מ"ג משלי יג א

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בן חכם מוסר אב ולץ לא שמע גערה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בֵּ֣ן חָ֭כָם מ֣וּסַר אָ֑ב
וְ֝לֵ֗ץ לֹא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה׃

רש"י

"בן חכם מוסר אב" - מקרא קצר הוא בן חכם שואל ואוהב מוסר אב וי"א בשביל מוסר האב הוא חכם "ולץ" - לא שמע גערה שאינו מקבל תוכחות

רלב"ג

עריכה

• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק •

"בן חכם" - הנה, הסבה בבן שיהיה חכם הוא מוסר האב שהקנהו אותו בקטנותו, כי המוסר הוא מיישיר אל השגת החכמה. והסבה שיהיה "לץ" ולא יפנה להשתדל בהשגת החכמה והשלימות הוא, מפני ש"לא שמע גערה" מאביו, כמו הענין באדניה בן חגית, ש(מלכים א א ו): "לא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית".

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"בן חכם" - אם נראה חכמה באדם, בוודאי שמע מוסר האב ולזה נתחכם; ואם נראה שהוא לץ, בוודאי לא קבל גערת האב שהוכיחו.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"בן חכם מוסר אב", בן חכם הוא הנוהג על פי חקי החכמה, והנה חקי החכמה קשה על טבע הלב לקבלם ולנהוג בהם, כי ציורי התאות יעלו על אדמת הנפש קמשונים, וצריך לנקות הנפש על ידי המוסר שמיסר את בנו ויודיעהו עונשי ה' והרע המשיג לנלוז מחקי החכמה, ובעודו נער ייסרהו בשבט עד שיכנע לקבל חקי החכמה, כי היראה היא המיסרת את הנפש עד ימשלו ציורי החכמה בלבה, וכשהוא בן חכם הוא האות שפעל בו מוסר אב, "והבן שלא שמע גערה" מאביו מימיו, לא לבד שהוא בן לא חכם, כי "הוא לץ" מתלוצץ על חקי החכמה:

מ"ג משלי · יג · א · >>