משנה זבחים א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק א · משנה ג | >>
הפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר שלא לשמו, רבי יהושע מכשיר כאילו נשחט בשלשה עשר.
בן בתירא פוסל כאילו נשחט בין הערבים.
אמר שמעון בן עזאי, מקובל טו אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, שכל הזבחים הנאכלים שנזבחו שלא לשמן, כשרים, אלא שלא עלו לבעלים משום חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת.
ולא הוסיף בן עזאי אלא העולה, ולא הודו לו חכמים.
משנה מנוקדת
הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ בְּשַׁחֲרִית בְּאַרְבָּעָה עֲשַׂר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ –
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר, כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בִּשְׁלֹשָׁה עֲשַׂר.
- בֶּן בְּתֵירָא פּוֹסֵל, כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בֵּין הָעַרְבַּיִם.
אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי:
- מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן,
- בְּיוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְּשִׁיבָה:
- שֶׁכָּל הַזְּבָחִים הַנֶּאֱכָלִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – כְּשֵׁרִים,
- אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים מִשּׁוּם חוֹבָה,
- חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת.
- וְלֹא הוֹסִיף בֶּן עַזַּאי אֶלָּא הָעוֹלָה,
- וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.
נוסח הרמב"ם
הפסח, ששחטו בשחרית בארבעה עשר, שלא לשמו -
- רבי יהושע - מכשיר, כאילו נשחט בשלשה עשר.
- בן בתירה - פוסל, כאילו נשחט בין הערבים.
- אמר שמעון בן עזאי:
- מקובל אני, מפי שבעים ושנים זקנים,
- ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה,
- שכל הזבחים הנאכלים, שנזבחו שלא לשמן - כשרים,
- אלא שלא עלו לבעלים - משום חובה,
- חוץ מן הפסח, ומן החטאת.
- ולא הוסיף בן עזאי, אלא העולה - ולא הודו לו חכמים.
פירוש הרמב"ם
כבר ידעת מה שאמרה תורה בפסח "בין הערבים"(שמות יב, ו). והודעתיך שפסח ששחטו בלא זמנו שלא לשמו כשר.
ואומר רבי יהושע, שזמנו לעניין שלא לשמו הוא זמן שחיטת בין הערבים, אבל קודם לכן אם שחטו בתחילת היום לא.
בן בתירא אומר, יום ארבעה עשר מקצתו ראוי, ולפיכך כל זמן ששחטו שלא לשמו ביום ארבעה עשר פסול, אפילו בתחילת היום.
וכבר ידעת שהעולה כליל לאישים, כמו שבארנו בתחילת דברינו.
ואין הלכה כבן עזאי, והלכה כבן בתירא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
רבי יהושע מכשיר. דחשיב ליה כפסח בשאר ימות השנה, הואיל ואין זמנו עד בין הערבים:
בן בתירא פוסל. הואיל ומקצת היום ראוי, הוה ליה כפסח בזמנו יד. והלכה כן בתירא:
שבעים ושנים זקן. להודיעך שבישיבה אחת היו יושבים וכולן הורו כאיש אחד, לכך תני זקן ולא תנא זקנים:
כל הזבחים הנאכלים. אבל עולה לא:
ולא הוסיף בן עזאי. על דברי חכמים לפסול חוץ מפסח וחטאת, אלא עולה:
פירוש תוספות יום טוב
בן בתירא פוסל. פירש הר"ב הואיל ומקצת היום ראוי וכו' ולא דס"ל דכל היום כשר ומש"ה פוסל שלא לשמו. אלא איהו נמי פוסל פסח שנשחט קודם חצות כדתנן במ"ג פ"ה דפסחים. גמרא:
מקובל אני. מסקינן בגמרא דגמרא גמירי ליה לבן עזאי ולית ליה טעמא בגוה. ומכאן ראיה למה שכתבתי במ"ב פ"ב דסוטה דגמירי לה לאו מסיני היא. ועיין במ"ג פ"ג דתמורה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יד) (על הברטנורא) ולא דס"ל דכל היום כשר ומש"ה פוסל שלא לשמו, אלא איהו נמי פוסל פסח שנשחט קודם חצות כדתנן במ"ג פ"ה דפסחים. גמרא:
(טו) (על המשנה) מקובל. גמרא גמירי ליה ולית ליה טעמא בגויה. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בן בתירא פוסל וכו': תוס' פ"ק דמנחות דף ה'. ובגמרא א"ר יוחנן פוסל היה בן בתירא בפסח ששחטו בי"ד שחרית בין לשמו בין שלא לשמו לשמו דבעינן בין הערבים שלא לשמו הואיל ומקצתו ראוי:
לבעלים לשם חובה: כצ"ל. ובגמרא קאמר רב הונא דבן עזאי מקל וחומר יליף לה ודחי ליה ומסיק בגמרא דבן עזאי גמרא גמיר לה מפי שבעים ושנים זקן והא דקאמר רב הונא ק"ו לא אמרה אלא לחדד בה תלמידיו שיקשו לו תשובה עליו א"נ שיתנו לבם להיות חריפים לדרוש קלים וחמורים מאליהם כבן עזאי. וביד פט"ו דהלכות פסולי המוקדשין סי' י"א:
תפארת ישראל
יכין
הפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר שלא לשמו: דאז דינו כשלמים, דזמן שחיטת הפסח בי"ד בניסן אחר חצות:
בן בתירא פוסל כאילו נשחט בין הערבים: הואיל ומקצת היום ראוי להקרבת הפסח:
אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן: עי' מ"ש סנהדרין פ"א סי' מ"ד:
ולא הוסיף בן עזאי: לפסול יותר מחכמים:
אלא העולה: מדקאמר הנאכלים:
ולא הודו לו חכמים: הא דלא קאמר הכי גם לעיל (במ"ב) שלא הודו להן. נ"ל דהכא קמ"ל דאף שאמר שהסכימו כל האסיפה הגדולה שם כך (כברכות כ"ח א'). אפ"ה לא הודו לו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
 |
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).
יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו. |
משנה פתוחה
- הפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר שלא לשמו -
- רבי יהושע מכשיר, כאילו נשחט בשלשה עשר.
- בן בתירא פוסל, כאילו נשחט בין הערבים.
- אמר שמעון בן עזאי:
- מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן,
- ביום שהושיבו רבי אלעזר בן עזריה בישיבה:
- שכל הזבחים הנאכלים שנזבחו שלא לשמן כשרים,
- אלא שלא עלו לבעלים משום חובה,
- חוץ מן הפסח ומן החטאת.
- ולא הוסיף בן עזאי אלא העולה,
- ולא הודו לו חכמים.
משנה מנוקדת
הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ בְּשַׁחֲרִית בְּאַרְבָּעָה עֲשַׂר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ -
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר, כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בִּשְׁלֹשָׁה עֲשַׂר.
- בֶּן בְּתֵירָא פּוֹסֵל, כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בֵּין הָעַרְבַּיִם.
- אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי:
- מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן,
- בְּיוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְּשִׁיבָה:
- שֶׁכָּל הַזְּבָחִים הַנֶּאֱכָלִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִים,
- אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים מִשּׁוּם חוֹבָה,
- חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת.
- וְלֹא הוֹסִיף בֶּן עַזַּאי אֶלָּא הָעוֹלָה,
- וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.