מצוה:לא לאכול עוף טמא
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
יג וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה.
יד וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ.
טו אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ.
טז וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ.
יז וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף.
יח וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם.
יט וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף.
כ כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם.
(ויקרא יא, יג-כ)
הזהירנו מלאכול עוף טמא, והוא אמרו יתעלה במינים ההם "ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכל וגו'".
ומי שאכל מבשרם כזית לוקה. וכבר התבארו משפטי מצווה זו עם השתיים שלפניה בשלישי מחולין.
שלא לאכול עוף טמא, שנאמר "ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו וגו'" (ויקרא יא, יג).
משרשי המצוה. מה שכתבנו במאכלות אסורות (מצוה עג וקמז).
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין נט.) סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, כלומר שהן מפורשין בתורה, והן: פרסה חלוקה לגמרי, כמו השור והכבש, ומעלה גרה. וסימני העוף לא נאמרו לפי שהתורה פרשה לנו בשם כל הטמאים שבעולם, וכיון שכן הוא, אין צורך לכתוב סימניהן, כי כל עוף הנמצא בעולם חוץ מהם, הוא כשר. ומכל מקום, מפני שכל אותן מינין שהודיעתנו התורה אין כל אדם בקי בהן, הודיעונו חכמים סימנין בהם כדי שיכיר אותן כל אדם ויוכל לאכול מן העופות אף על פי שאינו מכיר אפילו אחד מכל המינין הטמאים המפורשים בכתוב.
נמצא לפי דברינו, שכל המכיר יפה כל המנויין בתורה, שהן עשרים וארבעה מינין, יכול לאכול מכל עוף אחר שימצא, כיון שאמרו שכל עוף שלא נזכר במניין הטמאים בתורה, כשר. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חולין סג:) גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעופות טהורים מרובים על הטמאים, לפיכך פירט הטמאים. כלומר פירט כל הטמאים שבעולם, כן הוא הפירוש לפי דעת רוב הרבנים, כי כל הטמאין שבעולם הוזכרו בתורה. ומי שאינו מכירן אמרו חכמים זכרונם לברכה (דף נט.) שאלו סימניהם: כל עוף הדורס, בידוע שהוא ממיני הטמאים שבתורה ופרוש דורס כלומר שנועץ הצפרנים על עוף אחר ומטיל בו ארס כמנהג הנץ ושאר העופות שצדין בהן בני אדם. ויש שאינו דורס והוא גם כן ממיני הטמאים.
ואמרו לנו חכמים זכרונם לברכה (דף סב.) דרך כלל, שכל שיש בגופו שלושה סימנין אלו — שיש לו אצבע יתרה, והוא האצבע הגדול[ה] שיוצא[ת] יותר משאר האצבעות; וזפק, הוא מקום רחב בסוף הושט, שמקבץ העוף שם המאכל בתחילת האכילה; וקורקבן נקלף, והוא המקום הטוחן בו העוף המאכל הנקרא בלעז ונטראי, ויש לו עור דק בתוך הבשר לפנים, ואותו העור נקלף ממקצת העופות — מכיון שיש לו לעוף שלושה סימנין אלו, בידוע שאינו ממין הטמאים ומותר. שני כללים אלו שכללנו, אחד לאסור ואחד להתיר כל עוף שהן בו, אין צריך שום אדם לשאול עליו לבקי בעופות, אלא יאסור האסור ויתיר המותר מיד, שאין בזה פקפוק.
ונמצא לפי כלל זה שארבעה סימני טהרות הן בעופות, ואלו הן: אינו דורס, ואצבע יתרה, וזפק, וקורקבן נקלף. וכבר כללנו שכל עוף שנמצא חסר אחד מהם והוא המיוחד שבהן, דהיינו אינו דורס כלומר שיהיה דורס, שהוא טמא לעולם ואינו צריך לבדוק בו דבר אחר. ואין צריך לומר אם חסר מכולן, שאין בו אפילו אחד מסימני טהרה אלו, שאסור. שהרי אפילו האחד המיוחד לבד יאסר, כמו שאמרנו, כל שכן אם חסר מכולן. והנשר הוא גם כן שאין בו אחד מכל סימני טהרה. נמצא עוף חסר מן השנים, כלומר שיהיו בו שני סימני טהרה לבד ויחסרו ממנו השנים האחרים. והאחד מן השנים של טהרה שימצאו בו יהיה שאינו דורס, כל עוף שהוא כן, הוא טהור לאכל לכל מי שמכיר עורב וכל מין עורב, לפי שאין בכל מין הטמאים שיהיה כן כי אם עורב ומינו שהוא כן שאינו דורס ויש לו סימן אחד בגופו מסימני טהרה, וסימן זה של טהרה אינו קבוע בכל מין העורב אלא יש במין העורב שיש לו אצבע יתירה ואינו דורס, ויש שיש לו זפק ואינו דורס, ויש שקרקבנו נקלף ואינו דורס. כלל הדבר, כי במינו ימצאו שני הסימנים אלו של טהרה ולא במין אחר, כן פרשו קצת מן המפרשים. ויש שאמרו כי לעורב שני סימני טהרה בגופו מלבד שאינו דורס.
נמצא עוף חסר השלושה סימני טהרה ולא ישאר לו כי האחד המיוחד והוא שאינו דורס, טהור לעולם, לפי שאין בכל העופות הטמאים שלא יהיה בגופם אחד מכל סימני הטהרה אלא שאינו דורס, חוץ מפרס ועזניה שהן כן והן אינם מצויין בישוב, ומכיון שאינן מצויין בישוב, אין לספק בהן. ויש מן המפרשים שאמרו כי לרבותינו זכרונם לברכה לא היו מצויין, אבל עכשיו מצויין הן, וקורא אני עליהן "אל תהי צדיק הרבה" (קהלת ז, טז). כי הם אמרו דלא שכיחי בישוב, כלומר שמרחיקין הם לעולם ממקומות הישוב, ומכיון שטבעם כן, הארץ לעולם עומדת (שם א ד), והדין שוה בכל זמן. נמצאו בגופו שלשה סימני הטהרה, והם אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף, בידוע שהוא כשר, וגם הרביעי הוא [בו] (כן). כלומר שאינו דורס, שאין בעולם עוף בשלשה סימנים אלו שיהיה דורס, ואין צריך לבדוק אחריו כלל, אלא שיאכלנו מיד. אבל נמצאו בו שלשה סימני טהרה ויהיה אחד מן השלשה שאינו דורס בזה ודאי יש לספק, כי רב הטמאים הם כן שיש להם שלשה סימני טהרה כאלו, וצריך כל אדם לשאול על עוף כזה אם אינו מכיר כל (הטמאים) המנויים בתורה.
נמצא לפי דברינו, שכל עוף שיספק עלינו אם טמא או טהור, יהיה על כל פנים בשני צדדים שיהיו לו שלשה סימני טהרה, והאחד מהם אינו דורס, כמו שאמרנו, שיש לספקו ברב מיני הטמאים, או שיהיו לו שני סימני טהרה ואחד מהם אינו דורס שיש לספקו בעורב ומיניו, אבל כל שאר הצדדין אינו בא לידי הספק אלא נדין אותו או בטהור או בטמא מיד. שית דעתך בדבר כי כן הוא לפי כללנו זה. וכלל זה כתבנו אותו לפי סברת קצת המפרשים, כי הרבה פרושים נתפרשו בענינים אלו של עופות, וכל העופות המספקים אמרו רבותינו זכרונם לברכה (חולין סד:) שהן נאכלים במסורת, כלומר שאם קבלו בני המקום ונהגו בפשיטות לאכלו בחזקת טהור, שאין לפקפק עליו כלל ואין צריך לבדקו. ויתר פרטיה בפרק שלישי מחולין.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ואכל כזית מעוף טמא במזיד לוקה, בשוגג פטור.