מעשה אפוד (דוראן)/פרק כט
מתוך: מעשה אפוד (דוראן)/הכול (עריכה)
<עמ' 160>
הפרק העשרים ותשעה
עריכהמן המבואר בעצמו ומוסכם מכל החוקרים, שהסדור בדברים מהיותר גדולות שבסבות להגיע אל התכלית הנרצה. כי העדר הסדור יחייב המנע השגת התכלית אל הדרך הנרצה. וכבר חשב קצת הקודמים מחכמי יון שהחדוש לעולם היה כששב מהעדר הסדר אל הסדר. והוא מבואר מפעולות השי"ת שהם בתכלית היושר והסדר וכמו שהעיד עליו הכתוב "צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב ד). וכל מה שהיה מהנמצאות יותר שלם, היה הסדר והיושר בפעלותיו נראה יותר. וכבר אמרו בפעלות הטבע שהן כלן מתוקנות ומסודרות בתכלית הסדר והתקון, והשמים לפי מעלת מציאותם היה הסדור נראה בתנועתם יותר.
וכבר היה ראוי לפי הענין הזה ליחס תכלית הסדור בדברי האלהים ית', רצוני בספר הזה אשר הוא דברי תורה והנביאים והמדברים ברוח הקדש. אבל מה אעשה וכבר הסכימו החכמים ז"ל וכן הוא פסק הלכה, שאין מוקדם ומאוחר בתורה (פסחים ו ב), ומכוון זה הוא העדר הסדר ממנה. וזה מחויב מקצת פרשיות אשר באו בתורה, כמו הענין בפרשת "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" (שמות יח א) שקדמה לנתינת התורה, הנה אין ספק שהיה הענין אחר נתינת התורה, וכמו שאמר "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו" (שם פסוק טז). וכבר כתבו זה מפרשי התורה בפרשיות אחרות זולתה, והאריכות בזה יוצא מכונת המאמר הזה.
ואין זה לבד בתורה השלמה, כי גם בנביאים והמדברים ברוח הקדש נראה העדר הסדר הזה. תמצא ביחזקאל (צ"ל: בירמיהו) קודם ספור הנבואה שהיתה בשנה הרביעית ליהויקים (ירמיהו כה) לספור הנבואה שהיתה בראשית ממלכת יהויקים (ירמיהו כו). וכן ספור הנבואה שהיתה בראשית ממלכת צדקיה (ירמיהו כד), קודם לספור הנבואה שהיתה בשנה הרביעית ליהויקים (ירמיהו כה). ובכתובים כתב "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל" (תהלים קלז) קודם לכמה מזמורים שהיו לדוד, ו"תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה" (תהלים צ) אחר כמה מזמורים שהיו לדוד ולזולתו, והיה הדין נותן שיהיה קודם לכלם בבחינה זו. וכן במקומות רבים זולת אלה.
והראוי שיאמר בזה כי למה שהיה ספר התורה מיוחס למעשה אצבעותיו ית' וכמו שאמר בעשרת הדברות "כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות לא יח), והיה הענין כן בשמים, כמו שאמר "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (תהלים ח ד), הנה כבר היה ראוי שיהיה הענין בהם מתדמה; וכמו שנראה בתנועת השמים והוא ספרו של אדם הראשון העדר הסדר לפעמים, וזה בנזוֹרוּת הקורה להם והקדמת המתאחר לקודם, כן הענין בספר האלהים והוא הספר הזה המקודש אשר הוא דברו דברי אלהים חיים. וכמו שהעדר הסדר הנראה בתנועת השמים אמנם הוא לפי מה שיראה מבלתי שיהיה הענין כן בעצמו, כן הענין בהעדר הסדר הנראה בכתוב, כי הוא אמנם לפי הנראה בתחלת המחשבה מבלתי שיהיה הענין כן, אבל יש שם סדור וכונה מיוחדת גלויה או נעלמת. וביאור זה כי הקדימה והאיחור יובנו על פנים מתחלפים, וכבר אמרו זה בעלי ההגיון כי שם קדימה ואיחור בזמן ומעלה וזולת זה, והעדר הסדר הנראה בכתוב בזה הוא הקדימה והאיחור הזמניים. וכבר נראה הכתוב יקפיד לקדימת המעלה תמיד, יזכיר משה לפני אהרן למעלתו, זולת שלשה [צ"ל ארבעה] מקומות, כמו שנאמר במסורה. ואמר הכתוב: "אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת הָאָרֶץ אֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּהֵמָה" (ירמיהו כז ה) – הקדים האדם למעלתו עם שהוא תכלית בריאותיו ית'. וכן תביט התורה והכתוב כלו <עמ' 161> לקדימת המעלה ולזולתה מהקדימות.
או נתן [נ"א שנה] הסדור ליחס מה בין שני הענינים או לסבה אחרת. והמשל כי אמנם נסמכה פרשת יתרו לפרשת עמלק להודיע ההבדל בכונתם, וכי זה כיון לאבד זכר ישראל ונענש ב"מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (שמות יז יד), וזה כיון להתחבר אתם ולהישירם בעצתו הטובה עד שכבר אמר לו משה רבינו ע"ה "וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם" (במדבר י לא), ומפני זה ראוי לישראל כשיבאו למחות זרעו של עמלק שיזכרו הטובה שעשה יתרו עמם לזרעו, אם ישכון בין עם עמלק, וכן אמר שאול לבני קיני חתן משה: "וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וכו' (ש"א טו ו). וכן סמיכת פ' "וַיֵּרֶד יְהוּדָה" (בראשית לח א) לפרשת "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה" (בראשית לט א), עם שענין יהודה עם תמר היה קודם מכירת יוסף שנים, להודיע ההבדל אשר בין כבישת יוסף יצרו על דבר אשת אדוניו עם היותו אתה בבית תמיד והיא תובעת אותו, וענין יצר יהודה עם תמר שמצא אותה במקרה יושבת בפתח עינים. וממין הסבות האלה וזולתן אפשר שינתנו במה שנראה העדר הסדר בכתוב. ותמיד יאמרו החכמים ז"ל: למה נסמכה פרשה זו לפרשה זו, ודעת קצתם שדורשים סמוכים (יבמות ד א), וזה יורה כי הוא קשה בעיניהם יחס העדר הסדר לספרי האלהים. אבל תת הסבה לסדר הזה אשר בין פרשה לפרשה יאות למי שהוא יותר עליון במדרגה מהמדקדק, ולכן נניח העסק במין הזה מהעדר הסדר בכאן, ונעיין בשאר מיני ההקדמה והאיחור אשר נמצאו בספר האלהים למה שיאות למדקדק העסק בהם.
ונאמר שכבר תמצא ההקדמה והאיחור בזה על שלשה פנים, כי הוא אם שיהיה זה בפשוטים או במורכבים, וזה על שני פנים: אם במשפט אחד או במשפטים מתחלפים. והמשל למין הראשון, בשמות: כֶּשֶׂב וכֶּבֶשׂ, שַׂלְמָה ושִׂמְלָה, ולַעַג ועִלֵּג, "חֶרֶס" (שופטים ב ט) ו"סֶרַח" (יהושע כד ל), "גֹּמֶא" (שמות ב ג) ו"אַגְמוֹן" (איוב מ כו), "זְוָעָה" (ישעיהו כח יט) ו"זַעֲוָה" (דברים כח כה), "מַלְתְּעוֹת" (תהלים נח ז) – "מְתַלְּעוֹת" (איוב כט יז), "חַלָּשׁ" (יואל ד י) – "חָשֵׁל" (דניאל ב מ), "לִפְרֹשׁ לָהֶם" (ויקרא כד יב) – "פֵּשֶׁר דָּבָר" (קהלת ח א), "עַוְלָה" (ש"ב ג לד) ו"עַלְוָה" (הושע י ט), "אֶנְקַת אָסִיר" (תהלים עט יא), "נַאֲקַת בְּנֵי" (שמות ו ה), "גּוֹעֵר בַּיָּם" (נחום א ד) – "רֹגַע הַיָּם" (ישעיהו נא טו), "חָדֶל" (ישעיהו לח יא) – "חָלֶד" (תהלים מט ב), "נֶאֱלָחוּ" (תהלים יד ג) – "חֶלְאָתָה" (יחזקאל כד ו), "אַלְמֻגִּים" (מ"א י יא) – "אַלְגּוּמִּים" (דה"ב ט י). ובפעלים: "וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם" (תהלים יח מו) – "וְיַחְגְּרוּ מִמִּסְגְּרוֹתָם" (ש"ב כב מו), "וַיִּפְצַר בָּם" (בראשית יט ג) – "וַיִּפְרָץ בּוֹ" (ש"ב יג כה), "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב טז) – "חֲתָר לְךָ" (יחזקאל יב ה).
ומן המין הזה, ואם הוא במלות מתחלפות: "אֵי לָזֹאת אֶסְלַח לָךְ" (ירמיהו ה ז), "מִלְּבַד נְשֵׁי" (בראשית מו כו), "מִלְּבַד עֹלַת" (ויקרא ט יז), שעורו: 'לאי זאת', 'לבד מנשי', 'לבד מעולת'. וכן "כְּבַחֲצִי מַעֲנָה" (ש"א יד יד), שעורו 'בכחצי', "בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ" (מ"ב ט ל) כמו 'פוך בעיניה', כאמרו "כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ" (ירמיהו ד ל). ומן המין הזה מה שבא מהפעלים מתחלף הסוגים מצד ההקדמה והאיחור: "יָגֹרְתִּי" (דברים ט יט) – "לֹא תָגוּרוּ" (דברים א יז), "יָרַד" – "וְהַיּוֹם רַד" (שופטים יט יא), "רָשׁוּ וְרָעֵבוּ" (תהלים לד יא) – "מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (ש"א ב ז), וכן "בָּזָה" ו"בָּז לְדָבָר" (משלי יג יג), "הֵקִיץ" (מ"ב ד לא) – "וַיִּיקֶץ נֹחַ" (בראשית ט כד) וזולתם שכבר בא הדמיון מהם במה שעבר (פרק כו).
ומן המין הזה מה שהוא מתחלף הסדר כפי הכתיב לבד לא כפי הקרי, כמו "ומהאראיל" [קרי: "וּמֵהָאֲרִיאֵל"] (יחזקאל מג טו), "וגורנך" [קרי: "וּגְרוֹנֵךְ"] (ירמיהו ב כה), "האורנה" [קרי: "הָאֲרַוְנָה"] (ש"ב כד טז), "הממותתים" [קרי: "הַמּוּמָתִים"] (מ"ב יא ב), "תרצנה" [קרי: "תִּצֹּרְנָה"] (משלי כג כו), "מומכן" [קרי: "מְמוּכָן"] (אסתר א טז) וכאלה רבים, וכתב בעל המסורה שהם ס"ב בכל הכתוב.
והדמיון למין השני: "עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם" (תהלים קד ו), ושעורו: על מים יעמדו הרים, כאמרו "לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם" (תהלים קלו ו); "כָּל תִּשָּׂא עָוֹן" (הושע יד ג), שעורו: כל עון תשא; "נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ" (ויקרא יד ג), שעורו: הצרוע מנגע הצרעת, כי החולי עם העיון הטוב בלתי מקבל הרפואה, אבל נושאו; "וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ" (תהלים פ ו), כמו: ותשקמו בשליש דמעות, כי השָׁלִישׁ שם מדה, כאמרו "וְכָל בַּשָּׁלִשׁ" וכו' (ישעיהו מ יב); "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה" (שמות יג ח), ר"ל זה בעבור שעשה ה'; "עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם" (ישעיהו ב יא), ר"ל גבהות עיני אדם; "וּמִסְפֵּד אֶל יוֹדְעֵי נֶהִי" (עמוס ה טז), – ואל מספד יודעי נהי; "דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא" (ויקרא יז יד), <עמ' 162> ר"ל נפשו בדמו הוא; "עַד קִירוֹת הַסִּפֻּן" (מ"א ו טו), ר"ל ועד ספן קירות, כי פירושו מהקרקע ועד תקרת הקירות; "שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר" (ירמיהו ה כד), ר"ל חקות שבעות קציר; "עַל אַף אֹיְבַי" (תהלים קלח ז), ר"ל אף על אויבי; "וּתְהִי לַהְשׁוֹת גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת" (מ"ב יט כה), ר"ל ערים נצורות גלים נצים, כאמרו (את שני ערים) [אולי צ"ל "אִם שָׁאוּ עָרִים" (ישעיהו ו יא)]; "אַף אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם" (ישעיהו כו יא), ר"ל אף צריך אש תאכלם; "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם" (ויקרא א ב), ר"ל אדם מכם כי יקריב.
והנה לדעת ר' יונה (הרקמה שער לג) "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ז) ר"ל נשמע ונעשה, כי איך יעשו מה שלא שמעו. והחכמים ז"ל אמרו כי קצת האנשים האשימום בדבר זה, אמרו "עמא פזיזא דקדמי פומייכו לאודנייכו" (שבת פח א). ואין צורך לכל זה, והם השיבו כפי הסדר הראוי, כי לפי הפשט פרשת "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר" (שמות כד א) היתה אחר מתן תורה, כי שם כתוב "וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְיָ וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים" (פסוק ג), וירצה ב"כָּל דִּבְרֵי יְיָ" הנשאר מעשרת הדברות, כי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום (מכות כד א), ועל זה אמרו "כָּל… אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה", כי כל מה שדבר להם היו מצוות מעשיות לבד, והם השמונה הדברות והמשפטים, והם כלם מעשה, כי לא נכלל בזה דבר מהמצוות השמעיות כמציאות האל ואחדותו, ולזה אמרו "נַעֲשֶׂה" לבד. ואחר כן אמר "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי" (פסוק ד), וכלל במכתב זה המצוות השמעיות אשר הן אנכי ולא יהיה לך והמשפטים וכל הכתוב עד "כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ" (שמות כג לג), והוא ספר הברית. ולזה אמרו העם על ספר הברית הזה "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ז), והקדימו "נַעֲשֶׂה" ל"נִשְׁמָע", כי המצוות המעשיות הם החלק היותר גדול מספר הברית, והשמעיות שתים לבד, או שלשה עם השמועה לחדוש העולם אשר היא נמשך ליסוד השבת. ואף לדעת הרש"י ז"ל שכתב כי זאת הפרשה קדמה למתן תורה (רש"י על שמות כד א), וכי ספר הברית הוא מבראשית עד מתן תורה ומצוות שנצטוו במרה שהן שבת ודינין (רש"י שם פסוק ז), הנה אמרו "נַעֲשֶׂה" על הדינים והשבת ו"נִשְׁמָע" על האמנת חדוש העולם אשר תישב בנפשותינו מצות השבת, ואמרו "נַעֲשֶׂה" על השביתה ו"נִשְׁמָע" על הדעת האמתי אשר הוא החדוש לעולם.
ואשוב למה שהייתי בו. "יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם" (איוב טו יח), ר"ל יגידו מאבותם ולא כחדו; "מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ" (תהלים יז ז), ר"ל חוסים בימינך ממתקוממים; "יְפֵה פְרִי תֹאַר" (ירמיהו יא טז), ר"ל פרי יפה תאר; "סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת" (שמות ז כד) – ר"ל היאר לשתות מים, כי המים לא יחפרו; "וַייָ יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי" (ש"א כד יט), ר"ל ישלמך טובה היום הזה וכו'; "וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה" (דברים כח כט), ר"ל בצהרים כאפלה, כי העור באפלה ובאורה ימשש; "כִּי הַנְּבוּאָה דִּבֶּר עָלַי וְטוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט שְׂכָרוֹ. לְמַעַן שָׂכוּר הוּא לְמַעַן אִירָא" (נחמיה ו יב-יג), שעורו: דבר לי למען שכור הוא, וטוביה וסנבלט שכרו למען אירא וכו'; "לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ" (בראשית ד כב), ר"ל כל לוטש וחורש; "לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף" (בראשית מא נז), ר"ל אל יוסף לשבור; "וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל יְיָ" (ש"א ג ג) ר"ל ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' וכו'; "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז" (בראשית כב יג), שעורו: וישא אברהם את עיניו אחר כן, וירא והנה איל אחד נאחז. "אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַייָ" (ש"א יד לה), ר"ל אותו מזבח החל לבנות.
והדמיון למין השלישי, והוא אשר ההקדמה והאיחור במשפטים מתחלפים, והוא אמרו "וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ" (שמות כא יא), הנה מובנו בלתי נמשך לאמרו "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ" (שמות כא י) אשר הוא נמשך אליו, אבל למה שהזכיר לפני זה מיעודה לו או לגרוע פדיונה או ליעדה לבנו. וכן "צָעֲקוּ וַייָ שָׁמֵעַ" (תהלים לד יח), בלתי נמשך לאמרו "פְּנֵי יְיָ בְּעֹשֵׂי רָע" (פסוק יז), אבל ל"עֵינֵי יְיָ אֶל צַדִּיקִים" (תהלים לד טז) הקודם. "וְהֵבֵאתִי אֹתוֹ בָבֶלָה" [יש להוסיף: "וְאוֹתָהּ לֹא יִרְאֶה"] (יחזקאל יב יג) שב לירושלים שהזכיר למעלה, לא לבבל אשר נמשך לו; "הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל" (מ"א ו א), "לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה" נמשך למעלה – "בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית" (מ"א ו א), כי בשנה הרביעית למלכות שלמה התחיל לבנות, וכמו <עמ' 163> שכתוב "בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית יְיָ בְּיֶרַח זִו" (מ"א ו לז); "וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת" וכו' (בראשית ל לח), אמרוֹ "לְנֹכַח הַצֹּאן" שב לאמרו "וַיַּצֵּג", ור"ל שהציג את המקלות לנכח הצאן; "כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה" וכו' "כִּי אַרְצָם מָלְאָה אָשָׁם" (ירמיהו נא ה) – שב לבבל שהזכיר לפני זה; "אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם" (תהלים מד ג), הכנוי שב ל"אֲבוֹתֵינוּ" הרחוק שהזכיר (פסוק ב). "הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר וְהָרְסָהּ וְחַזְּקֵהוּ" (ש"ב יא כה), הכנוי שב ליואב שהזכיר למעלה; "אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן" (בראשית ל כו), שב אל "נָשַׁי"; "כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (שמות י יא), שב ל"רָעָה" שהזכיר (פסוק י); "הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ" וכו' (שמות כג כא), "כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם", שב ל"אַל תַּמֵּר בּוֹ", "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" שב לאמרו "הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ", וכאלה רבים בכתוב. וכבר האריך ר' יונה (הרקמה שער לד) בהבאת המשלים עליהם, ואולי כלל בהם מה שאינו מן המין הזה, ואתה תעמוד על זה בעברך על פני הכתוב. וכבר קרא ר' יונה המין הזה האחרון 'מה שהובא על הרחוק' ועשה מזה שער מיוחד, ועם העיון הטוב יראה כי הוא מין מהסדר בהקדמה והאיחור.
והנה אלה השלשה מינים לא יחייבו העדר הסדר, כי המין הראשון נאמר שהם גזרות מתחלפות, ובשנים האחרים שהוא אופן אחר מהדבור להניח אופן איחור והקדמה כיוצא בם, ולא יהיה זה העדר הסדר. וכן גם כן יקרה בשאר הלשונות בדרך וצד הדבור להקדים ולאחר מה שהמנהג חלופו, ליפות ולהדר המאמרים.