משנה בבא מציעא ו ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ו · משנה ד | >>
השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה, אם נשבר הקנקן, פטורכב.
בבקעה וחרש בהר, אם נשבר הקנקן, חייב.
לדוש בקטנית ודש בתבואה, פטור, לדוש בתבואה ודש בקטנית, חייב, מפני שהקטנית מחלקת.
משנה מנוקדת
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה לַחֲרֹשׁ בָּהָר,
- וְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה,
- אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, פָּטוּר.
- בַּבִּקְעָה וְחָרַשׁ בָּהָר,
- אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, חַיָּב.
- לָדוּשׁ בְּקִטְנִית וְדָשׁ בִּתְבוּאָה, פָּטוּר;
- לָדוּשׁ בִּתְבוּאָה וְדָשׁ בְּקִטְנִית, חַיָּב,
- מִפְּנֵי שֶׁהַקִּטְנִית מַחֲלֶקֶת:
נוסח הרמב"ם
השוכר את הפרה -
- לחרוש בהר - וחרש בבקעה,
- ונשבר הקנקן - פטור.
- בבקעה - וחרש בהר,
- ונשבר הקנקן - חייב.
- לחרוש בהר - וחרש בבקעה,
- לדוש בקטנית, ודש בתבואה - פטור.
- בתבואה, ודש בקטנית - חייב, שהקטנית מחלקת.
פירוש הרמב"ם
קנקן - שם המחרישה.
ואמרו פטור - רצוני לומר שלא ישלם השוכר לבעל הפרה, אלא האומן שחרש והיה תופס המחרישה ושברה הוא ישלם לבעל הפרה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
השוכר את הפרה לחרוש וכו' - וכל כלי המחרישה לבעל הפרה, ונעריו הולכים עם בהמתו וחורשים בה כא:
נשבר הקנקן - יתד המחרישה שבו הברזל:
חייב - שהרים קשים לחרוש מן הבקעה מפני הסלעים שיש שם:
ודש בתבואה - פטור אם החליקה:
פירוש תוספות יום טוב
השוכר את הפרה וכו'. כתב הר"ב וכל כלי מחרישה לבעל הפרה ונעריו הולכים עם בהמתו וחורשים בה. וז"ל רש"י וזה אוחז הדרבן לכוון פרה לתלמיה וזה הולך אחר המחרישה. ומכביד היתד בקרקע שבו הברזל שקורין ) קולטר"א בלעז והוא קנקן דמתניתין. ע"כ:
פטור. רצה לומר שלא ישלם השוכר לבעל הפרה אלא האומן שחרש והיה תופס המחרישה ושברה. הוא ישלם לבעל הפרה. הרמב"ם. ונ"י כתב דתנן פטור להדיא מפני שאלו הנערים אינם שכורים למלאכה זו עכשיו. ע"כ. ולשון עכשיו לא הבינותי. ונראה דבלאו דוקא אלא כלומר שהם נעריו דהיינו בניו. ולא הגיעו לכלל חיוב. עיין פרק החובל מ"ד. [ויותר נ"ל שר"ל דהשתא מיירי שאינם שכורים]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כא) (על הברטנורא) '. וזה אוחז הדרבן לכוין פרה לתלמיה וזה הולך אחר המחרישה ומכביד היתד בקרקע שבו הברזל והוא קנקן דמתניתין:
(כב) (על המשנה) פטור. ר"ל שלא ישלם השוכר לבעל הפרה אלא האומן שחרש והיה תופס המחרישה ושברה. הוא ישלם לבעל הפרה. הר"מ. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
השוכר וכו': וכל כלי המחרישה לבעל הבקר ושני נעריו הולכין עם בהמותיו זה אוחז הדרבן לכוון את הפרה לתלמי' וזה הולך אחר המחרישה ומכביד היתד בקרקע שבו הברזל ומעתה אין לו לתבוע נזק זה אלא לבעל הקרקע והוא פטור הוא לפי שיותר הי' ראוי לישבר בהר מבקעה ולפיכך תנן בהדיא פטור דאילו היו הנערים שכירים למלאכה זו עכשיו לא ה"ל למיתני פטור סתמא שהרי יש לחייב דנקיט מאנא דהיינו הקנקן כדאיתא בגמרא ואע"פ ששכרו לחרוש בהר וחרש בבקעה מ"מ אי אפשר לשבירה זו בלא פשיעה נמקי יוסף ז"ל. וז"ל הרמב"ם ז"ל פטור רצונו לומר שלא ישלם השוכר לבעל הפרה אלא האומן שחרש והי' תופש המחרישה ושברה הוא ישלם לבעל הפרה ע"כ. אבל תוס' והרא"ש ז"ל פי' דהיכא דְשַנִי שְנֵי הנערים פטורים דמיירי שהמשכיר שכר פועלים ללכת עם פרתו ולעשות מלאכת השוכר וא"ל הפועלים אילו חרשת בבקעה כאשר אמר המשכיר לא נשבר הקנקן ושמירת הקנקן שלא ישבר בבקעה קבלנו עלינו ולא בהר ומ"מ שכרם לא יפסידו מפני שעברו על דעת המשכיר וחרשו בהר ואם אין לו לשוכר לשלם אל יעכב המשכיר שכר הפועלים כי היו סבורים שלא יקפיד המשכיר ומאחר שמסרם ליד השוכר לעשות מלאכתו חושבים שכוונתו שכל מה שיצום השוכר עליהם לעשות ע"כ:
אם נשכר הקנקן חייב: בעל הקרקע. לשון ספר הלבוש בח"מ סי' ש"ט ובמקום שאמרנו שהדין עם הנערים וכששברו בעת החרישה משלמין מהו דינם מי מהם משלם האוחז את הכלי בעת החרישה כשמעמיקו בארץ או שעוות אותו יותר מדאי בעת החרישה ואם היתה השדה מעלות מעלות שניהם חייבים המנהיג את הפרה במלמד והאוחז את הכלים שבמעט עוות בהנהגת הפרה אי עוות הכלי נוח להשבר ויצא ההיזק מבין שניהם הוי דבר המוטל בספק לכך שניהם משלמין ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
השוכר את הפרה: עם כלי מחרישה:
וחרש בבקעה: שצוה משכיר לפועליו שיחרשו להשוכר בהר, והשוכר צוה להן שיחרשו בבקעה:
אם נשבר הקנקן: יתד המחרישה:
פטור: השוכר, רק דין המשכיר עם הפועל:
אם נשבר הקנקן חייב: דע"י שההר קשה נשבר. מיהו דין השוכר עם הפועל שלא נזהר [ש"ט]:
פטור: בהוחלקה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת