מפרשי רש"י על שמות כא יט


<< | מפרשי רש"י על שמותפרק כ"א • פסוק י"ט | >>
א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כו • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות כ"א, י"ט:

אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃


רש"י

"על משענתו" - על בוריו וכחו (מכילתא)

"ונקה המכה" - וכי תעלה על דעתך שיהרג זה שלא הרג אלא למדך כאן שחובשים אותו עד שנראה אם יתרפא זה וכן משמעו כשקם זה והולך על משענתו אז נקה המכה אבל עד שלא יקום זה לא נקה המכה

"רק שבתו" - בטול מלאכתו מחמת החולי אם קטע ידו או רגלו רואין בטול מלאכתו מחמת החולי כאילו הוא שומר קשואין שהרי אף לאחר החולי אינו ראוי למלאכת יד ורגל והוא כבר נתן לו מחמת נזקו דמי ידו ורגלו שנא' יד תחת יד רגל תחת רגל

"ורפא ירפא" - כתרגומו ישלם שכר הרופא (ב"ק פה)


רש"י מנוקד ומעוצב

עַל מִשְׁעַנְתּוֹ – עַל בּוּרְיוֹ וְכֹחוֹ.
וְנִקָּה הַמַּכֶּה – וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיֵּהָרֵג זֶה שֶׁלֹּא הָרַג? אֶלָּא לִמֶּדְךָ כַאן שֶׁחוֹבְשִׁים אוֹתוֹ עַד שֶׁנִּרְאֶה אִם יִתְרַפֵּא זֶה. וְכֵן מַשְׁמָעוֹ: כְּשֶׁקָּם זֶה וְהוֹלֵךְ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ, אָז "נִקָּה הַמַּכֶּה". אֲבָל עַד שֶׁלֹּא יָקוּם זֶה, לֹא נִקָּה הַמַּכֶּה (כתובות ל"ג ע"ב).
רַק שִׁבְתּוֹ – בִּטּוּל מְלַאכְתּוֹ מֵחֲמַת הַחוֹלִי: אִם קָטַע יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, רוֹאִין בִּטּוּל מְלַאכְתּוֹ מֵחֲמַת הַחוֹלִי כְאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין, שֶׁהֲרֵי אַף לְאַחַר הַחוֹלִי אֵינוֹ רָאוּי לִמְלֶאכֶת יָד וָרֶגֶל. וְהוּא כְּבָר נָתַן לוֹ מֵחֲמַת נִזְקוֹ דְּמֵי יָדוֹ וְרַגְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן פסוק כד): "יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל" (בבא קמא פ"ג ע"ב).
וְרַפֹּא יְרַפֵּא – כְּתַרְגּוּמוֹ ("וַאֲגַר אַסְיָא יְשַׁלֵּים"), יְשַׁלֵּם שְׂכַר הָרוֹפֵא (בבא קמא פ"ה ע"א).

מפרשי רש"י

[נד] על בוריו וכחו. לא על מקלו, דלא שייך בזה "ונקה המכה", דהרבה חולים הם שהולכים על משענתם. אבל תימה לפירושו, שאחר שהולך על משענתו, מאי לי "בחוץ" מאי לי 'בפנים', דהא 'על בוריו וכחו' הוא, בשלמא אם "משענתו" רוצה לומר מקלו שהוא נשען עליו, אמר אם יקום והתהלך בחוץ בחוצות ובשווקים על משענתו, ורוצה לומר אף על גב דאינו על בוריו הראשון אלא שהוא בריא כל כך שאנו אומדין אותו שאינו מת מחולי הראשון, וכך פירש אותו הרמב"ן, וכך הוא במכילתא, ונכון הוא, ולא כפירוש רש"י:

[נה] וכי תעלה על דעתך שיהרג זה וכו'. דהא כתיב (פסוק יב) מכה איש ומת [יומת] ", דוקא "ומת - יומת", אבל לא מת - לא:

[נו] ישלם שכר הרופא. כלומר, אבל הוא לא ירפא אותו בעצמו, כדמשמע הלשון "ירפא", דאפילו אם היה המכה רופא לא ירפא אותו, כדאיתא בגמרא (ב"ק סוף פה.) דאמר ליה הנחבל דדמית עלי לארי, שחבלת בי ואתה רוצה לרפאני, מתיירא אני שתזיק אותי יותר, הכי איתא התם: