משנה גיטין ח ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ח · משנה ד | >>
בית שמאי אומרים, פוטר אדם את אשתו בגט ישן.
ובית הלל אוסרין.
ואיזהו גט ישן? כל שנתייחד עמה אחר שכתבו כב לה.
משנה מנוקדת
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- פּוֹטֵר אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט יָשָׁן;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין.
- וְאֵיזֶהוּ גֵּט יָשָׁן?
- כֹּל שֶׁנִּתְיַחֵד עִמָּהּ אַחַר שֶׁכְּתָבוֹ לָהּ:
נוסח הרמב"ם
בית שמאי אומרין:
- פוטר אדם את אשתו - בגט ישן.
- בית הלל - אוסרים.
- איזה הוא גט ישן?
- כל שנתיחד עימה - מאחר שכתבו לה.
פירוש הרמב"ם
בית הלל סברי חיישינן שמא יאמרו גיטה קודם לבנה, ובית שמאי אין חוששין לכך.
וגט ישן - הוא שיכתוב לה הגט, ואחר כך החזירה ונשאר הגט אצלו אחר זמן כתיבת הגט, ואחר שהחזירה גרשה פעם שניה ונתן לה זה הגט בעצמו.
ועניין מלכות שאינה הוגנת - שלא יהיה לזה המלך דין בזה המקום שכתב בה הגט.
ומשום שלום מלכות תקנו הזמנים בגיטין כולם למלך מזאת הממלכה, ולכך פסל כשכתב הזמן למדי ויון שכבר נתבטלה ונאבדה, או לחורבן הבית או לבניינו שאינו מלכות.
ומה שאמר הולד ממזר - הוא דעת רבי מאיר, שאומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר.
ואינה הלכה, אלא אם שינה שמו או שמה ושם עירו ושם עירה בלבד, הוא שיהיה הולד ממזר.
ודע שמי שגירש את אשתו בגט ישן, הרי היא תינשא בו לכתחילה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בגט ישן - שכתב לגרש את אשתו ואחר שנכתב הגט נתייחד עמה. ב"ש סברי לא אמרינן גזירה שמא יאמרו גטה קודם לבנה שמא ישהה את הגט שנה או שנתים בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנו בתוך זמן זה ואח"כ יגרשנה בו וכשיראו זמן הגט קודם ללידת הבן יהיו סבורים שנתן לה גט משעת כתיבה והוי פגם שיאמרו מן הפנויה נולד כא. ופסק ההלכה לא יגרש אדם את אשתו בגט ישן. ואם גירש והלך הבעל למדינה אחרת, תנשא בו לכתחלה:
פירוש תוספות יום טוב
בית שמאי אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן. כתב הר"ב ב"ש סברי לא אמרי' גזירה שמא יאמרו גטה קודם לבנה. גמ'. ובירושלמי מפרש דאזלי לטעמייהו. דב"ש אית להו בסוף מכילתין לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה. הלכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא עליה. וב"ה אית להו אפי' הקדיחה תבשילו יכול לגרשה ואינה מזוהמת בעיניו ויאמרו כי בא עליה. וכה"ג פליגי לקמן [מ"ט] במגרש ולנה עמו בפונדקי. תוס'. ואע"ג דלב"ה אפשר שמגרשה משום דבר ערוה. מ"מ גזירת חכמים היתה שמא יאמרו שגרשה משום שהקדיחה תבשילו ואינה מזוהמת בעיניו וכו':
וב"ה אוסרין. כתב הר"ב ופסק הלכה כו' ואם גרש כו' והלך וכו'. עיין מ"ש בפ' דלעיל מ"ז:
ואיזהו גט ישן כל שנתייחד כו'. כלומר ואפי' ביומו שנכתב ונמסר. והלכך לא שייך למפרך אהכא. א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דזמן בגטין כדפרכינן אגטין שמביאין ממ"ה כמ"ש במ"ב פרק ב'. ועיין במ"ד פרק דלקמן. והרמב"ם כתב בפירושו וגט ישן הוא שיכתוב לה הגט ואח"כ החזירה ונשאר הגט אצלו ואחר זמן כתיבת הגט. ואחר שהחזירה גרשה פעם שניה ונתן לה זה הגט בעצמו. ע"כ. לקושטא דמלתא כתב כן לפי שאע"פ שלכתחלה אין להתאחר בנתינה. מיהו אם נתנו אח"כ כשר משום דקלא אית ליה כדאשכחן בגטין הבאים ממ"ה. ומדלא כתב הרמב"ם שצריך שיתנהו ע"י שליח שמעי' דלא ס"ל כסברת הרא"ש בפ"ב דדוקא בהולכת שליח אמרי' דקלא אית ליה. ולכן כל גט שלא נמסר ביומו לא מתכשר אלא ע"י שליח. ואילו היתה כן סברת הרמב"ם לא ה"ל לסתום אלא לפרש. והטור סי' קכ"ז הביא דברי הרמב"ם לחלוק על הרא"ש בזה ודחאם הב"י אבל מדהכא נראה שהוא חולק:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כא) (על הברטנורא) ואזלי לטעמייהו. דב"ש אית להו בסוף מכילתין לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה, והלכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא אליה. וב"ה אית להו אפילו הקדיחתו תבשילו יכול לגרשה, ואינה מזוהמת בעיניו ויאמרו כי בא אליה. ירושלמי. ואע"ג דלב"ה נמי אפשר שיגרשנה משום דבר ערוה, מ"מ חיישינן שמא יאמרו שהקדיחה כו':
(כב) (על המשנה) אחר כו'. כלומר ואפילו ביומו שנכתב ונמסר, והלכך לא שייך למפרך אדהכא א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דזמן בגטין, כדפרכינן אגטין שמביאין ממדינת הים. תוי"ט. וע"ע:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בגט ישן: שכתב לגרש את אשתו ואחר שנכתב הגט נתייחד עמה עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט גם הרמב"ם ז"ל כן פירש ואינו יודע מה מלמדנו לכל הפחות נלע"ד שכך צ"ל בפי' רעז"ל בגט ישן כדמפרש ואזיל שכתב לגרש וכו' וכן הוא בלשונו ז"ל בעדויות פרק ד' סי' ז':
וב"ה אוסרין: דקדק הר"ן ז"ל בפ' המגרש דף תר"א דמשום דלא קתני הכא וב"ה פוסלין מש"ה ללישנא בתרא דבגמרא אם נתגרשה תנשא לכתחלה ואפילו ללישנא קמא אם נשאת מיהא לא תצא אבל כל האמור בהן פסול אם נשאת תצא אם לא היו לה בנים שאם היו לה בנים לא תצא שלא להוציא לעז על בניה ע"כ: ואיתה למתני' בברייתא פ"ק דיבמות ד' י"ד. ובירושלמי רב יהודה בשם שמואל וכולן אם נישאו לא תצא שלא להוציא ליזה על בניה אנן תנינן מאחר שכתבו לה אית תנאי תנו מאחר שנתנו לה מ"ד מאחר שכתבו לה מסייעא לב"ש מ"ד מאחר שנתנו לה מסייע לב"ה. וביד פ"ג דהלכות גירושין סי' ה' ובטור א"ה סי' קמ"ח. בפי' רעז"ל ב"ש סברי לא אמרינן גזרה וכו' אמר המלקט כתבו תוס' ז"ל בירושלמי מפרש דאזלי לטעמייהו דב"ש אית להו לא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר הלכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא עליה וב"ה אית להו אפילו הקדיחה את תבשילו יכול לגרשה ואינה מזוהמת בעיניו ויאמרו שבא עליה וכה"ג פליגי לקמן בהמגרש ולנה עמו בפונדק למאן דמוקי לה בלא ראוה שנבעלה ע"כ. וזה לשון הרשב"א ז"ל בחדושיו בית שמאי אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן וב"ה אוסרין ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה משכתבו לה וטעמא מפרש בגמרא גזרה שמא גיטה קודם לבנה וקשיא לי לר' יוחנן לקמן גבי מתני' דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק דאמר מחלוקת כשראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אין צריכה ממנו גט שני דלכולי עלמא לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה א"כ נתייחד עמה אחר שכתבו לה אמאי פסול דהא מסתמא לא בא עליה דהא לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ומאי גזרת גיטה קודם לבנה איכא וי"ל דהתם במגורשת גמורה מסתמא סנו אהדדי ומסתמא לא בא עליה אבל הכא דאכתי לא גירשה איכא למיחש שמא בא עליה וב"ש סברי לעולם מכיון שכתב לה גיטה מזוהמת היא בפניו ותו לא חיישינן לשמא בא עליה דחזקה לא בעל ושניהם הלכו לשיטתם דתנן בפ' המגרש בש"א לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערוה ובה"א אפילו הקדיחה את תבשילו הלכך לב"ש שהוא מגרשה משום דבערוה מזוהמת היא בפניו משכתבו לה אינו בא עליה ולב"ה אינה מזוהמת בפניו עד שיגרשנה לגמרי ולמאי דאוקימנא מתני' לקמן בלא ראוה שנבעלה מתני' דהכא אתיא שפיר דב"ש לטעמייהו וב"ה לטעמייהיו כדאיכא בירושלמי א"ר מנא ב"ש כדעתהון וב"ה כדעתהון ב"ש דאינון אמרי פוטר הוא אדם את אשתו בגט ישן אינון דאינון אמרין אינה צריכה גט משני וב"ה דאינון אמרין וכו' א"ר יוסי ב"ר בון ב"ש כדעתהון וב"ה כדעתהון ב"ש דאינון אמרין לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערוה אינון דאינון אמרין מזוהמת היא לפניו ולפום כן אינה צריכה ממנו גט שני ב"ה דאינון אמרין אפילו הקדיחה תבשילו אינון דאינון אמרין אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עליה לפום כן צריכה ממנו גט שני ומסתברא מדלא קתני הכא ומודים בנתגרשה מן האירוסין שפוטר אותה בגט ישן כדקתני לקמן גבי המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק דהכא בין בזה ובין בזה מחלוקת דאע"ג דבמגרש את אשתו אמרינן בגמרא דנתגרשה מן האירוסין אין לבו גס בה ולא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה התם הוא שהיא מגורשת גמורה כיון דאיכא תרתי שאין לבו גס בה ונתגרשה אינו חשוד לבוא עליה אבל הכא כל שלא גרשה שמא עדיין דעתי עליה וגייסי אהדדי וחוששין שמא בא עליה כך נראה לי עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
פוטר אדם אשתו בגט ישן: שנתייחד עמה בין כתיבה לנתינה, וכתב בני הרב מהרב"י הגאבד"ק לאנדסבערג, על הגליון, ומשום מוקדם ליכא דמיירי ע"י שליח, או שהתיחד עמה ביום הכתיבה:
ובית הלל אוסרין: שמא יפגמו בניה שנולדו מהעיבור שבין כתיבה לנתינה, שיאמרו שנתעברה מהן אחר נתינת הגט:
ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה: וקיי"ל דאם כבר גרשה בגט זה, תנשא לכתחילה. וי"א דבגרשה ע"י שליח, ונתייחדו בין כתיבה לנתינה, דוקא בנשאת לא תצא [קמ"ח]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת