משנה גיטין ח ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ח · משנה ז | >>
הכונס לא את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר ונמצאת זאת שהיא איילונית, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.
משנה מנוקדת
הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ,
- וְהָלְכָה צָרָתָהּ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר,
- וְנִמְצֵאת זֹאת שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית,
- תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה,
- וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ:
נוסח הרמב"ם
הכונס את יבמתו,
- והלכה צרתה - ונישאת לאחר,
- ונמצאת זו - שהיא אילונית,
- תצא - מזה ומזה,
- וכל הדרכים האלו - בה.
פירוש הרמב"ם
חוץ מן הממזרת, כמו שבארנו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ונשאת לאחר - דקיי"ל ביאת האחת פוטרת צרתה:
ונמצאת זו - שנתיבמה אילונית, ואין יבומיה יבומין. ונמצא שלא נפטרה צרתה ונשאת לשוק בלא חליצה:
תצא מזה ומזה - מבעל זה ומיבמה הראשון:
פירוש תוספות יום טוב
הכונס את יבמתו כו'. וצריכא. דאי אשמועינן בהך קמייתא משום דלא אקיים מצות יבום הלכך קנסינן לה על שלא המתינה עד שתראה שהערוה אילונית. אבל הכא דאקיים מצות יבום אימא דלא הוי לה להמתין ולא לקנסה. ואי אשמועינן הכא משום דקא רמיא קמיה והואיל והיא זקוקה לו כמו האחרת הוי לה להמתין עד שתראה שיהיו יבומי חברתה כשרין כדי לצאת מדי זיקתה אבל התם דלא רמיא קמיה שמתחלת נפילתה לפניו היתה סבורה שהיא צרת ערוה ומעולם לא נזקקה לו אימא לא נקנסה על שלא המתינה. צריכא. גמ':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לא) (על המשנה) הכונס. וצריכא דאי אשמעינן בהך קמייתא משום דלא אקיים מצות היבום הלכך קנסינן לה על שלא המתינה עד שתראה שהערוה אילונית. אבל הכא דאקיים מצות יבום אימא דלא הוי לה להמתין ולא לקנסה. ואי אשמעינן הכא משום דקא רמיא קמיה והואיל והיא זקוקה לו כמו האחרת הוי לה להמתין עד שתראה שיהיו יבומי חברתה כשרין כדי לצאת מידי זיקתה אבל התם דלא רמיה קמיה שמתחלת נפילתה לפניו היתה סבורה שהיא צרת ערוה ומעולם לא נזקקה לו אימא לא נקנסה על שלא המתינה צריכא. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הכונס את יבמתו: גמרא וצריכא דאי אשמועינן בהך קמייתא משום דלא איקיים מצות יבום אבל הכא דאיקיים מצות יבום כשנשאת זו לשוק ע"י שנתייבמה צרתה אימא תו לא ה"ל לאמתוני ולא נקנסה קמ"ל ואי אשמועינן הכא בסיפא משום דקא רמיא קמיה אבל התם דלא רמיא קמיה אימא לא צריכא פי' רש"י ז"ל משום דרמיא קמיה דשתיהן נפלו תחלה להתייבם כאחת וכשנתייבמה האחת קודם שתביא שתי שערות היה לה לצרתה להמתין עד שתראה שיהו יבומי חברתה כשרין דכיון דאתרמאי קמיה צריכה לצאת מידי זיקתו ביבומין ודאין אבל צרת ערוה מתחלת נפילתה היתה הצרה הזאת סבורה דלא רמיא קנויה ליבום שהרי הערוה מוציאתה מידי זיקתה הלכך לא ה"ל לאסוקי אדעתה ולאמתוני שמא תמצא הערוה אילונית הואיל ומסולקת היא ממנו לא מסקא אדעתה ולא ליקנסה מלהתייבם ומליטול כתובה דהא אנוסה היא קמ"ל. ומסיק בירושלמי זו דברי ר"מ שאמר משום ר' עקיבא רבו אבל חכמים אומרים אין ממזר ביבמה הא לצאת מזה ומזה ד"ה תצא וכן כתבו ג"כ בתוס' שמצא ר"י בתוספתא דקתני על מתני' זו דברי ר"מ שאמר משום ר' עקיבא דמשמע דכרבנן לא מיתוקמא מתני' ולפי זה חולקת על תלמוד שלנו ע"ש וכן כתב ג"כ הרי"ף ז"ל להאי זו דברי ר"מ וכו' ופי' הר"ן ז"ל זו דברי ר"מ שאמר משום ר"ע רבו דס"ל דיש ממזר מחייבי לאוין וכיון שכן הולד מן השני דהיינו יבם ממזר מן הדין ומן הראשון מדרבנן והצריכוה גט מן השני כדי שיהא בנה מן הראשון ממזר אבל לרבנן כיון דסברי שקדושין תופסין בחייבי לאוין אין הולד ממזר כלל דאע"ג דמודו רבנן בשינה שמו ושמה דהולד ממזר אפילו מן הראשון התם היינו טעמא לפי שנשאת בגט פסול שעושה ולדה מן השני ממזר מדאורייתא ומש"ה קנסינן ליה מדרבנן בולדה מן הראשון אבל כל היכא דליכא ממזר מדאורייתא לא קנסינן למעבד ממזר מדרבנן אבל חכמים אומרים אין ממזר ביבמה והכי אוקימנא לה ביבמות ומיהו תצא מזה ומזה ודוקא כשנישאו אבל זינו לא דליתא לדרב המנונא דאמר שומרת יבם שזנתה אסורה ליבמה דהא אידחי ליה במסכת סוטה פ' היה מביא עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
הכונס את יבמתו: ועי"ז הותרה צרתה לשוק:
ונמצאה זאת: זו שנתייבמה.
שהיא אילונית: אם כן לא נפטרה צרתה ע"י יבומיה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת