עיקר תוי"ט על בבא מציעא ו

משנה בבא מציעא, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) האומנין. משמע ליה בין בשכיר יום בין בקבלנות. אבל בפרקין דבתר הכי נקט פועלים משום דפועלים לא משמע אלא שכירי יום, דבהכי מיירי כדאמר התם, בזמן שאמר להשכים ולהעריב. תוספ':

(ב) (על הברטנורא) ומתניתין אורחא דמלתא נקט שכן דרך העולם שולח אחד מן האומנין וה"ה לאחר.:

(ג) (על הברטנורא) והאי תנא חזרו נמי הטעו קרי ליה. גמרא:

(ד) (על הברטנורא) בשני רישי"ן. ולספרים דגרסי קדר י"ל דלהכי נקט קדר לפי שקדרין רגילים להיות להם קרונות. תוספ':

(ה) (על המשנה) פרייפרין. דבר האבד חשיב ליה שעתה זמנו הוא לעשות. תוספ':

(ו) (על הברטנורא) נראה דלא גרס ליה במשנה. ולשון רש"י, חלילין לכלה לשמח חתן וכלה, או למת לקונן:

(ז) (על הברטנורא) כלומר עכשיו אינו מוצא פועלים, אבל ודאי כששכר אלו היה מוצא. דאלת"ה מה הפסידו עליו. רשב"א:

(ח) (על המשנה) וחזרו כו'. בכאן לא פירש הר"ב לאחר שעשו מקצת כדפירש לקמן. דהכא אפילו קודם שהתחילו מיירי דומיא דרישא דאוקמינן בגמרא בהדיא בשלא הלכו. הר"א:

(ט) (על הברטנורא) עד כדי הכפל משכר הראשונים דבהכי סמכי דעתייהו. ופירש הסמ"ע ז"ל כי היכי דמצינו, בערבוני יקון דמהדר ליה אם אחזור, בו אכפול ערבתך:

(ב)

(י) (על הברטנורא) דאלו פועל דהיינו שכיר יום. יכול לחזור בו אפילו בחצי היום דאמר רחמנא עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והאי טעמא לא שייך אלא בשכירות. אבל בקבלנות אין זה עבד אלא לעצמו. אבל בדבר האבוד אפילו פועל יש לו דין השנוי במתניתין דלעיל. גמרא:

(יא) (על הברטנורא) רש"י. ולא רצה לפרש כשהוקרו פועלים ויתן להם סלע וחצי על חצי שעשו כמו ששוה עכשיו. שאין זה סברא כי למה יתן להם בעה"ב יותר ממה שהתנה עמהם כיון שאין מפסידים בחזרת בעה"ב ואדרבה יותר מרויחים שעתה ימצאו שיתנו להם סלע וחצי לקצור חצי קמה והוא לא היה נותן להם כי אם סלע. תוספ':

(יב) (על הברטנורא) דסתם לן תנא כר"י דפרק ט' דבבא קמא משנה ד'. גמרא:

(ג)

(יג) (על המשנה) וזו כו'. וה"ה אפילו זו שהלך בה קצרה יותר אלא שלא חש להאריך. תוספ':

(יד) (על הברטנורא) וכ"כ רש"י. ודוחק לומר כן שדרך הבהמות ללמדם ללכת בהר ובבקעה. והתוספ' פירשו שידוע שאותו היום היה אויר משונה בהרים יותר מבבקעה, או איפכא, משלג ומטר, והוי תחילתו וסופו בפשיעה. ועתוי"ט:

(טו) (על הברטנורא) גירסתו והבדיקה בדל"ת. אבל בגמרא ברי"ש ואמרו בפירושו נהוריתא, על דרך סגי נהור:

(טז) (על המשנה) אנגריא. שכשפוגעים בדרך לוקחים ואין מחפשים בבתים ולפיכך אומר לו הרי כו' דמזלך גרם שאלו היתה בבית לא היתה ניטלת. ולפיכך אפילו אינה חחרת. דלא דמי למתה דהכא מוכח דמזלא דידיה גרם. תוספ':

(יז) (על הברטנורא) לא קאי אאנגריא. המגיד:

(יח) (על הברטנורא) רש"י. ולשונו מגומגם. דהכא איירי בחמור סתם, ולהכי כתב בריש דבריו שצריך להוסיף מעות כו', וכן מדתני במתניתין חייב להעמיד לו חמור אחר. הרא"ש. וטעמא דבמשיכת החמור משתעבדין נכסי המשכיר להעמיד לו חמור אחר:

(יט) (על המשנה) פטור. ולא הוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב. דלא חייבוהו אלא כשבא האונס מחמת הפשיעה. והכא אילו לא פשע והוליכה בהר כ"ש שהוחלקה. תוספ':

(כ) (על המשנה) המעלה. הוחמה בעלותה מרגלי ההר לראשו. רש"י. ועתוי"ט:

(ד)

(כא) (על הברטנורא) '. וזה אוחז הדרבן לכוין פרה לתלמיה וזה הולך אחר המחרישה ומכביד היתד בקרקע שבו הברזל והוא קנקן דמתניתין:

(כב) (על המשנה) פטור. ר"ל שלא ישלם השוכר לבעל הפרה אלא האומן שחרש והיה תופס המחרישה ושברה. הוא ישלם לבעל הפרה. הר"מ. ועתוי"ט:

(ה)

'.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(כג) (על הברטנורא) כלומר דהכי משמע כשאומר טול את שלך והבא מעות. ולא אמר הבא מעות וטול שלך. דהוי משמע שעדיין תופסו כו'. אבל כשאומר גמרתיו פשיטא דש"ח הוא כיון דידעו הבעלים שכלתה מלאכתו הוי כשואל שכלתה ימי שאלתו שפטור מאונסים וכמ"ש הר"ב פ"ח מ"ג. גמרא:

(כד) (על הברטנורא) ופירש"י בעליו של חפץ זה שנגנב במלאכתו של שומר היה שאף הוא משמר היה לו. וכתיב אם בעליו עמו לא ישלם ודרשינן עמו במלאכתו. ואע"ג דבשואל כתיב. לקמן (דף צ"ה) דרשינן ליה אכולהו שומרין:

(כה) (על המשנה) הנח כו'. מיירי דמונח במקום שקונה. נ"י:

(ז)

(כו) (על הברטנורא) בההיא הנאה דלא בעי למיתב ליה רפתא לעניא בשעה שמלוה עליו, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ובההיא הנאה נעשה שומר שכר כל זמן שהמשכון אצלו. גמרא. ועתוי"ט:

(כז) (על הברטנורא) רש"י. וכלומר אבל הוא לא ישתמש בהן וינכה לו שכרו בחובו. וטעמא, כתב הטור משום חשדא, ועתוי"ט:

(ח)

(כח) (על הברטנורא) כלומר רבי אליעזר, דתמה. משום דקס"ד כו':

(כט) (על הברטנורא) דסתם מתניתין ר"מ הוא.:

(ל) (על הברטנורא) לטעמיה דס"ל נתקל פושע הוא כו' ולפיכך משביעין דשלא בכוונה שברתיה. אבל לר' יהודה דהתם והלכתא כותיה דס"ל נתקל לאו פושע הוא, משביעין ליה שלא בפשיעה נשברה, בין שומר חנם בין שומר שכר. הרי"ף והרא"ש. ונראה מלשונם דלאו פושע הוא אפילו שלא במקום מדרון. ועתוי"ט: