סופרים לפיכך הקלו. רמב"ם פ' י"ח מהא"ב. ומ"ש הר"ב ואפילו קטן מסיח לפי תומו. פירוש מסיח לפי תומו כתבתי פרק בתרא דיבמות משנה ה' ובעובד כוכבים מסיח לפי תומו בשבויה יש מחלוקת בין הפוסקים כמ"ש ב"י סימן ז':
(טו) (על הברטנורא) אומר ר"י דלא גרסינן זאת אומרת נשביתי כו', אלא זאת אומרת טהורה אני. ומיהו יש לומר דאיירי דאינהו לא ידעו דאיכא עדים, ואשמעינן דאפילו הכי לא מהימני:
(טז) (על הברטנורא) דהא דשבויה אסורה לכהן מפני שהיא ספק זונה, שמא נבעלה לנכרים, והואיל ואיסור הספק מדברי סופרים לפיכך הקילו. הר"מ:
שתי נשים שנשבו: והקשה החכם הר"ר אליעזר ארחא נר"ו דהאי בבא לא צריכא למיתני דמרישא דקתני ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת שמעי' לה דמה לי עדים לאשה אחת מה לי עדים לשתי נשים או לנשים רבות ואי משו' דבעי למיתני ובזמן שהן מעידות זו את זו הרי אלו נאמנות דאשמעינן דלא חיישי' לגומלין ה"מ למיתני האי בבא לבדה ואם שתי נשים מעידות זו את זו הרי אלו נאמנות. והשבתי לו דנלע"ד לתרץ דמשום דאיצטריך לתנא למיתני בתר הכי בבא דוכן שני אנשים זה אומר כהן אני וכו' לאשמועי' פלוגתא דר' יהודה ורבנן כדאמרי' בגמ' ואפי' רישא דזה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני איצטרך ליה לתנא למיתני דאכתי לא אשמעי' בשום דוכתא דאין אדם נאמן על עצמו לכהונה ואגב דבבא דכהן איצטריך למיתני רישא וסיפא תנא נמי גבי נשים שנשבו רישא וסיפא אע"ג דליכא רבותא אלא בסיפא א"נ במ"ש תוס' ז"ל דאינהו לא ידעי דאיכא עדים איכא רבותא גם ברישא:
ואם משנשאת. וכו': טעות הוא כאן וצריך להעביר עליו קולמוס אע"פ שהדין אמתי:
בזמן שהן מעידות זו לזו וכו': שכל אחת אומרת אני וחברתי טהורה כך הוא לשון הברייתות בגמ': ופי' הרמב"ם ז"ל לפי שכשרים בעדות אשה שבויה שהיא טהורה אשה וקרוב וקטן המסיח לפי תומו ויתקיים העדות בשבויה שהיא טהורה כשיעיד העד שלה שהוא לא פירש ממנה מזמן שנשבית עד שיצאת מרשות הגוים ע"כ. וצריך לדקדק בין בבבא דשתי נשים בין בבבא דשני אנשים מאי מלת בזמן שהן מעידין דקתני דהוה סגי דליתני ואם הם מעידין וכו' ואיני יודע אם ברב אלפס נפל במקרה בבבא דשני אנשים ואם העידו זה על זה או בכוונה מכוונת: והא דאמרי' בכל דוכתא דבשבויה הקלו טעמא הוי משום דמנוולה נפשה באפי שבאיה. וביד פי"ח דהלכ' איסורי ביאה סי' י"ז. ובטור א"ה סי' ז' ושם כתב בית יוסף שיש מחלוקת בין הפוסקים בגוי מל"ת בשבויה:
יכין
שתי נשים שנשבו: שיש עדים שנשבו:
זאת אומרת נשביתי: קמ"ל אפילו אינה יודעת שיש עדים שנשבת, ואומרת נשבתי:
ובזמן שהן מעידות זו את זו: שכל א' אומרת חברתי טהורה, אף ששותקת מלהעיד על עצמה:
הרי אלו נאמנות: דבשבוייה דמנוולא נפשה לגבי שבאי, לא חיישינן לגומלין, ומה"ט הכשירו גם כן גבה עדות אשה וקטן, אבל בעכו"ם מסל"ת יש פלוגתא [(שו"ע אה"ע, ז)]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת