תפארת ישראל על גיטין ח


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

והיא בתוך ביתה:    של נכסי מלוג, או שהוא שאול או מושכר לה:

או בתוך חצרה הרי זו מגורשת:    דאף דכל מה ששייך לאשה קנה הבעל. עכ"פ גטה וידה באין כאחד. והוא שעמדה בצד ביתה וחצירה, ומשתמר לדעתה. דמדחצר משום יד אתרבאי, צריך שיהיה כיד, שסמוכה לה. וצריך ג"כ שכשזרק לה ידעה שהוא גטה, דאל"כ ספיקא הוה [קל"ט]:

או בתוך חצרו אפילו הוא:    הגט:

עמה במטה:    מטה שאינה שלה. דבשלה ויושבת עליו וגבוה י"ט מגורשת [שם]:

לתוך חיקה:    חיקה הוא כיד ממש, רק מיירי שבגדיה מגוררין ע"ג קרקע, וזרקו עליהן:

או לתוך קלתה:    סל למטוה ולמחטין:

הרי זו מגורשת:    דמקום הסל והחיק קנוי לה, שאין אדם מקפיד על מקומן:

משנה בעריכה

או שמצאתו מאחוריו:    שהיה הגט על גבו, ועיקם גבו לה שתטלנו [כך כ' הר"ב, וע"כ הכי מיירי, דאם לא עיקם לה גבו, אלא שנטלתו מגבו מעצמה, אפילו א"ל בשעה שנטלתו הר"ז גיטך, אינו כלום, דבעינן ונתן [כ(שו"ע אה"ע, קלח)]:

אינו גט:    אפילו היו עסוקים תחלה בעניני גירושין. הא אילו היה נתנה לה מיד ליד היה גט כשר כיון שעסוקים בענין גירושין סגי אף שלא אמר הר"ז גיטך:

עד שיאמר לה הא גטך:    ואפילו לא א"ל כן עד אחר שנתן לה הגט, ובעודו בידה, סגי [שם]:

עד שיאמר לה:    כשהיא נעורה. אע"ג שנתנה לה כשהיא ישנה. והוא שנשאר בידה משעה שנתנו בידה כשהיא ישנה עד שננערה [(שו"ע אה"ע קלח, ג)]:

היתה עומדת ברשות הרבים:    או ברשות שאינו של שניהן:

קרוב לה:    שיכולה היא לשמרו:

קרוב לו:    כל שיכול הוא לשמרו:

מחצה על מחצה:    ששניהן יכולין לשמרו כל א' לבד, או שאינן יכולין לשמרו כל א' לבד, רק ביחד, דבאינן יכולין לשמרו כלל, פשיטא דאינה מגורשת כלל [תוס']:

מגורשת ואינה מגורשת:    ואנן קיי"ל דאפילו לתוך כליה או חיקה, אסורה להנשא עד שיבוא לתוך ידה ממש [קל"ט]:

משנה געריכה

וכן לענין קדושין:    תלוי במי שיכול לשמרו:

אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי:    בתורת גיטין. דאל"כ מדא"ל זרוק לי והפטר, אפילו נפל קרוב ללוה נפטר, ואי באמר ליה זרוק לי חובי ולא אמר והפטר, אפילו נפל קרוב למלוה חייב, דזרוק לי ושומרו קאמר. ואע"ג דבאמר שלחהו לי א"צ לומר והפטר [כב"מ פ"ה מ"ג]. י"ל התם דקא"ל שימסר החוב ליד אדם בר דעת, אין צריך שישמרנו הלוה עוד:

זכה הלוה:    דבנאבד שם פטור.

הלוה חייב:    בנאבד:

היתה עומדת על ראש הגג:    שלה:

כיון שהגיע לאויר הגג:    פחות מג' סמוך לקרקעית הגג, אף שנאבד אח"כ.

הרי זו מגורשת:    מיהו ביש מעקה לגג, מיד שהגיע לאויר המעקה, מגורשת:

הוא מלמעלה:    בחצר שלה:

הרי זו מגורשת:    וה"ה ברישא. רק נקטה הכא, דבחצר שכיח אש ומים. ודוקא שקדמה זריקת הגט להדליקה שבחצר. דאל"כ לשריפה אזל. ודוקא שנשרף דרך ירידה, אבל דרך עלייה, כשזרקו להעבירו מעל מעקת הגג, אז כשנמחק דרך עלייה אעפ"י שהוא כבר תחת מחיצות התחתונות אינה מגורשת, דלא מקריא נתינה רק דרך הנחה:

משנה דעריכה

פוטר אדם אשתו בגט ישן:    שנתייחד עמה בין כתיבה לנתינה, וכתב בני הרב מהרב"י הגאבד"ק לאנדסבערג, על הגליון, ומשום מוקדם ליכא דמיירי ע"י שליח, או שהתיחד עמה ביום הכתיבה:

ובית הלל אוסרין:    שמא יפגמו בניה שנולדו מהעיבור שבין כתיבה לנתינה, שיאמרו שנתעברה מהן אחר נתינת הגט:

ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה:    וקיי"ל דאם כבר גרשה בגט זה, תנשא לכתחילה. וי"א דבגרשה ע"י שליח, ונתייחדו בין כתיבה לנתינה, דוקא בנשאת לא תצא [קמ"ח]:

משנה העריכה

כתב לשום מלכות שאינה הוגנת:    שאינו דר שם. ובימי חז"ל הקפידו המלכיות על זה, להכי תקנו לכתוב בשטרות חשבון שנות מלכותו, משום שלום מלכות:

לשום מלכות יון:    אף שאינן עוד בעולם, איכא חשש הקפדת המלך. א"נ קמ"ל אף שבשעה שהיו מושלים בישראל היו כותבין כן בגט:

לבנין הבית:    של ביהמ"ק, אף שאינו שנות מלכות, חיישינן להקפדת המלך:

לחורבן הבית:    אף שהוא חשבון של צער חיישינן דקפיד:

היה:    מקום שחתמו שם העדים:

במזרח וכתב במערב:    ר"ל כתב כאילו חתמו העדים בעיר אחרת, אף דציווי של הבעל שיחתמו, היה בהעיר האחרת:

תצא מזה ומזה:    בנשאת עם גט כזה:

ואין לה לא כתובה:    ק' ור' ותוס':

ולא פירות:    מי משניהן שאכל פירות נכסי מלוג שלה אחר שנשאת לב', פטור מלשלם:

ולא מזונות:    אפילו מה שלותה כבר ואכלה:

ולא בלאות:    אפילו מה שבלה מצאן ברזל דקיימי ברשות בעל, אפ"ה א"צ לשלם לה:

והולד ממזר מזה ומזה:    מבעל ראשון ממזר דאורייתא, ומבעל ב' דרבנן, וי"א איפכא:

ולא זה וזה מטמאין לה:    אם כהנים הן, מדפסולה להן:

לא במציאתה:    דנתקנה לבעל שלא ישנאנה, משא"כ הכא מה נ"מ שישנאנה:

ולא במעשה ידיה:    דנתקנה לבעל תחת מזונות והכא הרי פטורים מלזונה:

ולא בהפרת נדריה:    דרק שלא תתגנה אמרה תורה שיפר, מה שא"כ הכא:

היתה בת ישראל נפסלת מן הכהונה:    במתו קודם גירושין. עכ"פ זונה היא:

בת לוי מן המעשר:    אף דזונה מותרת במעשר. הכא קנסוה:

בת כהן מן התרומה:    אפילו תרומה דרבנן:

כתובות בנין דכרין [ככתובות פ"ד מ"י]. והא דאשמעינן כל הנך דיני דהנך גיטין פסולין ולא גם בשאר דוכתי מדוכתי במכילתין בשאר גיטי דתני גבייהו פסול. נ"ל דבאינך פשיטא דכך הוא הדין דהרי הגט פסול מדאורייתא, אלא אפילו הנך דכל פסולייהו רק משום שנוי מטבע שטבעו חכמים בגיטין אפ"ה החמירו בה:

חולצין ולא מיבמין:    מאחיו של ב' חליצה דאורייתא, ומאח של א' מדרבנן. וכולה מתניתין ר"מ היא. אבל אנן קיי"ל דבנשאת בא' מגיטין הנ"ל לא תצא [קכ"ח]:

שינה שמו ושמה:    אף שהיה לא' מהן ב' שמות, וכ' הטפל לבד, או כתב הטפל, וכלל לעיקר השם בוכל שום דאית לי [קכ"ט ב"ש ג']:

שם עירו ושם עירה:    מקום דירתן. מיהו אנן קיימא לן דאין כותבין רק מקום עמידתו בשעת כתיבה:

משנה ועריכה

כל העריות שאמרו:    ט"ו עריות שבריש יבמות:

צרותיהן מותרות:    לשוק בלי חליצה:

ונמצאו אלו:    העריות:

אילונית:    שאינן יולדות, ונמצא שקדושי המת בעריות בטעות היה, דאחר שהיא בת ל"ה שנים ולא נולדו לה ב' שערות הרי היא איילונית אף שלא נראו בה סימני איילונית [כ(שו"ע אה"ע קנה, יג)] להכי אפשר שלא הכירו בו מקודם שהיא איילונית:

תצא מזה ומזה:    מהבעל שנשאה מהיבם:

וכל הדרכים האלו בה:    ואנן קיימא לן דאין ממזר מחייבי לאוין:

משנה זעריכה

הכונס את יבמתו:    ועי"ז הותרה צרתה לשוק:

ונמצאה זאת:    זו שנתייבמה.

שהיא אילונית:    אם כן לא נפטרה צרתה ע"י יבומיה:

משנה חעריכה

ושובר לאשה:    שתתנו לבעלה שקבלה כתובתה ממנו:

ונתנו זה לזה:    הבעל נתן לה השובר דסבור שהוא הגט, ואשה טעתה בהיפך [וכ' בני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א הנ"ל, ואילה"ק הא מסתמא בלא קראו קודם נתינה מיירי דאל"כ האיך טעו כך, ואם כן אפילו נתן הבעל הגט להאשה אינה מגורשת [כגיטין די"ט ב']. י"ל דבכה"ג עכ"פ אם נשאת לא תצא, משא"כ בהוחלפו. או דמיירי בקרינהו ובתר הכי עיילוהו לבי ידיה ואפקוהו. דאז צריך למקרי שנית, ומיהו אותה קריאה אינה חמורה תו כ"כ שתהיה אסורה להנשא בלעדה דלא חיישינן לאחלופי עד דידעינן שהוחלפו [רא"ש פ"ב דגיטין סט"ז ותוס' שם]:

ולאחר זמן:    אחר שנשאת לאחר:

רבי אליעזר אומר אם לאלתר יצא:    ר"ל קודם שנשאת לאחר:

אם לאחר זמן יצא:    ר"ל אחר שנשאת לאחר:

לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני:    דאינן נאמנין, דשמא קנוניא עשו הבעל הראשון עם האשה מדרוצה היא להתגרש ממנו, והרי באומרת טמאה אני לך אינה נאמנת, כסוף נדרים [ועי' תוס' כאן] להכי תולין שהחזירו זל"ז הגט להבעל והשובר להאשה כדי לעשות קנוניא.

בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה:    משום חומרא, מדכבר נכתב הגט:

ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה:    והכי קיי"ל [קמ"ג]:

משנה טעריכה

המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי:    ונתייחדו בעדים:

ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני:    דעדי יחוד הן כעדי ביאה. ומדאין אדם בועל בזנות כשאפשר בהיתר, להכי ודאי קדשה בביאה. מיהו בלא היתה אשתו מקודם אפילו בא עליה בפני עדים אין חוששין לה [קמ"ט ס"ב]:

אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין:    דלבו גס בה:

מפני שאין לבו גס בה:    עי' פ"ז סי' י"ז:

כנסה בגט קרח:    כך מעשהו. כותב שורה א' או ב' וכורכן על החלק שתחתיהן ותופרו יחד, וחותם עד על החלק מבחוץ, וחוזר וכותב מבפנים שורה א' או ב', וחוזר וכורך ותופר וחותם מבחוץ כבתחלה, וכן עד סופו, מניין הכריכות והקשרים כמניין העדים. וזה נקרא גט מקושר. ותקנוהו חז"ל לכהנים שהן קפדנים, ובכעס כל דהו מגרשין נשותיהן, והרי כשיתחרטו אסורים להחזיר, לכן תקנו שכל כהן יגרש בגט מקושר, שצרוך זמן רב לתקנו, שמא ביני ביני תנוח דעתו ולא יגרש. מיהו אם היה בגט מקושר כרך א' בלי חתימת עד, אז נקרא גט קרח, וכסוף פרקן, ופסול. וקאמר הכא שאם נשאת בגט כזה:

משנה יעריכה

גט קרח הכל משלימין עליו:    לחתום במניין קשריו אפילו קרוב או פסול, מדיש עכ"פ ב' עדים כשרים. דטעם שקרח פסול, דחיישינן שמא לאחר זמן כשיראו שאין חתימות כמניין הקשרים, יאמרו שמסתמא הזמין הבעל עדים כמניין הקשרים ולא חתמו כולן, וכיון שהזמין כולם ולא חתמו כולם אם כן באמת גט פסול. ולהכי כשיש חתימות כמנין הקשרים, תו ליכא למיחש הך חששא. ואע"ג שהן קרובים, עכ"פ הרי לאו בתורת עדות חתמו, שיפסול על ידי זה כל העדות, רק חתמו שלא יוציאו לעז אח"כ על הגט:

אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר:    משא"כ עבד דלמא יאמרו נשתחרר ויתירוהו בבת ישראל. או בגזלן יחשבו שעשה תשובה, ויאמינוהו גם לעדות אחרת. משא"כ קרוב, מפורסם קרובתו:

בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה