ביאור:משלי ט ח

(הופנה מהדף Tnk1/ktuv/mj/09-08)

משלי ט ח: "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ;"

תרגום מצודות: ''- אל תוכח לץ פן ישנאך', כי הוא חכם בעיניו, ודרכו ישרה לפניו; הוכח לחכם ויאהבך, כי הוא חפץ בתיקון מידותיו, ולומד מכל אדם.'

תרגום ויקיטקסט: "- אל תנסה להתווכח עם אדם לץ, כי הוא ישנא אותך על כך; עדיף שתלך לבית המדרש ותתווכח עם אדם חכם, כי הוא יאהב אותך ויודה לך -".


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ט ח.


דקויות

עריכה

לפי מפרשי הפשט, הפסוקים 7-8 מלמדים שאסור להוכיח לצים ורשעים. אולם ישנו פירוש אחר לגמרי לפסוקים 7-8, פירוש המיוחס לר' ישעיה הלוי הורביץ (מחבר הספר "שני לוחות הברית"), לפיו הפסוקים אינם באים ללמד את מי להוכיח, אלא איך להוכיח:

יוסר לץ = המטיף מוסר לרעהו ומכנה אותו "לץ!" - לוקח לו קלון = גורם ביזיון לעצמו, כי הוא מבזה את חברו וחברו מבזה אותו בחזרה;

ומוכיח לרשע מומו = המוכיח את רעהו ומכנה אותו "רשע" -

1. - גורם לעצמו מום נפשי, פגיעה בנפשו ובכבודו, כי רעהו יריב עמו ויבזה אותו בחזרה;

2. - לוקח לעצמו את מומו של רעהו, כעונש על כך שפגע בכבודו;

3. - רעהו עלול לכעוס עליו, להכותו ולהטיל בו מום גופני;

4. - גם הוא לוקח לו קלון, כמו מי שמוכיח את רעהו ומכנה אותו "לץ".

בכל מקרה המסקנה דומה, והיא כתובה בפסוק הבא: "אל תוכח" אדם בצורה שתגרום לו להרגיש שהוא "לץ", כי ביקורת גלויה כזאת עלולה לגרום לו "לשנוא אותך". עדיף שתוכיח אותו בצורה שתגרום לו להרגיש שהוא "חכם" (בכך שתיתן לו מחמאות לפני דברי הביקורת), כי אז הוא "יאהב אותך" וישמח על המחמאות שנתת לו ואולי אפילו יקבל את הביקורת.

גם כשמטיפים מוסר ומוכיחים, יש להיזהר שלא לפגוע בכבודו של הצד השני, ולא להשתמש בכינויי גנאי מעליבים, אלא בכינויי חיבה ומחמאות. להרחבה ראו (משלי כה יב): "נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם - מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת"*.

הקבלות

עריכה

לפי התורה, יש למתוח ביקורת על עמיתים, אנשים הקרובים אלינו באורח חייהם ובהשקפת עולמם, (ויקרא יט יז): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא"*. הפסוק שלנו מרחיב וקובע שמותר למתוח ביקורת על חכמים גם אם הם לא עמיתים שלנו, כי החכמים אוהבים ללמוד ולקבל ביקורת מכל אדם.

החכם אוהב את התוכחות כי הוא יודע שהחכמה היא הדבר החשוב ביותר; ראו גם (משלי יב א): "אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת, וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר"*. לעומתו, הלץ מזלזל בחכמה ולכן לא רוצה תוכחות, (משלי טו יב): "לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ, אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/09-08