קטגוריה:ירמיהו ד כט

◥

►

◄

מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים עָלוּ כָּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *

מִקּ֨וֹל פָּרָ֜שׁ וְרֹ֣מֵה קֶ֗שֶׁת בֹּרַ֙חַת֙ כׇּל־הָעִ֔יר בָּ֚אוּ בֶּעָבִ֔ים וּבַכֵּפִ֖ים עָל֑וּ כׇּל־הָעִ֣יר עֲזוּבָ֔ה וְאֵין־יוֹשֵׁ֥ב בָּהֵ֖ן אִֽישׁ׃

נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *

מִ/קּ֨וֹל פָּרָ֜שׁ וְ/רֹ֣מֵה קֶ֗שֶׁת בֹּרַ֙חַת֙ כָּל־הָ/עִ֔יר בָּ֚אוּ בֶּ/עָבִ֔ים וּ/בַ/כֵּפִ֖ים עָל֑וּ כָּל־הָ/עִ֣יר עֲזוּבָ֔ה וְ/אֵין־יוֹשֵׁ֥ב בָּ/הֵ֖ן אִֽישׁ׃

נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

ביאורים:

• ביאור קצר על כל הפרק •

מקראות גדולות

עריכה

מקראות גדולות ירמיהו

תרגום יונתן (כל הפרק)

מִקַל פָּרָשִׁין וּדְנַגְדִין בְּקַשְׁתָּא גְלוֹ כָּל יַתְבֵי אַרְעָא עָלוּ לְמֶעְרַק בְּחוּרְשֵׁיָא סְלִיקוּ לְאִטַמְרָא בְּכֵיפַיָא כָּל קִרְוֵיהוֹן שְׁבִיקָן וְלֵית דְיָתֵיב בְּהוֹן אֱנָשׁ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"ורומה" - כמו רמה בים (שמות ט)

"באו בעבים" - ביערות עבים מקום סיבוך קוצים להטמן

"ובכפים עלו" - סלע מתורגם בכיפיא

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"מקול", אחר שחרבו כל הערים סביבות ירושלים וגם ירושלים ובנותיה נסו מפני האויב עוד שגבו את עצמם במצודת ציון, בוטחים בלתי בורחים, עפ"ז מצייר את ציון בתוך הערים החרבות, כעיר שאנשיה רכי לבב ובשמעם קול פרש ורומה קשת אחד ברחו כולם, רק זונה אחת מבטחונה על יפיה נשארה בעיר בחשבה כי האויב הבא יחמוד יפיה ויחמול עליה. אומר הלא "מקול פרש ורומה קשת", הגם שהוא פרש אחד, והגם שלא ראוהו רק שמעו קולו, זה לבדו מספיק שברחה כל העיר, ולא שברחו על פני השדה רק "באו בעבים" ביערות העבים המכוסים באילנות, ומשם "עלו בכפים" שהם סלעים הגבוהים, ולא שישבו שם לפי שעה "כי כל העיר עזובה" לגמרי "באין איש", וא"כ אשאלך.