משנה בבא בתרא ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ה · משנה ד | >>
הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו, הרי זה לא קנה קרקע.
רבי מאיר אומר, קנה קרקע.
הגדילו, לא ישפה.
והעולה מן הגזע, שלו.
ומן השורשים, של בעל הקרקע.
ואם מתו, אין לו קרקע.
קנה שלשה, קנה קרקע.
הגדילו, ישפהל.
והעולה מן הגזע ומן השורשין, שלו.
ואם מתו, יש לו קרקע.
הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ,
- הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע;
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,
- קָנָה קַרְקַע.
- הִגְדִּילוּ, לֹא יְשַׁפֶּה.
- וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע, שֶׁלּוֹ;
- וּמִן הַשָּׁרָשִׁים, שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע.
- וְאִם מֵתוּ, אֵין לוֹ קַרְקַע.
- קָנָה שְׁלֹשָׁה, קָנָה קַרְקַע.
- הִגְדִּילוּ, יְשַׁפֶּה.
- וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע וּמִן הַשָּׁרָשִׁין, שֶׁלּוֹ.
- וְאִם מֵתוּ, יֵשׁ לוֹ קַרְקַע:
הקונה שני אילנות - בתוך של חברו,
- הרי זה - לא קנה קרקע.
- רבי מאיר אומר: קנה קרקע.
- הגדילו - לא ישפה,
- העולה מן הגזע - שלו,
- ומן השורשים - של בעל הבית.
- ואם מתו - אין לו קרקע.
- קנה שלשה - קנה קרקע,
- הגדילו - ישפה,
- העולה מן השורשים - שלו,
- ואם מתו - יש לו קרקע.
לא ישפה - לא יכרות, רוצה לומר אין ראוי ללוקח שיכרות הענף הצומח. ואין הלכה, שנחוש שימשוך שרשו בקרקע ויעלה אילן שלישי, ויאמר לו שלשה אילנות מכרת לי ויש לי קרקע, ולפיכך חייב הלוקח שישפה. ומלה זו דומה לארמי, תרגום "ואכות אותו"(דברים ט, כא), "טחון ושפית יתיה".
וגזע - הוא הנראה מן האילן למעלה מן הארץ, ושרשיו - מה שתחת לארץ.
ואמרו הגדילו ישפה - לפי שיאמר לו המוכר כיון שיש לך קרקע ואיני יכול לטעון עליך בו אחר שיש לך שלשה אילנות, למה תניח הענפים שמתפשטים וממלאים שאר קרקעי.
ומה שאמר יש לו קרקע - שיעור אותו קרקע שהוא רחוק אילן מאילן וחוץ לאילנות, שיעור שיעמוד אורה הפירות וסלו שמאסף בו. וזהו כשיהיה רחוק אילן מאילן מארבע אמות עד שש עשרה אמות, אבל היה בין אילן לאילן פחות מארבע אמות או יותר משש עשרה אמה, אין לו מן הקרקע סביבות כל אילן אלא מלא האורה וסלו חוצה לו:
הקונה שני אילנות - סתמא, לא קנה קרקע כלל כד סביבותיו:
הגדילו - הרחיבו הענפים:
לא ישפה - לא יכרות כה אותם בעל הקרקע אע"פ שהצל שלהם מזיק לקרקע שלו, דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות הרי בעל הקרקע שעבד לו קרקעו לכל צרכן כל זמן שהם קיימים:
גזע - כל שהוא למעלה מן הארץ שרואה פני חמה:
שרשין - כל שהן למטה מן הארץ:
שלו - של בעל האילן. ולא שיניחנו שם ויגדל, דחיישינן שמא תגביה הקרקע עד שיתכסה האילן היוצא מן הגזע מקצתו בקרקע וייראו כשלשה אילנות כו, ויאמר לו הלוקח שלשה אילנות מכרת לי ויש לי קרקע, אלא יקוץ אותו וישרפנו:
ואם מתו - שיבש האילן:
אין לו קרקע - שיוכל ליטע אחר במקומו:
קנה קרקע - דחשיבי שדה האילן. וקנה בקרקע שיש בין אילן לאילן, ותחתיהן וחוצה להן כמלא אורה כז וסלו, כדי שיכול לעמוד מלקט הפירות עם הסל שלו. והני מילי, כשיש בין אילן לאילן לא פחות מארבע אמות כח ולא יותר על שש עשרה אמה כט, אז קנה בקרקע שבין אילן לאילן ותחתיהן וחוצה להן כדאמרן. אבל אם יש בין אילן לאילן פחות מארבע אמות או יותר משש עזרה אמה, לא קנה קרקע:
לא קנה קרקע. ל' הר"ב לא קנה קרקע כלל סביבותיו. וכן ל' הרשב"ם ובפ"ק דבכורים משנה ו' כתב הר"ב דמספקא ליה אי קנה קרקע אי לא. וכן היא מסקנא דבגמרא הכא. ומשום דהכא לא נפקא מיניה אי ודאי לא קנה. אי משום ספיקא לא קנה. דקרקע לעולם בחזקת בעליה עומדת. לפיכך לא הוצרך הר"ב לפרש. וגם הפוסקים סתמו וכתבו אין לו קרקע. ולא ביארו שהוא משום ספק. משא"כ בבכורים דהוצרך לפרש דמספקא וכו' כמבואר בדברי הר"ב [שם]:
לא ישפה. פירש הר"ב לא יכרות. ומלה זו דומה לארמי. תרגום ואכות אותו טחון(דברים ט) ושפת יתיה:
שלו כתב הר"ב ולא שיניחנו שם ויגדל דחיישינן שמא תגביה הקרקע וכו' ויראו כג' אילנות. וכגון שהיה רוחב בין הגזע לאילן כשיעור המפורש לפנינו. הרשב"ם [דף פ"ב] . ומ"ש הר"ב ויאמר לו לוקח וכו' ויש לי קרקע. גמרא. וכ' נ"י בשם הרמב"ן ואע"פ שעל הלוקח להביא ראיה. כי הוא בא להוציא קרקע מיד המוכר. מיהת מייתי ליה לידי דינא ודיינא:
קנה קרקע. כתב הר"ב שיש בין אילן לאילן וכו'. כבר כתבתי ל' הרשב"ם בזה בספ"ק דבכורים. ופירוש אורה מלקט. כמו וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ' יג) אריתי מורי (שיר השירים ה א) ואורה שייך למימר בתאנים ובוצר בענבים וכו' הרשב"ם [דף פ"ב]. ומ"ש הר"ב והני מילי כשיש בין אילן לאילן לא פחות מארבע אמות. פירש הרשב"ם שתהא ראויה המחרישה לחרוש בינתים. ומ"ש ולא יותר על ט"ז אמה דחשיבי מפוזרים כדאשכחן בכלאים ספ"ד הנוטע את כרמו על ט"ז אמה ט"ז אמה מותר להביא זרע לשם וכתבו התוספות [דף פ"ג] דאף ע"ג דלענין כלאים כשהוא ט"ז אמה חשיב מפוזרים ואילו הכא דוקא ביותר מט"ז חשיב מפוזרים. היינו טעמא דגבי מכר מודדין אמות מצומצמות. אבל אמות כלאים הן אמות שוחקות ואי אפשר שלא יהא יותר מט"ז. לכך חשיבי מפוזרים. ע"כ. ואף על גב דבכלאים [פ"ד משנה ט'] פסקו הר"ב והרמב"ם מטעם הירושלמי כר"מ ור"ש דלא בעינן שיהא נטוע על ט"ז וכו' אלא בנטוע על ח' ח' אמות סגי. הכא פסק רבא בגמרא דהלכתא ט"ז אמה. וכתב נ"י שצריך לומר דשיעורא דכלאים ודקנייה אינם שוין. אלא דמכלאים שמצינו האי שיעורא דט"ז אמה. מייתינן ראיה דחשיב שיעור. ומשערינן ביה קנייה:
ישפה. דכיון דאין נטועין בשל מוכר כי אם בקרקע של לוקח. והמוכר לא שעבד לו קרקע שלו. אינו מניחן ליכנס בשלו מאחר שמזיקין לו. הרשב"ם:
(כד) (על הברטנורא) עיין פ"ק דבכורים מ"ו והר"ב, דמספקא ליה אי קנה קרקע. אלא דהכא לא נפקא מינה בזה להכי סתם כאן:
(כה) (על הברטנורא) ומלה זו דומה לארמי. תרגום ואכות אותו טחון, ושפית יתיה:
(כו) (על הברטנורא) וכגון שיש בין הגזע לאילן כשעור המפורש לפנינו. הר"ש. וכתב הנ"י, ואע"פ שעל הלוקח להביא ראיה כי הוא המוציא, מיהת מייתי ליה לידי דינא ודיינא:
(כז) (על הברטנורא) פירוש אורה, מלקט. כמו וארוה כל עוברי דרך:
(כח) (על הברטנורא) שתהא ראויה המחרישה לחרוש בנתים. הר"ש:
(כט) (על הברטנורא) דחשיבי מפוזרים כדאשכחן בכלאים סוף פ"ד כו'. ואע"ג דהתם פסקו הר"מ והר"ב כר"מ ור"ש דסגי בח' על ח' כתב הנ"י תו"ל דשיעוראי דכלאים ודקנייה אינם שוים. ועתוי"ט:
(ל) (על המשנה) ישפה. דכיון דאין נטועין בשל מוכר כי אם בקרקע של לוקח, והמוכר לא שעבד לו קרקע שלו, אינו מניחן לכנס בשלו, מאחר שמזיקין לו. ר"ש:
הקונה שתי אילנות בתוך של חברו: ה"ז לא קנה קרקע וביניהם וחוצה להם ואפילו הם גסים גדולים וכבדים וגם אם מתו אין לו קרקע ליטע אחר במקומן ולא קנה אלא לפירותיו כל זמן שיתקיים האילן ואליבא דרבנן אתיא דאמרינן בעין רעה מוכר אבל אליבא דר' עקיבא יש לו קרקע ליטע אחרים במקומן אם ימותו אלו כדמוכח לקמן בשמעתין גבי מקדיש וכו' והכי נמי אמרינן בחזקת הבתים מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר' עקיבא ורבנן ואע"ג דסיפא דמיירי בשלש אילנות מוקמינן לקמן באידך פירקין אפילו כר' עקיבא מיהו רישא לאו ר' עקיבא היא רשב"ם ז"ל בפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף ע"א.) ובגמרא מסיק דמספקא הוא דלא קנה קרקע:
של בעל הקרקע: ס"א של בעל הבית:
קנה שלשה קנה קרקע: ואפילו אם הם דקים ומדקאמר קנה קרקע ולא קתני קנה הקרקע או קנה השדה משמע דלא קנה אלא קרקע הצריך לו שהוא תחת האילן וביניהם וכמלא אורה וסלו חוצה לו סביב כל השלשה אילנות נמקי יוסף. ואותו כמלא אורה וסלו חוצה לו אין רשאין לזרען לא בעל השדה ולא בעל האילנות וכ"ש שתחת אילן ושמן אילן לאילן שאין דרך לזרוע שם:
הגדילו: חוץ לקרקע שלהן דהיינו כמלא אורה וסלו חוצה לו ישפה המוכר דכיון דאין נטועין בשל מוכר כי אם בקרקע של לוקח והמוכר לא שיעבד לו קרקע שלו אינו מניחם ליכנס בתוך שלו מאחר שמזיקים לו. ובגמרא בעי לאוקומי מתניתין דקתני ישפה דלא כר' עקיבא דאי ר' עקיבא אמאי ישפה האמר מוכר בעין יפה מוכר ודחי אימור דאמר ר' עקיבא דבעין יפה הוא מוכר גבי בור ודות דלא מכחשי ארעא גבי אילן מי אמר דבעין יפה הוא מוכר לשעבד לו קרקע שלו לכל מה שיגדלו נופותיו ויאבד קרקע שלו שהצל רע לבית השלחין וגם לא יוכל לחרוש בבקר בשביל גובה המרדע. דנהי נמי דאית לי' עין יפה גבי אילן במכר אילנות ושייר קרקע לפניו שיש לו קרקע לר' עקיבא ע"מ ליטע תחתיהן כדאמרן בחזקת הבתים מיהו היזק גדול כ"כ כגון שמאבד לגמרי קרקע שלו לית לי' עין יפה דמי לא מודי ר' עקיבא בהך סתמא דתנן בלא יחפור בסופו אילן הנוטה לתוך שדה חברו קוצץ מלא המרדע ע"ג המחרישה והא נמי לההוא דמי שהרי האילנות אינם נטועים בקרקעו של מוכר דהא יש להם קרקע בפני עצמן ואיסתלק לי' מיני' לגמרי ולעולם הא סיפא מיתוקמא כר' עקיבא. ומיהו רישא ודאי דקתני גבי שני אילנות אם מתו אין לו קרקע לא מיתוקמא כר' עקיבא דאמרן בחזקת הבתים מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דרבי ורבנן:
העולה מן השרשים שלו: כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל בהאי סיפא. וביד רפכ"ד דהלכות מכירה עד סוף סימן ז'. ובגמר ח"מ סימן רט"ז:
יכין
הקונה שני אילנות: לפירותיהן:
הרי זה לא קנה קרקע: שבין האלנות, אבל יש לו דרך לאילניו, ולא דמי לדלעיל בקנה בור דצריך ליקח לו דרך [כפ"ד מ"ב] י"ל דהכא גם רבנן מודו דבשלמא התם מדמכר לו מגוף הקרקע ולא הזכיר לו גם הדרך שאני, משא"כ הכא ודוק. וגם יש לו קרקע תחת האילנות כמלוא המלקט וסלו, שאין בעל הקרקע רשאי לזרען כל זמן שהאילנות קיימין:
רבי מאיר אומר קנה קרקע: וקיי"ל כת"ק [סרט"ז ה']:
הגדילו: אם הרחיבו הענפים יותר מבתחילה:
לא ישפה: ר"ל לא יקוצם בעל הקרקע, דמדאין לו לבעל האילנות קרקע, להכי שעבד גם לזה קרקעו בעודן קיימין:
והעולה מן הגזע: [שטאם], שהוא למעלה מהקרקע:
שלו: שייך לבעל האילן ולא דמי להך דב"מ [פ"ח מ"ה] דאמרי' יחלוקו, דהכא שאני דשיעבד ליה קרקעו לכל יניקת הגזע. מיהו נל"פ דהתם העולה מן השרשים הוה של בעל הקרקע ק"ו מהכא. אבל חייב לקוץ מיד להעולה מהגזע, דחיישינן שמא תגביה הקרקע עד למעלה ממקום חיבור הענף החדש בהגזע, ויאמר ג' אילנות לקחתי ויש לי קרקע, ואף שיהיה אז עכ"פ בעל הקרקע מוחזק. עכ"פ מביא אותו לדינא ודיינא. ומה"ט נ"ל דאפילו אין בהשנים שמכר והענף החדש עמם התנאי' שנזכיר לקמן סי' ל"ט, אפ"ה חייב לקוץ, דעכ"פ יביאהו לידי דינא ודיינא:
ומן השרשים: כל שלמטה מהקרקע:
ואם מתו: שנתיבשו ב' האילנות:
אין לו קרקע: דספיקא הוה והממע"ה:
קנה שלשה קנה קרקע: שבין האילנות, מלבד הדרך והמקום להמלקט כדלעיל סי' ל'. ודוקא בעומדין כסגול כזה [ ציור ], א' כנגד הרווח שבין הב', ושיהיו בין אילן לאילן לא פחות מד' ולא יותר מט"ז אמה, ושאין מפסיק ביניהן בור או אמת המים או ר"ה, והיו כולן בתוך שדהו, ולקחן ביחד, ואם חסר א' מאלו אין לו קרקע:
ישפה: יקוץ מה שגדל והתפשט יותר מבתחלה, שלא יזיק בצילן לזרעים שתחתיהן:
שלו: לבעל האילן:
יש לו קרקע: ויוכל ליטע אחרים במקומן [סרט"ו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת