סמ"ג לאו קכז
מכלל שנאמר וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע מעלת גרה וגו' [מבואר בספרי פרשה ראה ובת"כ פרשת שמיני פרק ג'] שומע אני שכל שאינה מעלת גרה ומפרסת פרסה לא תאכלו. ולאו הבא מכלל עשה, עשה הוא. ובגמל ובארנבת ובשפן וחזיר נאמר את זה לא תאכלו ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה וגו' הא למדת שהם בלא תעשה אע"פ שיש בהן סימן אחד ואין צריך לומר אותם שאין בהן סימן כלל שיאסור אכילתם בל"ת יתר על עשה הבא מכלל אותה תאכלו ושיעור אכילתם ללקו' בכזית [זה השיעור מבואר בכמה מקומות דסתם אכילה אינה פחותה מכזית].
האדם אע"פ שנאמר בו ויהיה האדם לנפש חיה אינו בכלל מיני חיה בעלת פרסה לפיכך האוכל מבשרו בין חי בין מת אינו לוקה אבל אסור הוא בעשה שהרי מנה הכתוב שבעה מיני חיה ואמר בהן זאת החיה אשר תאכלו הא כל שהוא חוץ מהן לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה לפי זה הא דגרסי' בת"כ [שמיני פ"ד] הוא טמא ואין דם וחלב ובשר של מהלכי שתים טמא אלא טהור אינו מעניין אחד כי החלב שפירש אמרינן בכתובות [דף ס' וכל הסוגיא בתו' שם ולקמן] שאפי' מצות פרישה אין בו וכמו כן דם וחלב אינו מענין אחר כמו שאומר שם וחילופא בדם דאמרינן שעל הכבד גוררו שבין השינים מוצצו.