מפרשי רש"י על שמות כא יג
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"א • פסוק י"ג | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כו • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה׃
רש"י
"ואשר לא צדה" - לא ארב לו ולא נתכוין
"צדה" - ל' ארב וכן הוא אומר (ש"א כד) ואתה צודה את נפשי לקחתה ולא יתכן לו' צדה ל' הצד ציד שצידת חיות אין נופל ה"א בפועל שלה ושם דבר בה ציד וזה שם דבר בו צדייה ופועל שלו צודה וזה פועל שלו צד ואומר אני פתרונו כתרגומו ודלא כמן ליה ומנחם חברו בחלק צד ציד ואין אני מודה לו ואם יש לחברו באחת ממחלוקת של צד נחברנו בחלק (ישעיהו סו) על צד תנשאו (ש"א כ) צדה אורה (דנייאל ז) ומלין לצד עלאה ימלל אף כאן אשר לא צדה לא צדד למצוא לו שום צד מיתה ואף זה יש להרהר עליו מ"מ ל' אורב הוא
"והאלהים אנה לידו" - זימן לידו ל' (תהלים צא) לא תאונה אליך רעה (משלי יב) לא יאונה לצדיק כל און (מ"ב ה) מתאנה הוא לי מזדמן למצוא לי עילה
"והאלהים אנה לידו" - ולמה תצא זאת מלפניו הוא שאמר דוד (ש"א כד) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע ומשל הקדמוני היא התורה שהיא משל הקב"ה שהוא קדמונו של עולם והיכן אמרה תורה מרשעים יצא רשע והאלהים אנה לידו במה הכתוב מדבר בשני בני אדם אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד ולא היו עדים בדבר שיעידו זה לא נהרג וזה לא גלה והקב"ה מזמנן לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות נמצא זה שהרג בשוגג גולה וזה שהרג במזיד נהרג
"ושמתי לך מקום" - אף במדבר שינוס שמה ואי זה מקום קולטו זה מחנה לויה (מכות יב)
רש"י מנוקד ומעוצב
וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה – לֹא אָרַב לוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן.
צָדָה – לְשׁוֹן "אָרַב", וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמ"א כד,יא): "וְאַתָּה צֹדָה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ". וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר "צָדָה" לְשׁוֹן "הַצָּד צַיִד" (בראשית כז,לג), שֶׁצֵּידַת חַיּוֹת אֵין נוֹפֵל הֵ"א בַּפּוֹעַל שֶׁלָּהּ, וְשֵׁם דָּבָר בָּהּ "צַיִד". וְזֶה שֵׁם דָּבָר בּוֹ "צְדִיָּה", וּפוֹעַל שֶׁלּוֹ "צוֹדֶה", וְזֶה הַפּוֹעַל שֶׁלּוֹ "צָד". וְאוֹמֵר אֲנִי פִּתְרוֹנוֹ כְתַרְגּוּמוֹ: "וּדְלָא כְמַן לֵיהּ". וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק "צָד צַיִד", וְאֵין אֲנִי מוֹדֶה לוֹ. וְאִם יֵשׁ לְחַבְּרוֹ בְּאַחַת מִמַּחֲלָקוֹת שֶׁל "צָד", נְחַבְּרֶנּוּ בְחֵלֶק "עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ" (ישעיהו סו,יב), "צִדָּה אוֹרֶה" (שמ"א כ,כ), "וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל" (דניאל ז,כה). אַף כַּאן "אֲשֶׁר לֹא צָדָה" – לֹא צִדֵּד לִמְצוֹא לוֹ שׁוּם צַד מִיתָה. וְאַף זֶה יֵשׁ לְהַרְהֵר עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם לְשׁוֹן "אוֹרֵב" הוּא.
וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ – זִמֵּן לְיָדוֹ, לְשׁוֹן "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" (תהלים צא,י), "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי יב,כא), "מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מל"ב ה,ז) – מִזְדַּמֵּן לִמְצוֹא לִי עִלָּה.
וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ – וְלָמָּה תֵצֵא זֹאת מִלְּפָנָיו? הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד (שמ"א כד,יג): "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע", וּמְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי הִיא הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מְשַׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא קַדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְהֵיכָן אָמְרָה תוֹרָה "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע"? "וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ". בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם, אֶחָד הָרַג שׁוֹגֵג וְאֶחָד הָרַג מֵזִיד, וְלֹא הָיוּ עֵדִים בַּדָּבָר שֶׁיָּעִידוּ. זֶה לֹא נֶהֱרַג, וְזֶה לֹא גָלָה. וְהַקָּבָּ"ה מְזַמְּנָן לְפֻנְדָּק אֶחָד, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד יוֹשֵׁב תַּחַת הַסֻּלָּם, וְזֶה שֶׁהָרַג שׁוֹגֵג עוֹלֶה בַסֻּלָּם וְנוֹפֵל עַל זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד וְהוֹרְגוֹ, וְעֵדִים מְעִידִים עָלָיו וּמְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִגְלוֹת. נִמְצָא זֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג גּוֹלֶה, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד נֶהֱרָג.
וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם – אַף בַּמִּדְבָּר, שֶׁיָּנוּס שָׁמָּה. וְאֵי זֶה מָקוֹם קוֹלְטוֹ? זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה (מכות י' ע"ב).
מפרשי רש"י
[מג] ואיזהו מחנה קולטו וכו'. דילפינן גזירה שוה, נאמר מנוס לשעה ונאמר מנוס לדורות, מה מנוס לדורות - ערי הלויים קולטות, אף מנוס לשעה מחנה הלוים קולטות, במכילתא (כ"ה ברא"ם):