משנה בבא מציעא ו א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ו · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

השוכר את האומניןא, והטעו זה את זה, אין להם זה על זה אלא תרעומת.

שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין ה וחלילים לכלה או למת, ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה, וכל דבר שאבד, וחזרו בהןח, מקום שאין שם אדם, שוכר עליהן או מטען.

משנה מנוקדת

הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין,

וְהִטְעוּ זֶה אֶת זֶה,
אֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַּרְעֹמֶת.
שָׂכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר לְהָבִיא פִּרְיָפָרִין וַחֲלִילִים לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת,
וּפוֹעֲלִין לְהַעֲלוֹת פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה,
וְכָל דָּבָר שֶׁאָבֵד,
וְחָזְרוּ בָּהֶן,
מָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם,
שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן:
(ב)

הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין וְחָזְרוּ בָּהֶן,

יָדָן עַל הַתַּחְתּוֹנָה;
אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ,
יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה.
כָּל הַמְּשַׁנֶּה, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה;
וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה:
(ג)

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר

לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה,
בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר,
אֲפִלּוּ זוֹ עֶשֶׂר מִילִין וְזוֹ עֶשֶׂר מִילִין,
וָמֵתָה,
חַיָּב.
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה,
אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית אַנְגַּרְיָא,
אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ;
מֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה,
חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר.
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה,
אִם הֶחֱלִיקָה – פָּטוּר,
וְאִם הוּחַמָּה – חַיָּב.
לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר,
אִם הֶחֱלִיקָה – חַיָּב,
וְאִם הוּחַמָּה – פָּטוּר.
אִם מֵחֲמַת הַמַּעֲלֶה, חַיָּב:
(ד)

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה לַחֲרֹשׁ בָּהָר,

וְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה,
אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, פָּטוּר.
בַּבִּקְעָה וְחָרַשׁ בָּהָר,
אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, חַיָּב.
לָדוּשׁ בְּקִטְנִית וְדָשׁ בִּתְבוּאָה, פָּטוּר;
לָדוּשׁ בִּתְבוּאָה וְדָשׁ בְּקִטְנִית, חַיָּב,
מִפְּנֵי שֶׁהַקִּטְנִית מַחֲלֶקֶת:
(ה)

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ חִטִּים,

וְהֵבִיא עָלֶיהָ שְׂעוֹרִים,
חַיָּב.
תְּבוּאָה וְהֵבִיא עָלֶיהָ תֶּבֶן,
חַיָּב;
מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה לַמַּשּׂאוֹי.
לְהָבִיא לֶתֶךְ חִטִּים וְהֵבִיא לֶתֶךְ שְׂעוֹרִים,
פָּטוּר;
וְאִם הוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ,
חַיָּב.
וְכַמָּה יוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ וִיהֵא חַיָּב?
סוּמַכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר:
סְאָה לַגָּמָל,
שְׁלֹשָׁה קַבִּין לַחֲמוֹר:
(ו)

כָּל הָאֻמָּנִין שׁוֹמְרֵי שָׂכָר הֵן;

וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ: טֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת,
שׁוֹמֵר חִנָּם.
שְׁמֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לְךָ,
שׁוֹמֵר שָׂכָר;
שְׁמֹר לִי,
וְאָמַר לוֹ: הַנַּח לְפָנַי,
שׁוֹמֵר חִנָּם:
(ז)

הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, שׁוֹמֵר שָׂכָר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
הִלְוָהוּ מָעוֹת, שׁוֹמֵר חִנָּם;
הִלִוָהוּ פֵּרוֹת, שׁוֹמֵר שָׂכָר.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
מֻתָּר אָדָם לְהַשְׂכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי לִהְיוֹת פּוֹסֵק עָלָיו וְהוֹלֵךְ,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה:
(ח)

הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ,

בֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר, יִשָּׁבַע.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
זֶה וָזֶה יִשָּׁבַע;
וְתָמֵהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִשָּׁבַע:

נוסח הרמב"ם

השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין חלילין לכלה או למת פועלין לעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שהוא אבד וחזרו בהן מקום שאין אדם שוכר עליהן או מטען.

פירוש הרמב"ם

השוכר את האומנין והטעו זה את זה כו': שוכר עליהם או מטען בשיעור שכרן כגון ששכרם בזוז יטעה אותם ויאמר להם אתן לכם שני זוזין או ישכור אחרים בשני זוזין ויטול מהם זוז ואם הוסיף לא יוכל ליטול מהם יותר מכדי שכרו וכל זה כשלא ימצא אומנים זולתם שיעשו מלאכתו באותו שכר בעצמו וזהו מה שאמר אם אין שם אדם. ומה שאמר הטעו זה את זה כלומר שחזרו בו או שחזר בהם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

השוכר - והטעו זה את זה. אחד מן האומנין ששלחו בעה"ב לשכור את חביריו והטעה אותם ב, כגון שאמר לו בעל הבית לשכור כל א' בארבעה דינרים ליום, והלך הוא ושכרם בשלשה, אין להם עליו אלא תרעומת, דהא סבור וקביל בשלשה, אלא שיכולים לומר לו לית לך אל תמנע טוב מבעליו. פירוש אחר, הטעו זה את זה, שחזרו בהם ג ולא רצו ללכת לעשות מלאכתו של בעה"ב כמו ששכרו עמו, או בעה"ב חזר בו כגון שאמר להם אי אפשי בכם בבוקר קודם שילבו אצל המלאכה:

ואת הקרר - ברי"ש גרסינן ד, כלומר בעל הקרון:

פרייפרין - עצים משופין לעשות אפריון:

חלילים - למת או לחתן ו:

המשרה - מים ששורין בהן פשתן:

מקום שאין שם אדם - שהוא אינו מוצא פועלים לשכור ז והפשתן אבד:

שוכר עליהם - בני אדם כשיעור שכרן ט. אבל לא ביותר משיעור שכרן:

או מטען - אומר שיתן להם זוז. יתר, ואינו נותן אלא מה שהתנה מתחלה:

פירוש תוספות יום טוב

האומנין. משמע ליה בין בשכיר יום בין בקבלנות. אבל בפרקין דבתר הכי נקט פועלים משום דפועלים לא משמע אלא שכירי יום. דבהכי מיירי כדאמר התם. בזמן שאמר להשכים ולהעריב. תוספות:

והטעו זה את זה. כתב הר"ב אחד מן האומנין ששלחו בעל הבית. גמרא. ומתניתין אורחא דמלתא נקטה שכן דרך העולם ששולח א' מן האומנין וה"ה לאחר. ול' הרמב"ם פ"ט מהלכות שכירות אמר לשלוחו וכו'. ומ"ש הר"ב פירוש אחר שחזרו בהם. והאי תנא חזרו נמי הטעו קרו ליה. גמרא [דף ע"ו ע"ב] . ועיין ריש פ"ת:

הקדר. כתב הר"ב ברי"ש גרסינן. לשון תוספות בשני רישי"ן. ולספר דגרס קדר יש לומר דלהכי נקט קדר לפי שקדרין רגילים להיות להם קרונות. ע"כ:

פרייפרין. דבר האבד חשיב ליה שעתה זמנו הוא לעשות. תוספות:

חלילים. לשון הר"ב למת או לחתן נראה דלא גריס ליה במשנה. ולשון רש"י חלילין לכלה לשמת חתן וכלה. או למת לקונן:

מקום שאין שם אדם. פירש הר"ב שהוא אינו מוצא פועלים לשכור כלומר עכשיו אינו מוצא פועלים. אבל ודאי כששכר אלו היה מוצא. דאלת"ה מה הפסידו עליו. מגיד בשם הרשב"א:

וחזרו בהן. בכאן לא פירש הר"ב לאחר שעשו מקצת כדפירש לקמן דהכא אפילו קודם שהתחילו מיירי דומיא דרישא דאוקמינן בגמרא בהדיא בשלא הלכו [כמ"ש הר"ב בפירוש השני] הרא"ש בשם הראב"ד:

[שוכר עליהן. פירש הר"ב כשיעור שכרן. גמרא. ופירשו הרא"ש והטור סימן של"ג עד כדי הכפל משכר הראשונים דבהכי סמכו דעתייהו ופירש מהר"ר ואלק כהן ז"ל כי היכי דמצינו בערבוני יקון דמהדר ליה אם אחזור בי אכפול ערבתך]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) האומנין. משמע ליה בין בשכיר יום בין בקבלנות. אבל בפרקין דבתר הכי נקט פועלים משום דפועלים לא משמע אלא שכירי יום, דבהכי מיירי כדאמר התם, בזמן שאמר להשכים ולהעריב. תוספ':

(ב) (על הברטנורא) ומתניתין אורחא דמלתא נקט שכן דרך העולם שולח אחד מן האומנין וה"ה לאחר.:

(ג) (על הברטנורא) והאי תנא חזרו נמי הטעו קרי ליה. גמרא:

(ד) (על הברטנורא) בשני רישי"ן. ולספרים דגרסי קדר י"ל דלהכי נקט קדר לפי שקדרין רגילים להיות להם קרונות. תוספ':

(ה) (על המשנה) פרייפרין. דבר האבד חשיב ליה שעתה זמנו הוא לעשות. תוספ':

(ו) (על הברטנורא) נראה דלא גרס ליה במשנה. ולשון רש"י, חלילין לכלה לשמח חתן וכלה, או למת לקונן:

(ז) (על הברטנורא) כלומר עכשיו אינו מוצא פועלים, אבל ודאי כששכר אלו היה מוצא. דאלת"ה מה הפסידו עליו. רשב"א:

(ח) (על המשנה) וחזרו כו'. בכאן לא פירש הר"ב לאחר שעשו מקצת כדפירש לקמן. דהכא אפילו קודם שהתחילו מיירי דומיא דרישא דאוקמינן בגמרא בהדיא בשלא הלכו. הר"א:

(ט) (על הברטנורא) עד כדי הכפל משכר הראשונים דבהכי סמכי דעתייהו. ופירש הסמ"ע ז"ל כי היכי דמצינו, בערבוני יקון דמהדר ליה אם אחזור, בו אכפול ערבתך:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

והטעו זה את זה:    אי הוה תני חזרו זה בזה ודאי דהכי הוה מפרשינן לה שהם חזרו בבעל הבית או בעל הבית חזר בהם השתא דתני הטעו זה את זה משמע דאטעו פועלים אהדדי וכו' כדפי' רעז"ל איבעית אימא האי תנא חזרו נמי הטעו קרי ליה שהן חזרו בבעל הבית או בעל הבית חזר בהן וכן נמי בברייתא גבי בעל הבית ופועלים קתני הטעו. וכתוב בנמקי יוסף תלמודא דידן לא סבר כירושלמי דאילו בירושלמי מוקי הטעו זה את זה אפילו בפועלים שהטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה אותן והכי מפרש לה התם בעל הבית הטעה אותם שאמר להם תבואו עמי כדרך שבאו חבריכם אמרו ובכמה באו אמר להם בחמשה חמשה רובם ואשתכח בסוף עשר עשר רובם וכן בפועלים שהטעו את בעל הבית על זה הדרך ונראה דטעמא דתלמודא דידן שאינו סובר להעמידה כן משום וכו' ע"ש:

וכל דבר שאבד וכו':    תוס' פ"ק דקדושין דף ח':

שוכר עליהן:    בני אדם כשיעור שכרן שאם עשו אצלו קצת המלאכה ולא קבלו כלום שוכר עליהן כל מה שהוא חייב להן יוסיף לאחרים ויגמרו וברייתא דמייתי בגמרא דקתני שוכר עליהן עד ארבעים וחמשים זוז מוקי לה רב נחמן בשבא ליד בעל הבית משלהם כגון כלי אומנותם כדרך האומנים המקבלים עליהם מלאכה מביאין כלי אומנותם לבית בעל הבית ולהכי מותר לשכור ביותר. וכתוב בנמקי יוסף אבל יותר מחמשים זוז לא דעד הסך הזה הוא שדרכן של בעלי בתים לשכור בדבר האבד אבל יותר מזה לא. ואיתי' להאי שוכר עליהן או מטען בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ג) גבי עובדא דההיא איתתא שהיחה טורדת רבא לומר לא יפה דנתני עד שצוה לסופר שלו לכתוב לה פסק דין של זכות ובסוף השטר צוהו שיכתוב שוכר עליהן או מטען לסי' שלדחותה מפניו לבד נתכוון ולהטעותה והיא הבינה וקללתו שתטבע ספינתו ואע"פ ששראום לבגדי רבא במים כדי שתחול הקללה בכך אעפ"כ לא איפרק מטיבעא. וביד פ"ט דהלכות שכירות סימן ד'. ובטור ח"מ של"ב ושל"ג:

תפארת ישראל

יכין

השוכר את האומנין:    בג' אופנים אפשר שיעשה אדם מלאכה לחבירו:

או ששכרו לכל מלאכה שיזדמן באותו יום, והוא הנקרא שכיר יום, או ששכרו למלאכה ידועה באותו יום, והוא הנקרא פועל, או ששכרו לשלם לו שכר כל המלאכה, ולא לפי היום, והוא הנקרא קבלן. אולם כולם משמעותן לרוב, שעובדים בכח גופן, ולא בדבר שצריך לימוד והשכלה, כחוטבי עצים ושואבי מים לעבוד ולמשא, אבל כל מעשה חרש וחושב, שצריך לימוד הרבה, הוא הנקרא אומן כחייט וסנדלר וכדומה. מיהו תנא הכא נקט אומן וה"ה השאר:

והטעו זה את זה:    הפועלים הטעו זה את זה, שאמר ב"ב לא' מהן שישכרם בד' זוז ליום, ושכרן הוא בג'. דאפילו אמר שכרכם על בעה"ב, אפ"ה א"צ ליתן יותר [של"ב], או ר"ל הטעו זא"ז, שחזר בו בעה"ב או הפועל קודם שהתחילו במלאכה ולא רצו לעשותה:

אין להם זה על זה אלא תרעומת:    מדלא קאמר "יש להן תרעומות זע"ז", קמ"ל דאין להן זע"ז שום חיוב, אפילו לצאת ידי שמים:

שכר את החמר:    הוא המוליך משא על חמורו:

ואת הקדר:    בב' רישין גרסינן, והוא בלשון לטינא מוליך עגלה, וכן בלשון אשכנז [קאררע] הוא עגלה קטנה שמוליכין עליה משא, משא"כ קדר הוא המוכר קדירות:

להביא פרייפרין:    גבעולין מצויירין לחופת חתנים:

וחלילים:    לנגן:

או למת:    וחשיב לי' דבר האבד, מדנצרך להם עתה בזמנו. ונ"ל דלהכי נקט הנהו, דקמ"ל דאפילו הנך שאין בהן הפסד ממון וצורך כל כך, אפ"ה מקרי דבר האבד:

ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה:    דגבעולי הפשתן שורין אותן עד שיתרככו, ואח"כ מייבשין אותן בתנור, אח"כ מנקשין עליהן לעשותן פשתן, ואם יניחום במשרה יותר מדאי, ירקבו. ונ"ל דקמ"ל הא, אף שיוכל ב"ב לעשות כן בעצמו [ועי' ח"מ של"ג ס"ה]:

וחזרו בהן:    אפי' קודם שהתחילו במלאכה:

מקום שאין שם אדם:    שאין שם השתא פועל אחר שיתרצה בכמה ששכר אלו:

שוכר עליהן:    אפי' בכפל משכירתן, והן ישלמו:

או מטען:    מבטיח להן הרבה, ואח"כ אינו נותן רק כפסיקתו תחלה. ובחזר בו בעה"ב ואמש היה אפשר להו להשכיר א"ע בדמים האלה לאחר, והיום אינן מוצאין מי שישכירן, הו"ל נמי דבר האבד, דכשנשכרין היום בפחות, ישלם להן הבעה"ב הפחת. ובאין נשכרין כלל. ישלם להם שכר פועל בטל, דהיינו שישומו כמה יפחות פועל משכרו אם יניחוהו לישב בטל. וכל זה בלא נאנס, אבל בהיה שם אונס, שהוחלה א' מבני ביתו, וכדומה, אז בין פועל בין בעה"ב יכול לחזור בו [של"ג]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

בבלי עה ב  שולחן ערוך חושן משפט שלג א  


גביעי גביע הכסף

(נספח מסוף הספר) (משנה, בבא מציעא ו, א) השוכר וכו' שכר את החמר וכו' וכל דבר שאבד וחזרו בהן מקום שאין שם אדם שוכר עליהן או מטען:    פי' הרע"ב מקום שאין שם אדם שהוא אינו מוצא פועלים לשכור ורש"י מסיים פי' בשכר שהיה מגיע לאלו שוכר עליהן ב"א כשיעור שכרן אבל לא ביותר משיעור שכרן, ופי' הרא"ש והטור כדי הכפל משכר הראשונים דבהכי סמכא דעתייהו ופי' מ' פאלק כהן ז"ל כי היכא דמצינו וכו' אם אחזור בי אכפול ערבתך - כך סיים התוי"ט.

ולולא פירושם היה אפשר לומר דפי' המשנה כפשוטו בשעה ששכר הראשונים היו הרבה אומנין מצויין לעשות גם כן בשכר הנ"ל ובעת שחזרו אין פועלים מצויין ופי' "שוכר עליהן" דרך משל אם היה עשרה ב"א אומר להם אני אשכיר ממעותי עוד ב' וג' ב"א שיסייעו אתכם בכדי להקל מעליכם שיוגמר המלאכה מהר ושכרכם יהיה כבראשונה, "או מטען" פי' שיאמר להם שיוסיף להן שכרן אבל באמת בשניהם הוא מטען ופי' בגמרא ששוכר עליהן כדי שכרן דהיינו עד מאה זהובים ואם צריך ליתן להמסייעים יותר משכר הראשונים דהיינו יותר ממאה כנ"ל מפסיד המותר מביתו ואינו יכול להוציא מיד הפועלים רק השכר שהיה צריך להנתן להם אינו נותן להם כלום רק ינתן להמסייעים ואין צריך לדחוק בגמרא כפל משכרן ואין צריך לטעם הרב רבינו פאלק כהן ז"ל, וק"ל.