משנה אהלות א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק א · משנה ה | >>
אדם ובגדים מיטמאים בזב.
חומר באדם מבבגדים, ובבגדים מבאדם.
שהאדם הנוגע בזב מטמא בגדים, ואין בגדים הנוגעין בזב מטמאין בגדים.
חומר בבגדים, שהבגדים הנושאין את הזב מטמאין אדם, ואין אדם הנושא את הזב מטמא אדם.
נוסח הרמב"ם
אדם, ובגדים - מיטמאין בזב.
- חומר באדם מבבגדים, ובבגדים מבאדם.
- שהאדם הנוגע בזב - מטמא בגדים,
- ואין בגדים הנוגעין בזב - מטמאין בגדים.
- וחומר בבגדים -
- שהבגדים הנושאין את הזב - מטמאין אדם,
- ואין אדם הנושא את הזב - מטמא אדם.
פירוש הרמב"ם
ידוע שהזב אב הטומאה, והאדם אשר יגע בו הוא ראשון לטומאה, אבל הוא בשעת מגעו מטמא בגדים לפי מה שהתבאר בפרק אחרון מזבין, והוא אמרו יתברך "והנוגע בבשר הזב, יכבס בגדיו"(ויקרא טו, ז), ירצה בזה שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו כמו שהתבאר בפרק ראשון מכלים.
אולם כלים הנוגעים בזב הנה הוא ראשון ולא יטמא בגדים, אלא כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים כמו שביארנו בפתיחה.
אולם כלים הנושאים את הזב הנה הן אב הטומאה, לפי שהן משכב או מושב, וכולן מטמאין אדם כמו שביארנו בפתיחה. ולשון התורה "וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו, יטמא עד הערב"(ויקרא טו, י).
אולם אדם הנושא את הזב הנה הוא לא יטמא אדם בשום פנים לפי שהוא ולד הטומאה, כמו שהשרשנו בראש זה הסדר, ואפילו בשעת נשיאתו קודם שיפרוש ממטמאיו אינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס, ואמנם שאר כלים יטמא, והנה נבאר זה בסוף זבים:
פירוש רבינו שמשון
מטמא בגדים. כל זמן שלא פירש כדתנן בסוף זבים מטמא ב' ופוסל אחד (צ"ל אלמא) אלא נחשב אב הטומאה: ואין בגדים הגוגעים בזב מטמא בגדים. אפי' בשעת חיבורן כדתניא בת"כ בפרשת זאת תהיה דחיבורי הזב טהורין: הנושא את הזב. דהיינו משכב ומושב:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מטמא בגדים - כל זמן שלא פירש, דכתיב (ויקרא טו) והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו, אלמא שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו בזב:
ואין בגדים הנוגעים בזב מטמאין בגדים - לפי שהזב אב הטומאה והבגדים הנוגעים בו נעשים ראשון ואין מטמאין בגדים אחרים, שאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה:
שהבגדים הנושאין את הזב מטמאין אדם - כגון משכב ומושב של זב מטמאין אדם, לפי שהן נעשים אב הטומאה כזב עצמו, דכתיב (שם) וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ו:
ואין אדם הנושא את הזב מטמא אדם - ואפילו בשעה שהוא נושא אותו קודם שפירש ז, שאינו אלא ראשון לטומאה ואין ראשון מטמא אדם:
פירוש תוספות יום טוב
שהבגדים הנושאים את הזב כו'. לשון הר"ב כגון משכב ומושב כו'. וכן לשון הרמב"ם וקרא דמייתו לראייה. במרכב כתיב כמ"ש ברפ"ד דנדה בס"ד [ד"ה כעליון]. וכ"ש משכב ומושב דחמירי. ובנא"י משכב או מרכב:
ואין אדם נושא את הזב מטמא אדם. כתב הר"ב ואפילו בשעה שהוא נושא כו. ככלל שאמר ר' יהושע בר"פ בתרא דזבים. ומסיים הרמב"ם ואמנם שאר כלים הוא מטמא. ועמ"ש שם בזבים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על הברטנורא) ההוא במרכב איירי, וכ"ש במשכב ומושב דחמירי:
(ז) (על הברטנורא) ואמנם שאר כלים הוא מטמא. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מיטמאין בזב. זה לבד בנקודת חירק בבבא זו:
חומר באדם מבבגדים. כך צ"ל:
תפארת ישראל
יכין
אדם ובגדים מיטמאים בזב: ר"ל בין אדם ובין בגדים אפשר שיתטמא מהזב. אבל חומר וכו'. ורבינו רב"א זצוק"ל כתב דלהכי נקט זב הכא מדדמי זב למת בענין הטומאות שנזכרו במשניות הקודמים במת. אלא שבזב חסר א' במנין הטומאות מבמת. שכל שיש במת ב'. יש בזב א'. כגון אדם במת ואדם באדם. הרי במת. ואילו בזב. אדם הנוגע בו אינו חוזר ומטמא אדם. אפי' בעודו בחיבורין. וכל שבמת ג'. יש בזב רק ב'. וכל שבמת ד'. בזב יש רק ג'. וכולהו שמעינן ממתניתין שלנו. דקתני שאדם הנוגע בזב מטמא בגדים. משמע אבל לא אדם. הרי רק א'. ומדהנך בגדים אמ"ט תו להלן והרי במת אדם שנטמא במת וכלים באדם עדיין היו הכלים מטמאין אדם או כלים ש"מ דבזב דוגמת מת. אמ"ט רק ב'. ומדקתני בסיפא שהבגדים הנושאין את הזב מטמאין אדם לטמא בגדים שעליו דהנך בגדיו שניים אמ"ט תו להלן והרי במת כלים במת ואדם בכלים וכלים באדם הרי כלים השניים מטמאין תו בין אדם או כלים. שמעת מינה דבזב דוגמת מת אמ"ט להלן רק ג':
מטמא בגדים: שלובשן בשעת מגעו בזב. וה"ה שאר כלים שנוגע באותה שעה. רק נקט בגדים לאשמעינן דכלים שנוגע בשעת מגעו בזב מיירי. וכדאמרן בסי' כ'. מיהו אפי' בשעת מגעו בזב. אין האדם הנוגע בהזב מטמא אדם וכ"ח. וגם שאר כלים ובגדים שנגע האדם בשעת מגעו בזב. או שלובשן באותה שעה אינן חוזרים ומטמאין שוב לכלים אחרים אפילו באותה שעה שנגע האדם בהזב. דאין דין חיבורין בזב. דדוקא כלים ובגדים הראשונים שנוגע האדם בשעת מגעו בהזב יש בהן דין טומאה בחיבורין ולא בכלים השניים. ואילו במת אדם שנגע במת וכלים שחזרו ונגעו בו מטמאין עד שלישי אפי' בלי חיבורין [ועי' לעיל בבועז רסי' א']:
ואין בגדים הנוגעין בזב: או שנשאן הזב:
מטמאין בגדים: דאפי' קודם שפירש מהזב הראשונים רק ראשון ולפיכך הכלים שחוזרים ונוגעים בהראשונים שטימאן הזב. טהורים לגמרי. דאין כלי מק"ט רק מאה"ט:
שהבגדים הנושאין את הזב: שישב עליהן בשעה שלבשן. או שישב עליהן בלי שלבשן. וה"ה שאר כלים שראויין למשכב או למושב. רק נקט בגדים לאשמעינן דבכלים הראויין למשכב ומושב מיירי. דהרי בגדים כשלובשן הוא יושב עליהן. ואין אומרים להזב שיושב עליהן עמוד ונעשה מלאכתנו:
מטמאין אדם: לטמא כלים ובגדים שנוגע האדם בשעה שנוגע או נושא המושב. ואפי' כבר פירש המושב מהזב. והיינו משום דכל משכב ומושב הוא אה"ט אפי' לאחר שפירש הזב ממנו:
ואין אדם נושא את הזב: ואפי' נגע הנושא בהזב אז ג"כ:
מטמא אדם: או כ"ח. אפי' קודם שפירש מהזב. אבל שאר כלים מטמא האדם הנוגע או נושא הזב באותה שעה. וכדתנן [זבים פ"ה מ"ב]. הטמא מלמעלה והטהור מלמטה מטמא שנים ופוסל א':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת