מעשה אפוד (דוראן)/פרק יד

הפרק הארבעה עשר

בתמורת האותיות והתנועות

כבר ראוי שיצורף לדבור בשמוש האותיות הדבור בתמורת קצתן, כי הוא מין מהשמוש אם היה הענין בה כמו שהניחוהו המדקדקים. ואומר שהמדקדקים כלם הסכימו על שהאותיות נלקחו בכתוב קצתן תמורת קצת, אם מפני היותן ממוצא אחד או מפני התדמותם בצורה או להקל הקריאה. ואמנם הביאם אל שיאמרו זה מה שמצאו התמדת השמוש והגזרה באות אחת, ובקצת השמושים והגזרות ימצאו זולתה מתדמה לה באחד מהדרכים הנזכרים. ומפני שהיו השמושים והגזרות תמידים ואחדים יאמרו במקום ההוא המעטי שהאות ההוא תמורת האות אשר התמיד בה הכתוב השמוש והגזרה. אבל אין זה מחויב על כל פנים, ואפשר שהם שמושים מתחלפים וגזרות מתחלפות, ואולי ענינם אחד כדמות השמות הצרופיים הנרדפים ואיך שיהיה הנה אלך אחריהם בזה בדרך כלל אם שבמקומות מה אחלוק עליהם בסברתם ביחוד.

אמרו שהאל"ף תבא תמורת ה"א ב"אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט" (דה"ב כ, לה), "הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ" (יחזקאל יד, ג), "אַשְׁכֵּים ושלוח [וְדַבֵּר]" (ירמיהו כה, ג) "אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב" (תהלים עו, ו), "אֶגְאָלְתִּי" (ישעיהו סג, ג), "יֶתֶר הָאָמוֹן" (ירמיהו נב, טו), "אַזְכָּרָה" (ויקרא כד, ז), "אוֹן לִי" (הושע יב, ט). וכל אלה במכתב ובקריאה. ובמכתב לבד – "קְרֶאןָ לִי מָרָא" (רות א, כ), "וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי" (מ"ב כה, כט), "לִידִידוֹ שֵׁנָא" (תהלים קכז, ב), "עַל אֱדוֹם כֻּלָּא" (יחזקאל לו, ה). וחשב ר' יהודה בכלל זה "כְּעֶגְלָא דָשָׁא" (ירמיהו נ, יא) וטעה, כי הוא בה"א כפי המסורה ובקריאה לא במכתב. [וכן] (נדצ"ל: כפי המסורה. ובקריאה לא במכתב כל וי"ו…) כל וי"ו עוטפת שתבא על במ"ף – "וּבָאוּ" "וּמָלְאוּ" "וּפָרוּ", או על כל אות נקודה בשוא ונחה – "וּלְקַחְתֶּם" "וּזְכַרְתֶּם" "וּשְׁמַרְתֶּם" וזולתם. ותבא תמורת הוא"ו – "נְאוֹת הַשָּׁלוֹם" (ירמיהו כה, לז), כמו "נְוֹת כְּרֹת" (צפניה ב, ו). וכבר חשב ר' יונה (הרקמה שער ז) שהיא תמורת הוא"ו והיו"ד בפעלים נחי העי"ן כמו קָם שָׁב דָּשׁ, והוא האל"ף הבאה מכח תנועת הקמץ, והיא נראית ב"וְקָאם שָׁאוֹן" (הושע י, יד), "וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה" (זכריה יד, י) בפעלים. ובשמות – "מְבִיאִים דָּאג" (נחמיה יג, טז), "וְאֶחָד רָאשׁ" (ש"ב יב, א), "רָאשׁ עֹשֶׂה" (משלי י, ד), "רָאמוֹת לֶאֱוִיל" (משלי כד, ז). ובזה עיון, כי האל"ף הזאת הבאה מכח תנועת הקמץ היא בכל פעלים נחים ושלמים, ולא נאמר בשלמים שהיא מקום וא"ו או יו"ד, אבל האל"ף הזאת היא מטבע הפעלים לא שתהיה מקום אות אחרת, וכבר באה הסבה בזה. ותבא תמורת הכפל ב"יִמָּאֲסוּ כְמוֹ מַיִם" (תהלים נח, ח). ומזה לדעת ר' יונה "עוֹרִי רָגַע וַיִּמָּאֵס" (איוב ז, ה), ואין צורך כי הוא מ"מָאֹס מְאַסְתָּנוּ" (איכה ה, כב). וכן לדעתו "בְּלֹא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא" (איוב טו, לב) כמו תִּמָּלֵל מגזרת "מְלִילֹת" (דברים כג, כו), ואין צורך.

והבי"ת תמורת הפ"א – "שׁוֹבַךְ" (ש"ב י, יח) ו"שׁוֹפַךְ" (דה"א יט, יח) לדעת ר' יונה. ואפשר שהם שני שמות לנקרא אחד וכמהו רבים.

והגימ"ל תמורת הכ"ף לדעת ר' יונה ב"אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" (שה"ש ז, ג). ואין צורך, ואצל החכמים רב השמוש בגזרה זו עם הגימ"ל.

והדל"ת לדעת ר' יונה תמורת התי"ו ב"הִזְדְּמִנְתּוּן" (דניאל ב, ט). ואין להקיש ממנו כי הוא לשון ארם. והיא גם כן לדעתו תמורת הרי"ש ב"דֹדָנִים" (ראה בראשית י, ד; דה"א א, ז) ו"דִיפַת" ראה (דה"א א, ו; בראשית י, ג), ו"דְּעוּאֵל" (ראה במדבר א, יד; במדבר ב, יד) ו"הַדָּאָה" (ראה ויקרא יא, יד; דברים יד, יג). ואולי הם שמות מתחלפים לנקראים ברי"ש, וכן דעת קצת.

והה"א תמורת האל"ף ב"וְאֶתְכֶם הוֹצִיא מִתּוֹכָהּ" (יחזקאל יא, ז), "בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי" (ש"ב ג, יח), "הֵתָיוּ לְאָכְלָה" (ירמיהו יב, ט), "וְהֵיךְ יוּכַל" (דניאל י, יז), "בְּלַהֲטֵיהֶם" (שמות ז, יא), כי הוא מגזרת "לָאַט אֶת פָּנָיו" (ש"ב יט, ה) לדעת ר' יהודה. וכבר באה הה"א תמורת הכפל בזכה וחיה וחרה לדעת ר' יונה, כי "רַחֲצוּ הִזַּכּוּ" (ישעיהו א, טז) ו"זַכּוּ נְזִירֶיהָ" (איכה ד, ז) ענין אחד, "וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ" (דברים ל, טז) ו"חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד) ענין אחד, "וְחָרָה אַף יְיָ" (דברים יא, יז) "וְשָׁכַן חֲרֵרִים" (ירמיהו יז, ו) ענין אחד. ולא מפני [זה] יחוייב שתהיה תמורת הכפל, אבל הם שני שרשים בענין אחד כמו שזה אפשרי ומפורסם אצלם. ובאה תמורת התי"ו ב"מֵאֵין הֲפֻגוֹת" (איכה ג, מט) לדעת ר' יונה, ואין צורך כמו שהזכרתי (בפרק הקודם). ובאה תמורת הנו"ן ב"לְכָל זֹנוֹת יִתְּנוּ נֵדֶה" (יחזקאל טז, לג) לדעתו ואין צורך. ובאה תמורת היו"ד ב"קוֹל מַלְאָכֵכֵה" (נחום ב, יד), ותמורת הוא"ו ב"עָשֹׂה יַעֲשֶׂה" (משלי כג, ה), "בָּנֹה בָנִיתִי" (מ"א ח, יג).

והזי"ן תמורת הסמ"ך ב"אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" (שה"ש ז, ג). ותמורת הרי"ש כ"כְּמַרְאֵה הַבָּזָק" (יחזקאל א, יד). ותמורת הדל"ת ב"רַחֲצוּ הִזַּכּוּ" (ישעיהו א, טז).

והטי"ת תמורת התי"ו ב"מַה נִּצְטַדָּק" (בראשית מד, טז), ב"וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ" (יהושע ט, ד).

והיו"ד באה תמורת התי"ו ב"אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת" (דניאל ח, כב), "גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת" (יהושע טו, יט), "מַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (משלי כה, יא) – עקרם: מַלְכוּתוֹת, עִלִּיתוֹת, מַשְׂכִּיתוֹת. כי היחיד "מַלְכוּת". "עִלִּית" (שופטים א, טו), "מַשְׂכִּית" (ויקרא כו, א). והחכמים עשו מתַּעֲנִית – תַּעֲנִיּוֹת. ואפשר כי היחיד מתַּעֲנִיֹת – תַּעֲנִיָּה על משקל "תַּאֲנִיָּה" (איכה ב, ה), ומעִלִּיּוֹת – עִלִּיָּה, וממַשְׂכִּיּוֹת – מַשְׂכִּיָּה.

ובא הכ"ף תמורת הבי"ת ב"כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם" (זכריה ב, י), {{צ|כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם (ירמיהו יח, יז), "כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ אֶפְרוֹשׂ" (הושע ז, יב), "וְכִדְמֵי בָנַיִךְ" (יחזקאל טז, לו). ומפני זה כתב הרש"י ז"ל בפירוש יחזקאל "ובעון דמי בניך", ולא טעה בו כמו שחשבו קצת. ובאה תמורת הגימ"ל ב"וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ" (תהלים פ, טז).

והלמ"ד באה תמורת בי"ת ב"וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ" (איוב ב, יג), "לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב" (ויקרא כו, ז) וזולתם. ותמורת הרי"ש – "מִפְלְשֵׂי עָב" (איוב לז, טז).

והמ"ם תמורת הנו"ן – "הַתַּנִּים הַגָּדוֹל" (יחזקאל כט, ג), "מֹף תְּקַבְּרֵם" (הושע ט, ו). ותמורת הה"א ב"אֲבִיָּם" (מ"א יד, לא)

והנו"ן תמורת המ"ם ב"מְלָכִין" (משלי לא, ג), "חִטִּין" (יחזקאל ד, ט), "חַיִּין" (איוב כד, כב), "הָרָצִין" (מ"ב יא, יג), "הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה" (רות א, יג). ותמורת הלמ"ד – "נִשְׁכָּה" (נחמיה יג, ז), "מַעְיַן גַּנִּים" (שה"ש ד, טו) משפטו גַּלִּים, מ"גֻּלֹּת מָיִם" (יהושע טו, יט). ותמורת הה"א – "אֶתְנַן זוֹ נָה" (דברים כג, יט), כמו "אֶתְנָה הֵמָּה" (הושע ב, יד). ותמורת הכפל ב"לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ" (ישעיהו כג, יא).

והעי"ן תמורת החי"ת ב"עוּשׁוּ וָבֹאוּ" (יואל ד, יא) – משפטו חוּשׁוּ.

והצד"י תמורת הזי"ן – "יַחְפֹּץ זְנָבוֹ" (איוב מ, יז) – כי הוא מגזרת "בְּחִפָּזוֹן" (שמות יב, יא).

הקו"ף תמורת הגימ"ל – "וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים" (ש"ב טו, כד) משפטי וַיַּצִּיגוּ. וכן אמר יונתן: וַאֲקִימוּ.

והרי"ש תמורת הנו"ן ב"רְחוּם בַּעֲנָה" (עזרא ב, ב) לדעת ר' יונה לפי שהוא במקום אחר "נְחוּם" (נחמיה ז, ז). ואולי הם שני שמות לנקרא אחד.

והתי"ו לדעת ר' יונה תמורת האל"ף ב"תַלְפִּיּוֹת" (שה"ש ד, ד) כמו אַלְפִּיּוֹת מגזרת "תֶּאֱלַף אֹרְחֹתָיו" (משלי כב, כה), ופירושו שהיה כנוי להיותו מורה ומלמד לעוברי דרך. וזה רחוק מאד כמרחק האל"ף מהתי"ו, כי לא יתדמו לא במוצא ולא בצורה ואין בזה הקל הקריאה. ויותר טוב מכל זה מה שאמרו רבותינו ז"ל בו (ברכות ל א). ובאה תמורת הה"א ב"שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה" (מ"ב ט, יז), "שְׁנַת לְעֵינָי" (תהלים קלב, ד), "וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן" (ישעיהו נא, כא), "מַכַּת בִּלְתִּי" (ישעיהו יד, ו), "וְשָׁבַת לַנָּשִׂיא" (יחזקאל מו, יז), "וְקָרָאת אֶתְכֶם" (דברים לא, כט), "כִּי אָזְלַת יָד" (דברים לב, לו), "קְטֹרֶת", "תִּפְאֶרֶת", "עִיר תְּהִלָּת" (ירמיהו מט, כה). ובאה תמורת היו"ד ב"וַתָּבֹאת לִקְרָאתִי" (ש"א כה, לד) משפטו וַתָּבֹאִי.

הנה זה מה שיראה מתמורת האותיות קצתן בקצתן ורבו לדעת ר' יונה. והא"ע חולק עליו בהרבה מהן. וכבר נמצאו במקומות אחרים בכתוב יחשב בהם התמורה הזאת, כמו "פִּזַּר נָתַן" (תהלים קיב, ט) – "בִּזַּר עַמִּים" (תהלים סח, לא), "עָלַץ לִבִּי" (ש"א ב, א) – "נִתְעַלְּסָה" (משלי ז, יח) – "יַעְלְזוּ חֲסִידִים" (תהלים קמט, ה). "מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ" (תהלים עא, ד) – "חֹמֵס נַפְשׁוֹ" (משלי ח, לו). שׂחק – צחק. זעק וצעק. מִזְעָר – מִצְעָר. ונמצא גם כן ההפך סדור האותיות בקצת גזרות. "עַלְוָה" (הושע י, ט) – "עַוְלָה". "כֶּבֶשׂ" – "כֶּשֶׁב". "שַׂלְמָה" – "שִׂמְלָה". "קַצְתִּי בְחַיַּי" (בראשית כז, מו) – "וּבְצוֹק הָעִתִּים" (דניאל ט, כה). "גּוֹעֵר בַּיָּם" (נחום א, ד) – "רֹגַע הַיָּם" (ישעיהו נא, טו). ובכל אלה אמר ר' יונה שהם שתי גזרות או שלש, ולשונות שונות, ונתן הסבה כי השמוש הוא בכלן ואין מתיחדת אחת משתי הגזרות בדבר זולת האחרת. והנה "בִּזַּר" ו"מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ" יעמדו נגדו. ועל דרך האמת כי יותר טוב שנאמר בכלן מה שאמר באלה, כי מה שחשבו מופת על זה מ"תַלְפִּיּוֹת" ו"הֲפֻגוֹת" הוא חלוש מאד ומשענת קנה.

אמנם תמורת התנועות והתחלפן קצתן בקצתן; הנה בא הקמץ מקום הפתח – "מִשְׁקַל הַכֶּסֶף" (עזרא ח, ל), "וּמְנָת הַמֶּלֶךְ" (דה"ב לא, ג) קמוצים, ודינם בפתח לסמיכותם. "נֻסוּ הָפְנוּ" (ירמיהו מט, ח) דינו בפתח, כי לא יבא צווי בשלא הוזכרו פועליהם. מקום חירק – "מָשְׁכוּ אוֹתָהּ" (יחזקאל לב, כ), "שִׂמְחִי וְעָלְזִי" (צפניה ג, יד). ובא מקום סגול – "וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ" (תהלים קיט, קיז), "הַיּוֹם יְיָ נִרְאָה" (ויקרא ט, ד). ובא מקום השורק – "כָּלִיל תָּקְטָר" (ויקרא ו, טו), "שָׁדְּדָה נִינְוֵה" (נחום ג, ז), "הָכְרַת מִנְחָה" (יואל א, ט).

והפתח בא מקום סגול – "שָׁאַתָּה מְדַבֵּר" (שופטים ו, יז), "שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה" (שופטים ה, ז). וכתב ר' יונה מזה "אַל תָּלֶן הַלַּיְלָה בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר" (ש"ב יז, טז), ואני מצאתיו בסגול בכל הספרים המדויקים. ובא מקום הקמץ – "וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי" (יחזקאל טז, י), "תָּלַן עֵינִי" (איוב יז, ב), "וַאֲמֹתְתֵהוּ" (ש"ב א, י). ומקום החירק "בָּרְחוֹב אַל תָּלַן" (שופטים יט, כ), "תָּלַן עֵינִי". ומזה לדעתי "וְלֹא נוֹתַר בּוֹ" (ש"ב יז, יב), ומזה "וַיַּרְא יַעֲקֹב" (בראשית לא, ב). ובא מקום הצירי – "הָשַׁב אֶל תַּעְרָהּ" (יחזקאל כא, לה), "הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי" (ישעיהו נו, ג), "אֵין רֹאָנִי" (ישעיהו מז, י).

והצירי בא מקום קמץ – "צָעִיר רֹדֵם" (תהלים סח, כח), "הַמַּעֲלֵם מִיָּם" (ישעיהו סג, יא), "וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת" (ישעיהו ח, יא). ומקום חירק – "הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ" (יהושע ב, יח), "הֵקֵרָה רָעָתָהּ" (ירמיהו ו, ז), "הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים" (שה"ש ו, יא), "וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ" (איוב יז, ז), "וַתֵּתַע" (בראשית כא, יד). ומקום הפתח – "תְּאֵהֲבוּ פֶתִי" (משלי א, כב).

והסגול בא מקום פתח – "פֶּן אֲכֶלְךָ" (שמות לג, ג), "הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ" (משלי יט, יא), "הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת" (ירמיהו מט, ח). ומקום החירק – "אַל בְּקֶצְפְּךָ" (תהלים לח, ב), "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן" (תהלים קכח, ג), "וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן" (תהלים פה, ח). ומקום הקמץ – "מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם" (ירמיהו מח, יג).

והשורק בא מקום חולם – "תַעֲבוּרִי מִזֶּה" (רות ב, ח), "יִשְׁפּוּטוּ הֵם" (שמות יח, כו). ומקום פתח – "כָּל עֻנּוֹתוֹ" (תהלים קלב, א) דינו עַנּוֹתוֹ [על דמיון] "וְכִסֵּיתִי בְכַבּוֹתְךָ". (יחזקאל לב, ז) וכן "גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי" (בראשית מ, טו) לדעת ר' יונה. וראה שדעתו העדר המקור משלא הוזכרו פועליהם, ונכון הוא. ובא מקום הקמץ – "כְּרֹב גֻּדְלוֹ" (תהלים קנ, ב), "מְלֹא קֻמְצוֹ" (ויקרא ב, ב).

והחולם בא מקום הקמץ – "זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, ז), "בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ" (בראשית לב, כ). והחירק בא מקום הפתח – "וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה" (ישעיהו ה, כח), "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי" (יחזקאל לח, כג), "אֶת דִּמְכֶם" (בראשית ט, ה), "עַד הִשְׁמִדוֹ" (מ"א טו, כט). ומקום הסגול – "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם" (ישעיהו א, טו), "וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו נב, יב), "וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ" (שופטים ט, נג). ומקום השורק – "מִשְׁחַת מֵאִישׁ" (ישעיהו נב, יד), "וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ" (ישעיהו ס, יא), "וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן" (בראשית נ, כו) לדעת ר' יונה. ומקום הקמץ – "נִצְּרָה עַל דַּל" (תהלים קמא, ג). ומקום הצירי – "וְאִין יֶשׁ פֹּה" (ש"א כא, ט), "וְחִין עֶרְכּוֹ" (איוב מא, ד).

והשוא מקום החירק – "וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם" (ירמיהו ט, ב), "וַיַּדְבְּקוּ גַם הֵמָּה" (ש"א יד, כב).