מפרשי רש"י על שמות כא ג
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"א • פסוק ג' | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כו • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ׃
רש"י
"אם בגפו יבא" - שלא היה נשוי אשה כתרגומו אם בלחודוהי ולשון בגפו בכנפו שלא בא אלא כמות שהוא יחידי בתוך לבושו בכנף בגדו
"בגפו יצא" - מגיד שאם לא היה נשוי מתחלה אין רבו מוסר לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים (קידושין כ)
"אם בעל אשה הוא" - ישראלית (מכילתא)
"ויצאה אשתו עמו" - וכי מי הכניסה שתצא אלא מגיד הכתוב שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו (קידושין כב)
רש"י מנוקד ומעוצב
אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא – שֶׁלֹּא הָיָה נָשׂוּי אִשָּׁה, כְּתַרְגּוּמוֹ: "אִם בִּלְחוֹדוֹהִי". וּלְשׁוֹן "בְּגַפּוֹ", בִּכְנָפוֹ, שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא כְּמוֹת שֶׁהוּא, יְחִידִי, בְתוֹךְ לְבוּשׁוֹ – בִּכְנַף בִּגְדוֹ.
בְּגַפּוֹ יֵצֵא – מַגִּיד שֶׁאִם לֹא הָיָה נָשׂוּי מִתְּחִלָּה, אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲבָדִים (קידושין כ' ע"א).
אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא – יִשְׂרְאֵלִית.
וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ – וְכִי מִי הִכְנִיסָהּ שֶׁתֵּצֵא? אֶלָּא מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁהַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו (קידושין כ' ע"א, כ"ב ע"א).
מפרשי רש"י
[יד] ואם בעל אשה ישראלית. לא כמו "אם אדוניו יתן לו אשה" דבתריה (פסוק ד), שרוצה לומר שפחה (רש"י שם), ויש לפרש דגם זה בשפחה איירי, והכי קאמר "אם בעל אשה הוא" שהוא נשא שפחה שקנאו לו, ולא נתן לו רבו שפחה משלו, "ויצאה אשתו עמו, ואם אדוניו יתן לו אשה האשה וילדיה תהיה לאדוניה", דזה לא יתכן, דכתיב "אם בעל אשה הוא", והוי ליה למכתב 'ואם יקח לו אשה', אבל "בעל אשה" משמע שכבר היה לו אשה קודם שנמכר לעבד, ושפחה אי אפשר שיקח, שהרי אסורה, רק לעבד התיר הכתוב (פסוק ד), ולפיכך בסיפא דקרא כתיב (שם) "אם אדוניו יתן לו אשה", ולפיכך הוי למכתב גם כן 'ואם יקח לו אשה', ואז הוי הפירוש שהעבד לקח אותה מעצמו, אלא פירוש "בעל האשה" שהיתה כבר אשתו קודם שלקחו לעבד, ואם כן בישראלית איירי. וכך איתא במכילתא; (אם אדוניו יתן לו אשה) ["אם בעל אשה הוא"] בישראלית, או אינו אלא בכנענית, תלמוד לומר "אם אדוניו יתן לו אשה", הרי כנענית אמורה, ומה תלמוד לומר "אם בעל אשה הוא", בישראלית. ואין נראה לפרש דהכי קאמר; בישראלית מדבר שתצא עמו, אבל אין לפרש בכנענית שתצא, דהא כתיב "ואם אדוניו יתן לו אשה [האשה וילדיה תהיה לאדוניה]", אם כן כנענית אינה יוצאת, דזה לא יתכן, דהוי שפיר מצינו לפרש דקרא ד"אם אדוניו" מדבר כשנתן לו האדון האשה, ורישא דקרא שנשאה משלו, והפירוש הוא כמו שאמרנו למעלה:
[טו] חייב במזונות אשתו ובניו. אף על גב דכאן ליכא למילף רק אשתו, כתיב קרא אחריני (ויקרא כ"ה, מ"א) "ויצא מעמך הוא ובניו", ודרשינן (קידושין דף כב.) גם כן דחייב במזונות בניו. ובגמרא פרק קמא דקדושין (דף כב.) עביד צריכותא, דאי אשמועינן אשה, הווה אמינא דוקא אשה דלאו בת מהדר אפתחיה היא, לכך חייב האדון במזונותיה. ואי אשמועינן בניו, הווה אמינא דווקא בניו דקטנים ואין יכולין לעשות מלאכה, אבל אשה לא, קא משמע לן. ואם תאמר, והרי הבעל גופיה אינו חייב במזונות אשתו ובניו מן התורה, דמזונות - רבנן תקנו לאשה, ומכל שכן בניו, ואין זה קשיא, דאף על גב דאם ירצה הבעל אין חייב במזונות, כיון שטוב הוא לו כאשר יש לבניו ולאשתו מזונות, וכתיב אצל עבד עברי (דברים ט"ו, ט"ז) "כי טוב לו עמך", לכך חייב האדון במזונותיהם: