ירמיהו ד/כתיב
ירמיהו פרק ד: דף הפרק • כתיב (אותיות בלבד) • מנוקד • מנוקד בשורות • עם טעמי המקרא • רכיבים לשוניים • עם ביאור • מהדורה מעומדת
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב
א אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד
ב ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו
ג כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים
ד המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם
ה הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו [תקעו] שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר
ו שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול
ז עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב
ח על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו
ט והיה ביום ההוא נאם יהוה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו י ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש יא בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי לוא לזרות ולוא להבר יב רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם יג הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו יד כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך טו כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים טז הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם יז כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה יח דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך יט מעי מעי אחולה [אוחילה] קירות לבי המה לי לבי לא אחריש כי קול שופר שמעתי [שמעת] נפשי תרועת מלחמה כ שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי כא עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר כב כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו כג ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם כד ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו כה ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו כו ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו כז כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה כח על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה כט מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש ל ואתי [ואת] שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו לא כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים