משנה בבא בתרא ה ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ה · משנה ו | >>

ארבע ^לד מידות במוכרין.

מכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות, הלוקח יכול לחזור בו.

רעות ונמצאו יפות^לו, מוכר יכול לחזור בו.

רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות, אין אחד מהם יכול לחזור בו.

שחמתית ^לז ונמצאת לבנה, לבנה ונמצאת שחמתית, עצים של זית ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית, יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין, שניהם יכולין לחזור בהן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִין.

מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת,

הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ;

רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת,

מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.

רָעוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת,

יָפוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת,

אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.

שְׁחֶמְתִּית וְנִמְצֵאת לְבָנָה,

לְבָנָה וְנִמְצֵאת שְׁחֶמְתִּית,

עֵצִים שֶׁל זַיִת וְנִמְצְאוּ שֶׁל שִׁקְמָה,

שֶׁל שִׁקְמָה וְנִמְצְאוּ שֶׁל זַיִת,

יַיִן וְנִמְצָא חֹמֶץ,

חֹמֶץ וְנִמְצָא יַיִן,

שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

ארבע מדות במוכרין.

מכר לו חיטים, יפות ונמצאו רעות -

הלוקח - יכול לחזור בו.

רעות ונמצאו יפות -

המוכר - יכול לחזור בו.

רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות -

אין אחד מהם - יכול לחזור בו.

שחממית ונמצאת לבנה, לבנה ונמצאת שחממית,

עצים של זיתים ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית,

יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין -

שניהם - יכולים לחזור בהם.

והטעם בזה כי כשיהיו רעות ואמר לו הלוקח אני מתרצה בו ואין המוכר יכול להחזירם, אבל חומץ ונמצא יין, או יין ונמצא חומץ וכיוצא בהן יש לכל אחד מהם לחזור בו, לפי שיש בני אדם שרוצין יין יותר מחומץ, ואפשר שיהיה המוכר יצטרך לחומץ ולא יצטרך ליין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ארבע מדות - דינים חלוקים זה מזה:

מכר לו חטים יפות - התנה עמו שיתן לו חטין יפות ונמצאו רעות, הוי כאונאה ^לה, ולכך יכול לחזור בו מי שנתאנה בלבד, דהוא לוקח, אבל מוכר אינו יכול לחזור בו ואפילו הוקרו החטין הרבה:

אין אחד מהז יכול לחזור בו - ואפילו הוקרו או הוזלו. ולא מצי לוקח למימר אני ליפות נתכוונתי והאי דאמינא רעות משום דרע רע יאמר הקונה. וכן איפכא לא מצי מוכר למימר אני לרעות נתכוונתי והאי דאמינא יפות דדרך המוכר לומר לרע טוב:

שחמתית - אדומה. וכל חום (בראשית ל) מתרגמינן שחום:

ונמצאת לבנה - ואיכא דניחא ליה בהאי ואיכא דניחא ליה בהאי. וכל כהאי גוונא הוי מקח טעות לשניהם ושניהם יכולים לחזור. דאילו ביפות ונמצאו רעות כולי עלמא ניחא להו ביפות:

יין ונמצא חומץ - איכא דניחא ליה בחמרא ואיכא דניחא ליה בחלא ^לח:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ארבע מדות וכו'. מנינא לא למעוטי מידי אתא. אלא להודיעך שצריך לתת טעם לכל ארבעתן למה הם חלוקים זה מזה. הרשב"ם:

במוכרין. כלומר במיכירה וכיוצא בזה במשנה י"ג י"ד פ"ה דאבות:

יפות ונמצאו רעות. לשון הר"ב הוי כאונאה. כלומר [אע"ג] דלא נתאנה בדמים כלל. אפ"ה הוי כאונאה לפי שיאמר דלא ניחא ליה ברעות אפילו בזול. וכתב הרשב"ם דלא דמי להא דפסקינן במשנה ד' פ"ד דב"מ דאונאת שתות שקנה ומחזיר האונאה. דהכא הטעהו. שלא היה דעתו ליקח רעות. אבל גבי אונאת שתות שקנה מה שרוצה לקנות וליכא שום טעות אלא מכירת יוקר:

רעות ונמצאו יפות. שהטעו הלוקח וא"ל חיטין הללו נחשבות רעות בעיר הזאת ובעבור זה מכרן. ואח"כ מצא שהיו מחשיבין אותן ליפות. נ"י:

רעות ונמצאו רעות וכו' כתב הר"ב ולא מצי לוקח למימר אני ליפות וכו'. וכן כתב הרשב"ם. ונ"י כתב אבל אם אמר ליה המוכר רעות הן. ונמצא שהיו רעות שברעות. לאמצי אמר לוקח לא קניתים אדעתא דהכי שיהיו כל כך רעות. וכן ההפך ביפות לא מצי אמר מוכר לא מכרתים אדעתא דהכי שיהיו יפות שביפות. דהא יפות ורעות קאמר ליה והכל בכלל. ע"כ. וכ"כ הרמב"ם. כמ"ש בחבורו רפי"ז מהלכות מכירה:

שחמתית ונמצאת לבנה. שחמתית עושים קמח מרובה. ולבנה עושה הפת יותר נאה ויפה. נמוקי יוסף [ועיין במ"ה פ"ב דפאה מה שכתבתי שם בדבור המתחיל שני מיני וכו']: יין ונמצא חומץ וכו'. כתב הר"ב דאיכא וכו' ואיכא דניחא ליה בחלא. גמרא. לפי שהוא צריך עכשיו לחומץ. עיין מ"ש במשנה ב' פ"ב דקדושין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(לד) (על המשנה) ד'. מנינא לא למעוטי מידי אתא. אלא להודיעך שצריך לתת טעם לכל הד' למה הם חלוקים זה מזה. ר"ש:

(לה) (על הברטנורא) כלומר אע"ג דלא נתאנה בדמים כלל, אפ"ה הוי כאונאה, לפי שיאמר דלא ניחא ליה ברעות אפילו בזול. ועתוי"ט:

(לו) (על המשנה) יפות. שהטעהו הלוקח וא"ל חטין הללו נחשבים רעות בעיר הזאת ובעבור זה מכרן, ואח"כ מצא שהיו מחשבין אותן ליפות. נ"י:

(לז) (על המשנה) שחמתית. עושים קמח מרובה. ולבנה עושה הפת יותר נאה ויפה. נ"י:

(לח) (על הברטנורא) לפי שהוא צריך עכשיו לחומץ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ארבע מדות במוכרין וכו': ירושלמי פ"ד דמציעא. וגרסינן בגמרא בברייתא בפירקין בדף פ"ה עלה דמתניתין דבסמוך תניא ד' מדות במוכרין עד שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאת המדה ללוקח בד"א במדה שאינה של שניהם אבל אם היתה מדה של אחד מהם ראשון ראשון קנה בד"א בר"ה ובחצר שאינה של שניהם אבל ברשות לוקח כיון שקבלו עליו מוכר קנה לוקח ואם ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנו או עד שיוציאנו מרשותו ואם ברשות המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או עד שישכיר את מקומו. וכתב רשב"ם ז"ל עלה ד' מדות אין לפרש ד' רשויות ר"ה רשות המוכר רשות הלוקח רשות המופקדים אצלו דהא רשות מוכר ונפקד חד רשות הוא דהכא והכא שייך לומר קבלה ושכירות מקום והוצאה והגבהה וכו' כמו שהוא ז"ל מכריח שם על זה שאינו אלא ד' מדות ד' חלוקים של דינין וכו' והאריכו תוס' ז"ל לדחות דבריו ובקיצור מילין כתבו דאין נראה לר"י שתועיל קבלה ברשות מוכר דאין אדם מקנה רשותו לאחרים ע"י עצמו כדמוכח פ' כיצד משתתפין אלא צריך לפרש דחשיב ד' מדות בכלים מדת סרסור ומדת מוכר ומדת לוקח ומדת נפקד ע"כ. וכתוב בסמ"ג ובסמ"ק רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אע"פ שאינם יפות שאין למעלה מהם ולא רעות שאין למטה מהם והרי יש שם אונאה שתות אין אחד מהם יכול לחזור בו אלא קנה ומחזיר אונאה וכן הוא שם בהלכות מכירה רפי"ז:

יפות ונמצאו רעות: רבינו שמואל פירש בבבא זו שאין שם אונאה כלל ומה שאומר שאין אחד מהם יכול לחזור בו משנה שאינה צריכה היא ואגב שאר הבבות נשנית שאילו יש שם אונאה רצה קנה רצה חוזר מ"כ. כתב נמקי יוסף ז"ל התנא שנה לנו הד' דרכים שאפשר בענין חזרת המקח שהן או הלוקח לבדו או המוכר לבדו או אין שום אחד מהם או שניהם יחד כשיש טעות במקח כגון שמכר לו רעות ביפות אע"פ שאין אונאה בדמים לוקח יכול לחזור בו שהרי הטעהו וכן המוכר היכא שהטעהו הלוקח וא"ל חטים הללו נחשבות רעות בעיר הזאת ובעבור זה מכרם ואח"כ מצא שהיו מחשיבין אותם ליפות הרי הטעהו ומוכר יכול לחזור בו אבל אם אמר לו המוכר רעות הן ונמצא שהיו רעות שברעות לא מצי אמר לוקח לא קניתים אדעתא דהכי שיהיו כ"כ רעות וכן ההפך ביפות לא מצי אמר מוכר לא מכרתים אדעתא דהכי שיהיו יפות שביפות דהא יפות ורעות קאמר לי' והכל בכלל.

(הגהה כ"כ ג"כ הר"ן בשם רבינו האיי גאון ז"ל והביא ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל שכבר רמזתיה וכתב עליהן דכולהו איתנהו). ואם שאל לו שחממית. הן חטים אדומים מפני שעושין קמח מרובה ונתן לו חטים לבנה או שאל לו לבנה משום שעושה הפת יותר נאה ויפה [ונתן לו שחמתית] הרי אלו כשני מינים והוי כמקח טעות וכל אחד מהם יכול לחזור בו שאם זה לא קנה דבר של זה גם מכירתו של זה אינה מכירה עכ"ל ז"ל:

שחמתית: על שם שחמה מאדימתן ואמר רב פפא ש"מ האי שמשא סומקתי היא תדע דקא סמקא צפרא ופניא והאי דלא קחזינן כולי' יומא נהורין הוא דלא ברי ונ"מ לנודר מן האדום שיהא אסור באורו של שמש כן פירשו תוס' ונמקי יוסף ז"ל. וכן פי' הרמב"ן ז"ל בחומש בקרא דוכל שה חום בכשבים וגם רש"י ז"ל הביא לו שם לראי' וחבר. שחמתית ונמצאת לבנה:

יין ונמצא חומץ וכו': פ' האיש מקדש (קידושין דף מ"ח.) ובגמרא לימא מתניתין דחשיב ליין וחומץ שני מימן רבי היא דחשיב לי' שני מינין כמו שכתבתי ברפ"ג דתרומות דאילו לרבנן כיון דאמרי יין וחומץ מין אחד הוא אין שניהם יכולין לחזור בהן אלא המתאנה דדמי לחטין יפות ונמצאו רעות רעות ונמצאו יפות ומשני אפילו תימא רבנן ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דרבי אלא לענין מעשר ותרומה וכדר' אילעא דאמר מנין לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה שנאמר ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה אבל לענין מקח וממכר דכ"ע איכא דניחא לי' בחמרא ולא ניחא לי' בחלא ואיכא דניחא לי' בחלא ולא ניחא לי' בחמרא שאין הטעמים שוין ול"ד לחטין יפות ורעות דהתם חד טעמא אית להו וחד שמא אית להו ומה ששאל מכר לו אלא שאינהו קצת. וביד רפי"ז דהלכות מכירה וסימן ב'. ובטור ח"מ בסימן ר' וסימן רל"ג: