מצודות על נחום ג יז
<< | מצודות על נחום • פרק ג' • פסוק י"ז | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מִנְּזָרַ֙יִךְ֙ כָּֽאַרְבֶּ֔ה וְטַפְסְרַ֖יִךְ כְּג֣וֹב גֹּבָ֑י הַחוֹנִ֤ים בַּגְּדֵרוֹת֙ בְּי֣וֹם קָרָ֔ה שֶׁ֤מֶשׁ זָֽרְחָה֙ וְנוֹדַ֔ד וְלֹא־נוֹדַ֥ע מְקוֹמ֖וֹ אַיָּֽם׃
מצודת ציון
"מנזריך" - מלשון נזר ועטרה כמו את הנזר (מלכים ב יא)
"וטפסריך" - ענין שררה כמו פקדו עליה טפסר (ירמיהו נא)
"כגוב גובי" - הוא מין ארבה וכן יוצר גובי (עמוס ז)ורצה לומר מין הגדול שבארבה ודוגמתו בעדי עדיים (יחזקאל טז)ורצה לומר בהטוב והיפה שבעדים
"בגדרות" - מלשון גדר וכותל
"קרה" - מלשון קור וצנה
"ונודד" - מלשון נדידה
"אים" - איה הם
מצודת דוד
"מנזריך" - השרים בעלי העטרות היו כארבה וטפסריך היו כמין הגדול שבארבה אשר ביום קרה יחנו בגדרות וכאשר תזרח השמש וחם להם אז כ"א מהם נודד ללכת ולא ניכר מקומו היכן חנה ואיה הלכו וכן יהיו שרי נינוה כי לא יהיה ניכר אם היו שם מעולם ולא יהיו נודע איה הם כי מהם נהרגו מהם הלכו שבי