משנה אהלות א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק א · משנה ד | >>
אדם וכלים מיטמאין במת.
חומר באדם מבכלים וכלים מבאדם.
שהכלים שלשה והאדם שנים.
חומר באדם, שכל זמן שהוא באמצע, הן ארבעה. ושאינו באמצע, הן שלשהה.
אָדָם וְכֵלִים מִטַּמְּאִין בְּמֵת.
- חֹמֶר בָּאָדָם מִבַּכֵּלִים,
- וְכֵלִים מִבָּאָדָם,
- שֶׁהַכֵּלִים שְׁלֹשָׁה,
- וְהָאָדָם שְׁנַיִם.
- חֹמֶר בָּאָדָם,
- שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע,
- הֵן אַרְבָּעָה;
- וְשֶׁאֵינוֹ בָּאֶמְצַע,
- הֵן שְׁלֹשָׁה:
- שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע,
אדם, וכלים - מיטמאין במת.
- חומר באדם מבכלים, ובכלים מבאדם.
- שהכלים - שלשה,
- והאדם - שנים.
- חומר באדם מבכלים -
- שכל זמן שהוא באמצע - הן ארבעה,
- אינו באמצע - הן שלשה.
כאשר הבנת המאמר שקדם, זאת המשנה היא מבוארת, לפי שכבר ביארנו שכלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאים טומאת שבעה, והשלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב, הנה כבר הכינה הטומאה אלו שלושה כפליים בכלים, ובאדם שנים לבד כמו שביארנו תחילה.
ואם נגעו כלים במת, ואדם באותם הכלים, וכלים שניים באותו האדם אשר היה האדם אמצעי בין הכלים, הנה השלשה כפליים טמאים טומאת שבעה, והמדרגה הרביעית טמאה טומאת ערב, וכבר זכרנו אלו השורשים כולן.
ומה שראוי שנעיר עליו בכאן, שהאדם אשר יגע במת כאשר נגע בכלים הנה הוא יטמאם טומאת שבעה. ולמדנו זה בקל וחומר, לפי שכבר ביארנו שכלים הנוגעים באדם שנגע בכלים שנגעו במת טמאים טומאת שבעה, רוצה לומר הכלים השניים, וכאשר היה זה כן הנה היותר ראוי והיותר נראה שיהיו הכלים הנוגעים באדם שנגע במת בלא אמצעי טמאים טומאת שבעה. וכן התבאר בסיפרי.
אבל יהיה לך זה השורש, והוא שהאדם שנטמא במת יטמא הכלים טומאת שבעה, ויטמא חבירו טומאת ערב. וכבר הפלגנו בביאור זה השורש וזולתו בפתיחת זה הסדר, ושם התבאר שהכלים הרמוז להן באלו הדינים בטומאת מת לבד הוא כלי מתכות ובגדים, וכן שאר כלי שטף, כמו שיראה למבין מאלו הפסוקים הנזכרים בסיפרי:
שהכלים שלשה. כגון כלים שנגעו במת וכלים בכלים ועוד כלים שלישים בשניים כולן טמאים: והאדם ב'. כגון אדם במת ואדם באדם אבל אדם השלישי בשני טהור: שהוא באמצע. האדם. כגון כלים ואדם וכלים דהרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב וכולה הך משנה שמעינן ממתני' דלעיל וקשיא מכאן למאן דמפרש שנים וג' בלא חיבורין וארבעה בחיבורין דהכא משמע או כולהו בחיבורין או כולהו שלא בחיבורין ועל כרחין רישא דאדם בלא חיבורין כדמוכח בפרק אין מעמידין (דף לז:) דבחיבורין דיקרב בדיקרב מסאב:
שהכלים שלשה - כגון כלים שנגעו במת וכלים בכלים ועוד כלים שלישים בשניים, כולן טמאין:
והאדם שנים - כגון אדם במת ואדם שני בזה האדם שנטמא במת. אבל אדם השלישי בשני, טהור:
שהוא באמצע - כגון כלים ואדם וכלים, דהרביעי בין אדם בין כלים מיטמא טומאת ערב, כדשמעינן ממתניתין דלעיל:
ושאינו באמצע הן ג'. ואע"ג דלכאורה נראה דהא [דאדם באמצע] חומרא דכלים היא שהן נגעו במת והוו אבי אבות. אבל כשאדם הוא תחלה שנגע במת לא הוי אלא אב הטומאה. מ"מ חומרא דאדם חשיב ליה דעושה כיוצא בו. משא"כ בכלים. מהר"ם:
(ה) (על המשנה) שלשה. ואע"ג דלכאורה הא דאדם באמצע חומרא דכלים היא שהן נגעו במת והוו אבי אבות, אבל כשאדם הוא תחלה שנגע במת, לא הוי אלא אב, מ"מ חומרא דאדם חשיב ליה, דעושה כיוצא בו, משא"כ בכלים. מהר"ם:
מיטמאין במת. בנקודת חיר"ק המ"ם:
חומר באדם מבכלים ובכלים מבאדם. כך הגיהו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל והרי"א ז"ל:
חומר באדם מבכלים שכל זמן. גם זו הגהת הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
וכשאינו באמצע הן שלשה. כדתנן לעיל בפירקי' סימן ב'. וכולה הך משנה שמעינן ממתני' דלעיל הר"ש ז"ל. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל לומר טעם על מה שהזכיר חומרא של כלים תחלה כי חומרא של האדם אינה באה אלא מחומרא של הכלים ע"כ:
יכין
אדם וכלים מיטמאין במת: ר"ל לפי מה שאמרנו במשנה א' ב' ג'. למדנו שבין אדם ובין כלים אפשר שיתטמאו במת. אבל חומר וכו':
וכלים מבאדם: לרב"א זצוק"ל ה"ק הא דנקיטנא במשנה ב' כלים במת וכלים בכלים הרי כולם טטו"ז. ולא נקיטנא כלים במת ואדם בכלים טטו"ז. ואדם באדם טטו"ע. או הול"ל אדם במת וכלים באדם טטו"ז. וכלים בכלים טטו"ע. ה"ט. משום דסדר חומרתן נקיטנא להו. להכי ברישא בעינא לאשמעינן חומר דכלים מבאדם. לפיכך נקט בבבא דשנים במת. אדם במת ואדם באדם. הרי רק ב'. ויש בזה חומר בכלים. דהוה ג'. דהיינו כלים במת. וכלים בכלים. וכלים או אדם בכלים. והדר נקיטנא כיצד ד' לאשמעינן חומר דאדם מבכלים. שכל זמן שהוא באמצע. הן ד':
שהבלים שלשה: כמשנה ב':
והאדם שנים: כמשנה א':
הן ארבעה: כמשנה ג':
ושאינו באמצע הן שלשה: כמשנה ב'. מיהו בחיבורין אפי' אלף בין אדם בין כלים כולן טמאין. אבל אוכלין שנגעו זב"ז אפי' בחיבורין עד המת. הרי דינן כנגעו בחיבורין בשאר אה"ט. ומונין בהן ראשון ושני. ועוד יש חילוק בין אדם וכלים לאוכלים. דבאוכלין אפי' אותו שנגע במת עצמו אינו נעשה אב. ורק רש"י ס"ל [פסחים י"ז א' ד"ה רבינא. וגם תוס' שם וחולין קכ"א א' ד"ה זרעים] דרק לענין שיטמא אדם וכלים אמרינן דאין אוכלין ומשקין נעשין אב. הא לענין ראשון ושני מחשבו שפיר אב [ועמ"ש בס"ד ספ"ק דטהרות]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת