משנה ברכות ג א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ג · משנה א | >>
מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקריאת שמעא, (ומן התפילה) ומן התפילין.
נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן:
- את שלפני המיטה ואת שלאחר המיטה:
- את שלמיטה צורך בהן – פטורים,
- ואת שאין למיטה צורך בהן – חייבין.
אלו ואלו פטורין מן התפלה.
מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע, (וּמִן הַתְּפִלָּה) וּמִן הַתְּפִלִּין.
נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶן וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן, אֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה וְאֶת שֶׁלְּאַחַר הַמִּטָּה:
- אֶת שֶׁלַּמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן – פְּטוּרִין,
- וְאֶת שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן – חַיָּבִין.
אֵלּוּ וָאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה:
מי שמתו מוטל לפניו - פטור מקרית שמע, ומן התפילין.
- נושאי המיטה, וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני המיטה ואת שלאחר המיטה -
- את שלמיטה צורך בהן - פטורין;
- ואת שאין למיטה צורך בהן - חייבין;
- אלו ואלו - פטורין מן התפילה.
עניין דברו מוטל לפניו - אינו רוצה לומר שיעמוד לפניו, אך רוצה לומר קודם שיקברהו, ואף על פי שאינו עימו במקום אחד. אבל כשלא יהיה המת ההוא קרובו מאותן שהוא חייב להתאבל עליהם, הוא חייב בקרית שמע, ואף על פי שעדיין לא נקבר. אבל אם יהיה לפניו וישמרהו, אז יהיה פטור מקרית שמע.
ונושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהם - הם האנשים המזומנים לשאת המיטה כשייעפו נושאיה. וכל מי שיבוא לשאת המיטה או יצטרך לעזור נושאי המיטה, אחד שיהיה לפני המיטה או אחר המיטה, הוא פטור מקרית שמע. ואם לא יהיה מן המזומנים לשאת המיטה ולא מן העוזרים, אבל בא ללוותם בלבד, הוא חייב בקרית שמע.
והכל פטורין מן התפילה - והטעם מפני טרדת הלב:
מי שמתו מוטל לפניו - אחד מן הקרובים שחייב להתאבל עליהם, מוטל עליו לקברו:
פטור מקריאת שמע - משום דטריד טרדא דמצוה:
וחלופיהן - שכן דרך שמתחלפין לפי שהכל רוצים לזכות במצוה:
את שלפני המטה - המזומנים לנשאה כשתגיע המטה אצלם:
ואת שלאחר המטה - כלומר: בין אותם שלפני המטה, ובין אותם שלאחר המטה, אם המטה צריכה להם, פטורים. ואותן שאין המטה צריכה להן כגון ההולכים ללוות את המת בלבד לכבודוב, חייבין:
אלו ואלו פטורים מן התפילה - דלאו דאורייתא היא כמו קריאת שמע. ואיכא דאמרי: מפני שהיא צריכה כוונה יתירה:
פטור מקריאת שמע. כתב הר"ב משום דטריד טרדא דמצוה ע' מ"ש משנה ד' פ"ב דסוכה:
מק"ש ומן התפלה ומן התפילין. נושאי כו'. ה"ג בספר מדוייק וה"ה דפטור מכל שאר המצות אלא דתנא אלו שהן חמורות שיש בהם קבלת עול מ"ש ותפילין נמי כדאמר בפ"ב בגמרא (יד:) הרוצה לקבל עול וכו' מניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל כו'. הר"י. ולפי שהתפילין מונחין עליו אפילו לאחר התפלה להכי נקטינהו בסוף. א"נ משום דק"ש ותפלה תדירי דשבת ולילה לאו זמן תפילין [כדפי' הר"ב במ"ג] וכה"ג ריש פ"ד בשם התוס' [ועי' מ"ש בס"ד לקמן במ"ג] והתוס' לא גרסי מן התפלה [וכן בסדר משניות דבירושלמי לא גרסינן] דהא אתיא במכל שכן כמו שכתבו בד"ה אלו ואלו וכו' ויש טעות סופר בדבור שלפניו. וכן יובן מספר חכמת שלמה:
[ומן התפילין. שם תפילין פירשתיו בריש פ"ד דמנחות:
ואת שאין למטה צורך בהן. פי' הר"ב כגון ההולכים ללוות את המת בלבד וכו'. אין להקשות דאכתי גמ"ח הוא ובמשנה דלקמן כתבתי בשם הר"י דגמ"ח יש לו דין העוסק במצוה שיש בה טרדא שכתב הר"ב בר"פ דפטור. דיש לחלק בין תנחומין שיש לו עסק לנחם משא"כ הלויה שאין לו עסק רק שהולך ולא מיקרי טרדא]:
(א) (על המשנה) מק"ש כו'. וה"ה דפטור מכל שאר המצות, אלא דתנא אלו שהן חמורות שיש בהן קבלת עול מלכות שמים, וכדאמרינן בגמרא, הרוצה לקבל עול כו', מניח תפלין וקורא ק"ש ומתפלל. הר"י:
(ב) (על הברטנורא) ואין להקשות דאכתי גמילות חסדים הוא, דיש לו גם כן דין העוסק במצוה שיש בו טרדא, דפטור. דיש לחלק בין תנחומים, שיש לו עסק לנחם, מה שאין כן הלויה, שאין לו עסק, רק שהולך, ולא מקרי טרדא. תוי"ט:
מי שמתו: כתבו תוספות ז"ל רש"י גריס מי שמתו אחר תפלת השחר, אבל נראה לר"י שהוא אחר היה קורא דאיירי בסיפיה מקרית שמע וכאן מתחיל נמי מפיטור קרית שמע, ובירושלמי גריס כן ע"כ. ונראה לעניות דעתי דאפשר דבאיזו מהדורא ראו הם ז"ל שכתב הגרסא כן, אבל לפי מה שפירש וז"ל מי שמתו וכו' פטור מקרית שמע לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו והוי דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה ע"כ, משמע קצת דגריס ליה אחר היה קורא דסליק מניה דחתן דפטור משום טרדא וכאן נמי פטור מהאי טעמא גופיה.
מוטל לפניו: והעלה הרא"ש ז"ל שכל המתאבלים עליו נקראין מוטל עליו לקוברו ואפילו אחותו נשואה שאינו יורשה ואפילו אינו בעיר, דלא בעינן מוטל לפניו.
פטור מקרית שמע: בירושלמי מפרש טעמיה, א"ר בון כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים, תוספות ז"ל.
ומן התפלה ומן התפילין: דכל הפטור מקרית שמע פטור מן התפילין כמו שכתב בר"מ פ"ד דהלכות תפילין הי"ג. וכתב הר' יונה ז"ל ואפילו רצה להחמיר על עצמו אסור, וכן מוכח מן הבבלי ומן הירושלמי. ודלא כהרמב"ם ז"ל שסובר דמי שמתו מוטל לפניו אם רצה לקרות קורא, וגם הרב רש"י ז"ל ס"ל הכי. וכתב ב"י בא"ח סימן ע"א דכדאי הם לסמוך עליהם שלא למחות ביד הרוצה להחמיר על עצמו היכא שיש לומר מי שישא משאו מיהת ע"כ.
ואית דגרסי ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. אכן בירושלמי ובנוסחת כתבי יד אינו, וגם הרשב"א ז"ל לא גרס ליה.
נושאי המטה כו': כתב הר' יונה ז"ל, ואף על פי שיש שהות לאחרונים לקרוא בעוד שנושאין הכת השניה אפילו הכי פטורין, מפני שפעמים נמלכין שאותה כת שלישית בשניים יסעו ומתוך כך אין להם להתחיל ע"כ.
את שלמטה צורך בהן פטורים ואת שאין למטה צורך בהן חייבין: כך היא הגירסא הנכונה. והמרדכי כתב הכי גרסת רש"י שלפני המטה צורך בהן פטורים, ושלאחר המטה אפילו צורך בהן חייבין לקרות, והוי טעמא דכיון שנשאו אותו אין טרודין כל כך במצוה ע"כ. וגם התוספות ז"ל דחו גרסת רש"י ז"ל. אך הר' יונה ז"ל כתב את שהמטה צורך בהם פטורים בירושלמי מפני שאין זה החילוק אלא באותם שלפני המטה לבד, אבל באותם שלאחר המטה מתוך כך הולכין אחר המטה מפני שלעולם אינן צריכין למטה ולעולם חייבין ע"כ. ועיין בב"י או"ח ריש סימן ע"ב והילך כל לשונו.
פירש רש"י ז"ל 'וחלופיהן' שכן דרך שמתחלפין לשאת לפי שהכל חפצים לזכות בו, 'את שלפני המטה' שיתעסקו בו כשתגיע המטה אצלם, 'ושלאחר המטה' הואיל ואין צורך בהם חייבים שכבר יצאו ידי חובה מן המת ע"כ. נראה מדבריו שהוא סובר דהא דקתני את שלמטה צורך בהן היינו שלפני המטה, והא דקתני את שאין למטה צורך בהן היינו שלאחר המטה, והכי קאמר נושאי המטה וחלופיהן וכו' שלפני המטה ושלאחר המטה זהו משפטם, דשלפני המטה כיון שיש למטה צורך בהם פטורים, ושלאחר המטה כיון שאין למטה צורך בהן חייבין.
וכפירוש רש"י כתב הר' יונה בשם הירושלמי. ומדברי רבינו כאן ובסימן ק"ו נראה שהוא מפרש נושאי המטה וחלופיהן בין אותם שהם לפני המטה בין אותם שהם לאחריה אם יש למטה צורך בהן אלו ואלו פטורים, ואם אין למטה צורך בהם אלו ואלו חייבין. ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות קרית שמע נראה שהוא מפרש דהכי קאמר נושאי המטה וחלופיהן וכו' בין אותם שהם לפני המטה בין אותם שלאחריה מאחר שלמטה צורך בהן פטורין, ומאי דקתני סיפא ואת שאין למטה צורך בהן חייבין, הכי קאמר ושאר המלוים את המת שאין למטה צורך בהם חייבים. ולעניין הלכה נקיטינן כדברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל ז"ל.
עוד כתוב ברבינו יונה ז"ל דבירושלמי מקשה, כיון דתניא אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע אלא יקדימו לו שעה שיעור שיוכלו להוציאו ולקוברו, אמאי הוצרך לשנות במשנה נושאי המטה וחלופיהן את שהמטה צורך בהן פטורין ואת שאין למטה צורך בהן חייבין, שהרי לא יצטרכו לעולם לקרות קרית שמע בדרך. ומתרץ תפתר כגון דהוו סבירין דאית ביה עונה וטעו דלא היה בה עונה שיעור שיוכלו להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן קרית שמע ע"כ. ויש מתרצים דמתניתין מיירי בדיעבד שהוציאוהו סמוך לקרית שמע.
אלו ואלו פטורין מן התפלה: כתבו תוספות ז"ל אבל בקרית שמע ותפילין שהן מדאורייתא חייבין, ורישא דקאמר מי שמתו מוטל לפניו דפטור מן התפילין וכו' וכל שכן דפטור מן התפלה, אלא לא בעי למתני ברישא אלא החילוק שבין נושאי המטה למתו מוטל לפניו ע"כ. משמע שלא היו גורסים הם ז"ל במשנה ומן התפלה. וכן מצאתי שמחק גם כן הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מלת ומן התפלה מדבריהם ז"ל בדבור שקודם לזה.
אבל הר' יונה ז"ל כתב מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפילין נושאי המטה כו' כן היא הגירסא בכל הספרים המדוייקים, ונראה לפרש שאף על פי שלא שנה במשנה אלא אלו השלשה בלבד הוא הדין דפטור מכל שאר המצות, אלא דתנא [אלו] שהן חמורות וכל שכן בכל שאר המצות שאינם חמורות כל כך, ולפיכך אמר תפלה ותפילין עם קרית שמע מפני שקבלת עול מלכות שמים שלימה היא עם התפילין וגם צריך להתפלל עמהם עכ"ל ז"ל.
ורשב"א ז"ל כתב דנקט הני לרבותא לומר דאף על גב דמצי למעבדינהו ולמיקם קמיה פטור ע"כ. משמע מדברי שניהם דלא גרסינן במתניתין ומכל מצות האמורות בתורה כמו שכתוב בגמרא במשנה. ורבינו שלמה לוריא ז"ל נראה דגריס לה, אבל הרב בצלאל ז"ל מחקה.
אלו ואלו פטורים מן התפלה: אפילו המלוין שאינם טוענים ולא עתידין לטעון גם הם פטורין מן התפלה, כך פירש הרמב"ם ז"ל במשנה וגם בפ"ו דהלכות תפלה, אף על פי ששאר מלוין לא נזכרו במשנה. וכתב הר' יונה שהטעם היותר נכון הוא מפני שבתפלה צריך להתפלל מעומד ואינם יכולין לשהות כל כך, אבל קרית שמע שיכולין לאמרה בעוד שמהלכין ודי לעמוד בפסוק ראשון שלא יתעכבו בו אלא מעט חייבין ע"כ.
פטורין מן התפלה: פירש רש"י ז"ל דלאו דאורייתא היא, ורבותי פירשו לפי שיש להן עוד שהות, ולי נראה שאין זה לשון פטורין ע"כ.
וכתב הרא"ש ז"ל ואין להקשות על דברי (רוצה לומר על דברי עצמו שפסק שם שמי שהיה אונן במוצאי שבת ולא הבדיל שחייב להבדיל למחר אחר הקבורה) מפירוש רש"י ז"ל, דמשמע כיון שפטורין ההוא שעתא פטורין עולמית, דהא ודאי ליתא, דמי לא מודה רש"י ז"ל דאם קברו את המת ויש שהות ביום שיוכלו להתפלל שמתפללין. ועל כן לא פליגי רבותיו והוא אלא שלפירוש רבותיו אם הגיע זמן התפלה ויכול לעסוק ועדיין יש להן שהות להתפלל יעסקו בו ואם לאו לא יבטלו התפלה, ולפירוש רש"י ז"ל אם יעבור זמן התפלה יתעסקו בו ע"כ.
אכן הרמב"ם ז"ל פירש והכל פטורין מן התפלה, והטעם מפני טרדת הלב ע"כ:
יכין
מי שמתו מוטל לפניו: ל"ד. דאפילו אינו לפניו. ואפילו אינו מוטל עליו לקברו עכ"פ מדחייב להתאבל עליו. פטור:
פטור מקריאת שמע מן התפלה ומן התפילין: ה"ה דפטור מכל המצות. רק קמ"ל אפילו הנהו דיש בהן עול מלכות שמים אפ"ה פטור ובשבת חייב בכל. ונ"ל דבמדינתינו שדינא דמלכותא לבלי לקבור תוך ג' ימים מהמיתה חייב בכל מצות שבתורה בהימים שבין מיתה ליום הקבורה. ובפרט כשיש אחרים שמשתדלין בצרכי קבורה. שי"א דבכה"ג אם רוצה להחמיר רשאי [כא"ח ע"א ועי' י"ד שמ"א ס"ד. ועי' מג"א קמ"א סק"ח]: ובנב"י י"ד רי"א ראיתי דמתיר רק כשיסתמו ארונו עליו ביני ביני. וכשמתחילין להשליך עפר בקבר. ועדיין לא עבר זמנו. יקרא ויתפלל. וברכת השחר לא יאמר שבשעת חיובו פטור היה וגם ברכת ק"ש לא יאמר כשנקבר אחר שליש היום [א"ח ע"א]:
נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן: כך רגילין להתחלף. מדהכל רוצים לזכות במצוה:
את: ר"ל בין אותן שלפני וכו':
שלפני המטה: המזומנים לנשאה כשיגיע אצלן:
ואת שלאחר המטה: נ"ל דר"ל אף דעבדי תרתי הלוויה ומזומנים לנשאה:
את שלמטה צורך בהן פטורין ואת שאין למטה צורך בהן חייבין: דלוי' אינה טרדה ולא עסק כ"כ דלפטר ע"י מק"ש. שא"צ כוונה רק פסוק ראשון ובקל יקראנה מהלך:
אלו ואלו פטורים מן התפלה: דלאו דאו'. ולרמב"ם דס"ל דאו'. עכ"פ כוונה יתירתא בעי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
קיצור שנות אליהו
מי שמתו מוטל לפניו – פירוש, כל שמוטל עליו לקוברו, כמוטל לפניו דמי.
ושאין למיטה צורך בהן – היינו אותן שכבר נשאו, חייבין.