מלבי"ם על ירמיהו ד
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ד · >>
פסוק א
"ואם" רק "תסיר שקוציך מפני, ולא תנוד" הנה והנה, כאילו אתה שב וחוזר אל דרכך הקודם, כי אז אם תשליך דרכך הרעים תגיע אל ה' ואל טובו:
פסוק ב
ביאור המילות
פסוק ג
ביאור המילות
פסוק ד
פסוק ה
ביאור המילות
"הגידו, השמיעו", המגיד הוא בצינעה, והמשמיע הוא בפרהסיא (ישעיה מ"א כ"ו, מ"ה כ"א, מ"ח ג') וע' עוד לקמן (ה' כ', מ"ו י"ד, נ' ב').
"מלאו", כמו ומלאתי את דבריך (מ"א א' י"ד):פסוק ו
ביאור המילות
פסוק ז
ביאור המילות
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
- ב) יועיל הרוח לזרות בו התבואה להסיר המוץ, לא כן הרוח הבא על שפיים במדבר ששם לא נמצא תבואה. ור"ל הרוח בעיר הגם שיפזר העננים יועיל אף לזרות התבואה, ובמדבר הגם שא"צ לו יועיל לטהר האויר, להסיר הגשם, אבל רוח הצח במדבר הוא מזיק משני הפנים, כי הוא "לוא לזרות" מוץ מגורן כי לא נמצא שם תבואה, "ולוא להבר" לטהר השחקים ולהוציא אור בהיר אחר שהוא רוח צח. ובנמשל כי רוח הנבואה עת יוכיח וייסר ויודיע האמת מועיל,
- א) אם הוא בעיר והוא עת ששומעים בקולו יסיר המוץ מן הדגן ויבדיל הרשעים והרשע מן הצדיקים, וגם בעת שאין שומעים לו והוא במדבר באין איש שומע, יועיל לטהר הרקיע שיראו מכתב אלהי' הכתוב עליהם למעלה וידעו הגזרה החרוצה עליהם מן הרקיע, אבל הרוח שקר שבו נבאו להם נביאים חוזי שוא וקוסמי כזב היה רוח צח ובמדבר, שלא מצאו בו תועלת לא לדעת העתיד ולא לשוב בתשובה:
ביאור המילות
"צח". מורה על היובש, ועל הזכות ובהירות, שבעת יבשות האויר בהיר הוא בשחקים. ושם רוח משותף על הרוח הנושב ועל הנבואה.
"ולזרות", בא על התבואה, הנה זורה את גורן השעורים.
"והבר", מענין בהיר הוא בשחקים, בר, וברה, ובהיר, כמו הברו נושאי כלי ה':פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
ביאור המילות
פסוק טו
ביאור המילות
פסוק טז
- א) "שתזכירו את הגוים" מה שאומר להם,
- ב) "השמיעו לירושלם" ומפרש תחלה "הזכירו לגוים. נצרים" יש הבדל בין נוצר לשומר כי הנוצר הוא יותר מן השומר, ושם נוצרים ביחוד נופל על עיר נצורה במצור, ושם שומר על שדי תבואה, בא להזכיר את הגוים איך נבדל מחשבת ביאתם מן גמר מעשיהם, כי הם בבואם חשבו כי יצטרכו לצור על הערים הבצורות ימים רבים, ועז"א "נצרים באים",
- ב) חשבו כי לא יוכלו לצור תיכף על ירושלים כי יצטרכו לצור תחלה על שאר ערי יהודה הבצורות, וע"ז אמר "ויתנו על הרי יהודה קולם":
ביאור המילות
פסוק יז
ביאור המילות
נוצרים, "כשומרי שדי". הנוצר הוא יותר מן השומר, וגם משתתף עם המצור, נצור מצורה (נחום ב' א') כעיר נצורה (ישעיה א').
"אתי מרתה", פעל מרה נקשר לרוב עם ב', וכשנקשר עם את מורה שממרה דברו ופקודיו, שזה נקשר עם את, ולא מרו את דברו (תהלות ק"ח) כאשר מריתם פי:פסוק יח
ביאור המילות
פסוק יט
ביאור המילות
פסוק כ
פסוק כא
ביאור המילות
פסוק כב
ביאור המילות
פסוק כג
ביאור המילות
פסוק כד
ביאור המילות
פסוק כה
פסוק כו
פסוק כז
פסוק כח
ביאור המילות
"תאבל הארץ". נגד מ"ש ראיתי הארץ והנה תהו ובהו:
"וקדרו השמים". נגד מ"ש ואל השמים ואין אורם:
"זמתי". שרשו זמם, ועקרו על המעמיק מחשבות, ואם הוא על חברו, הוא תמיד להרע לו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו:פסוק כט
ביאור המילות
"פרש". לדעת המפרשים הוא שם המין ר"ל פרשים. וכן "כל העיר", כל הערים, ולפירושי הוא כפשוטו פרש אחד, וכן כל העיר ירושלים:
"בעבים יערות" עבים כמו צלעות הבית והעובים:
"כפים". סלעים גבוהים וכפופים. וחברו חורי עפר וכיפים (איוב ל') ומשתתף עם כפף:פסוק ל
פסוק לא
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ד · >>