מפרשי רש"י על שמות כא י
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"א • פסוק י' | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כו • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אִם־אַחֶ֖רֶת יִֽקַּֽח־ל֑וֹ שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ לֹ֥א יִגְרָֽע׃
רש"י
"אם אחרת יקח לו" - עליה (מכילתא)
"שארה כסותה וענתה לא יגרע" - מן האמה שייעד לו כבר
"שארה" - מזונות (כתובות מז)
"כסותה" - כמשמעו
"ענתה" - תשמיש
רש"י מנוקד ומעוצב
אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ – עָלֶיהָ.
שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע – מִן הָאָמָה שֶׁיָּעַד לוֹ כְּבָר (קדושין י"ט ע"ב).
שְׁאֵרָהּ – מְזוֹנוֹת.
כְּסוּתָהּ – כְּמַשְׁמָעוֹ.
עֹנָתָהּ – תַּשְׁמִישׁ (קדושין י"ט ע"ב; כתובות מ"ז ע"ב).
מפרשי רש"י
[לד] יקח לו עליה. דאין פירושו יקח לו אחרת ולא זאת, דאם כן מאי "שארה כסותה ועונתה לא יגרע", הא לא נשאה:
[לה] מן האמה. אבל אין לומר מזאת האשה שלקחה, דפשיטא שלא יגרע, דהרי נשאה על האמה, ובודאי אחר שחפץ בה למה יגרע שאירה. ועוד, ד"לא יגרע" כתיב, דמשמע שלא יגרע ממה שהיתה כבר, וזהו מן האמה שכבר יעדה והיו לה מזונות, וכן איתא במכילתא:
[לו] שאירה אלו מזונות וכו'. במכילתא, ובפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מז:). הקשה הרמב"ן (פסוק ט) על זה, דבסוגית הגמרא מוכח דמזוני תקנו לה רבנן, ומי שסובר דמזוני מן התורה הוא יחיד, ואין הלכה כן. והרמב"ן כתב דבר שלא נמצא לא ביחידים ולא ברבים, שחייב לשכב עמה על מטה כבודה, ולא מצאנו זה בשום מקום. ויראה כי אין קשיא על דברי רש"י, שהוא פירש לפי פשוטו של מקרא, ופשוטו של מקרא כך הוא. אף למאן דאמר מזונות תקנו לה רבנן, מפרשים המקרא כפשוטו, ולא שהוא חייב לה מן התורה מזונות, אלא שכן האדם דרך לעשות, שהוא מפרנס אשתו ובניו. וראיה לזה שהתורה חייבה לפרנס אשת עבד עברי ובניו (רש"י פסוק ג), ואי לאו שכן כל העולם נוהג, למה יהיה מוטל עליו לפרנס, אלא שדרך כל העולם שעושים כך, אבל שהתורה חייבה אותו - לא. ומה שאמרה על פי הפשט "שאירה כסותה ועונתה לא יגרע", לא נאמר זה אלא רק על שלא יסיר אותה מהיות אשתו אחר שלקח אחרת. ולפיכך יאמר, אל יחשוב שאינה אשתו, ובשביל כך לא ירצה לנהוג עמה כאיש עם אשתו, ולמעט לה שלשה דברים, אלא אשתו היא, ובשביל כך "לא יגרע", שכאשר היא אשתו בודאי לא יגרע ממנה שלשה דברים אלו, שכן דרך כל בני אדם. אלא מפני שלא הוצרך להאריך ולומר "שאירה כסותה ועונתה", והוי ליה למכתב 'לא יוציאה ממנו', וכתב "שאירה כסותה ועונתה", דרש מאן דאמר מזונות דרבנן 'לפי שאירה', דהיינו גופה, תן לה כסות, שלא יתן לזקינה כסות של ילדה, כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מח.). אבל פשטיה דקרא יש לפרש שפיר, שלא בא הכתוב רק ללמוד שהיא אשתו, שהכתוב אומר "לא יגרע", ואין מדבר רק במי שנתן לה כבר שלשה דברים, ועכשיו בא לגרוע בשביל שלקח אחרת, שסובר להסיר אותה מהיות אשתו, על זה אמר "לא יגרע", כי עדיין אשתו היא, אבל לחייבו אותו בשלשה דברים - לא דבר מזה הכתוב: