קטגוריה:ירמיהו ד כח

<< | ספר ירמיהו • פרק ד' • פסוק כ"ח | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה

המהדורה המנוקדת: עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל עַל כִּי דִבַּרְתִּי זַמֹּתִי וְלֹא נִחַמְתִּי וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה.

המהדורה המוטעמת:

עַל־זֹאת֙ תֶּאֱבַ֣ל הָאָ֔רֶץ וְקָדְר֥וּ הַשָּׁמַ֖יִם מִמָּ֑עַל עַ֤ל כִּֽי־דִבַּ֙רְתִּי֙ זַמֹּ֔תִי וְלֹ֥א נִחַ֖מְתִּי וְלֹא־אָשׁ֥וּב מִמֶּֽנָּה׃

המהדורה הדקדוקית:

עַל־זֹאת֙ תֶּאֱבַ֣ל הָ/אָ֔רֶץ וְ/קָדְר֥וּ הַ/שָּׁמַ֖יִם מִ/מָּ֑עַל עַ֤ל כִּי־דִבַּ֙רְתִּי֙ זַמֹּ֔תִי וְ/לֹ֥א נִחַ֖מְתִּי וְ/לֹא־אָשׁ֥וּב מִמֶּֽ/נָּה׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

עַל דָא תַּחְרוֹב אַרְעָא וִיקַבְּלוּן נְהוֹרֵי שְׁמַיָא מִלְעֵילָא עַל דִגְזָרִית בְּמֵימְרִי חֲשִׁיבִית בְעֵצָתִי אֶעְבְּדִינָהּ וְלָא אֲתַיבִינָהּ:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"תאכל" - תחרב

"זמותי" - ל' מחשבה

"על כי דברתי" - הפורענות הזה ואקיימנה

"ולא אשוב" - ולא אנחם לחשוב מחשבות טובות עליהם

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"על כי וגו'" - ר"ל בעבור זה תאבל הארץ וגו' על אשר דברתי מחשבתי לעשות הארץ שממה ולא נחמתי על הדבר ההוא ולא אשוב ממנה וכפל הדבר במ"ש

"על זאת" - על הדבר האמור למטה תאבל הארץ וחשכו השמים אשר ממעל

מצודת ציון

"תאבל" - ענין השחתה כמו אבל אומללה ארץ (שם)

"וקדרו" - ענין חשך ושחרות וכן שמש וירח קדרו (יואל ב)

"זמותי" - ענין מחשבה כמו זממו אל תפק (תהלים קמ)

"נחמתי" - ענין הפוך מחשבה

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"על", אך "על זאת תאבל הארץ, על כי דברתי זמתי ולא נחמתי", ר"ל כי יש הבדל בין יעידת הטוב ובין יעידת הרע, כי הטוב המיועד מאת ה', הוא נרצה אצלו מצד עצמו מצד שרוצה להטיב, אבל הרע הנגזר מאתו לא יר¢צה אצלו מצד עצמו כי אינו חפץ במות המת, רק כדי להשיג על ידו דבר אחר נרצה אצלו שהוא שע"י העונש ישובו העם בתשובה, ולכן עת ידבר ה' ויודיע את הטוב שיביא אז פיו ומחשבתו שוים, אבל עת ידבר את הרע שיביא אז אמירתו בלתי שוה עם מחשבתו, כי בפיו יאמר שיביא הרע, ובמחשבתו חושב שלא יביאנו, ר"ל שחושב שרוצה שעל ידי זה ישובו העם מדרכם ולא יביא את הרע, וע"כ תמצא (לקמן י"ח) שאמר רגע אדבר לנתוש ולנתוץ ושב הגוי ההוא וגו' ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו, ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני וגו' ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להטיב אותו. שתפס בהרע מחשבה ובהטוב אמירה, כי מן הטוב יתנחם רק ממה שאמר לא ממה שחשב, כי במחשבתו עדיין רוצה להביא הטוב אם לא יהיה סבה מעכבת אותו שהיא רעת העם, אבל מן הרע יתנחם רק מן המחשבה. לא מן האמירה, כי האמירה היתה בהחלט, ולא יצדק שיתנחם, כי לא אדם הוא להנחם רק יתנחם מן המחשבה, כי המחשבה היתה תיכף בתנאי הזה שלא ירצה להרע להם רק רוצה שייטיבו מעשיהם, לפ"ז כל מחשבה שיחשוב ה' להביא הרע קשור עמה החרטה וההתנחמות שהוא שחושב תיכף שיתחרט על הרע אם ייטיבו מעשיהם, כי הרע הנחשב הוא תנאי לא החלטי, כי אם היה החלטי לא היה מועיל תשובה לשנות את הגזירה. עפ"ז אומר כי יעידת הרע שיעד עתה, שהוא חורבן הארץ, נבדל מיתר הגזירות, כי בו גזר הדין בהחלט בלי התנחמות, באופן שלא ישוב מן הגזרה הזאת אף אם ייטיבו מעשיהם, כי בעת דבר את מחשבתו והודיעה אל הנביא לא נחמתי לא היה קשור חרטה עם המחשבה, וז"ש "על כן דברתי זמתי ולא נחמתי". ולכן "ולא אשוב ממנה" א"א עוד שאשוב מן הגזירה (וזה יומתק בדברי חז"ל שחורבן הארץ גרם שלא יכלה חמתו בישראל עצמו כי שפך חמתו על העצים והאבנים, כמ"ש שממה תהיה כל הארץ ועי"כ וכלה לא אעשה, וא"כ גזירה זו מצד עקרה ותכליתה לא רעה היא רק טובה לכלות חמתו בארץ ובעצים ובאבנים לא בעמו), וע"כ דברה וחשבה בלי התנחמות וע"כ לא ישוב ממנה: