משנה בבא מציעא ו רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) השוכר את האומנין - והטעו זה את זה,

אין להם זה על זה - אלא תרעומת.
שכר את החמר, ואת הקדר - להביא פריאפרין חלילין לכלה או למת,
פועלין - לעלות פשתנו מן המשרה,
וכל דבר שהוא אבד - וחזרו בהן,
מקום שאין אדם - שוכר עליהן, או מטען.


(ב) השוכר את האומנין,

וחזרו בהן - ידם לתחתונה.
ואם בעל הבית חזר - ידו לתחתונה.
וכל המשנה - ידו לתחתונה.
וכל החוזר בו - ידו לתחתונה.


(ג) השוכר את החמור -

להוליכה בהר - והוליכה בבקעה,
בבקעה - והוליכה בהר,
אפילו זו עשרת מילין - וזו עשרת מילין,
ומתה - חייב.
השוכר את החמור -
והבריקה, או שנישאת באנגוריא,
יאמר לו: הרי שלך לפניך.
מתה, או נשברה - חייב להעמיד לו חמור.


השוכר את החמור -

להוליכה בהר - והוליכה בבקעה,
אם החליקה - פטור,
ואם הוחמה - חייב.
בבקעה - והוליכה בהר,
אם החליקה - חייב,
ואם הוחמה - פטור.
ואם מחמת המעלה - חייב.


(ד) השוכר את הפרה -

לחרוש בהר - וחרש בבקעה,
ונשבר הקנקן - פטור.
בבקעה - וחרש בהר,
ונשבר הקנקן - חייב.
לדוש בקטנית, ודש בתבואה - פטור.
בתבואה, ודש בקטנית - חייב, שהקטנית מחלקת.


(ה) השוכר את החמור -

להביא חיטים - והביא שעורים,
תבואה - והביא תבן,
חייב - שהנפח קשה כמשאוי.
להביא לתך חיטים, והביא לתך שעורים - פטור.
ואם הוסיף על משאו - חייב.
וכמה יוסיף על משאו, ויהא חייב?
סומכוס אומר, משום רבי מאיר:
סאה לגמל, ושלשת קבין לחמור.


(ו) כל האומנין - שומרי שכר.

וכולן שאמרו:
טול את שלך, והבא מעות - שומרי חינם.
שמור לי, ואשמור לך - שומר שכר.
שמור לי, ואמר לו הנח לפני - שומר חינם.


(ז) הלווהו על המשכון - שומר שכר.

רבי יהודה אומר:
הלווהו מעות - שומר חינם,
הלווהו פירות - שומר שכר.
אבא שאול אומר:
מותר אדם להשכיר משכונו של עני,
להיות פוסק והולך - מפני שהוא כמשיב אבידה.


(ח) המעביר חבית ממקום למקום - ושברה,

בין שומר חינם, ובין שומר שכר - ישבע.
אמר רבי אליעזר:
תמיה אני, אם יכולין זה וזה - להישבע.


הדף הראשי של משנה בבא מציעא ו