ביאור:בראשית כב ו
בראשית כב ו: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כב ו.
ראו [| וילכו שניהם יחדיו]
וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ
עריכהמהכתוב ניתן להניח שבדרך מבאר שבע החמור סחב את העצים המיועדים לעולה (ביאור:בראשית כב ג). עכשיו אברהם מכנה את יצחק בתואר 'נער', ככתוב: "ואֲַנִי וְהַנַּעַר" (ביאור:בראשית כב ה), ומעמיס עליו את מטען העצים שהיה על החמור. בסיטואציה המתוארת נראה שהיחס ליצחק איננו ממש מכובד: בהתחלה יצחק כורע תחת משקל העצים ולאחר מכן הוא יושם על העצים, ככתוב: "ויַָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים" (ביאור:בראשית כב ט).
וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת
עריכהאברהם אמר: "נֵלְכָה עַד כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוהֶ וְנָשׁובָּה אֲלֵיכֶם". אברהם לא מזכיר את עניין הקורבן, אלא אומר לנערים שהם הולכים רק להשתחוות. אם כן, מדוע הוא לוקח עמו אש ומאכלת? כמות העצים המבוקעים, האש והמאכלת מעידים על הקרבת קורבן עולה (שדורש שרפה מלאה של הקורבן), אבל הרי לכל בר דעת ברור שאין לאברהם קורבן עמו, מלבד יצחק או עצמו, והנה הוא אומר: "וְנָשׁובָּה".
- שקר קטן מעיד שיש פה שקר גדול.
ייתכן שהם חשבו שאברהם עומד לעשות לעצמו וליצחק עוד ברית מילה. כך קרה כאשר אברהם ערך לישמעאל ולעצמו ברית מילה, ככתוב: "וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה: בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶהּ נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ" (ביאור:בראשית יז כו). כלומר, יצחק בערך בן 13, כמו גילו של ישמעאל בזמן המילה. יצחק עבר ברית מילה בגיל 8 ימים, אולם הנערים ויצחק היו יכולים לחשוב שאלוהים פקד על אברהם לקיים ברית נוספת ושמטרת האש היא לשרוף את הערלה הנוספת. בכל זאת, כמות העצים העידה שהקורבן יהיה גדול יותר מאשר ערלה קטנה או חתיכת אוזן. הנערים לבטח שמחו על שאין הם צריכים לקחת חלק בסכנה החדשה הזאת.
וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו
עריכהמנקודה מסוימת בדרך, אברהם ויצחק הולכים לבדם לכיוון ההר.
אברהם לוקח עמו אש ומאכלת והמצב נראה כאילו שהוא מתכנן להקריב קורבן.
לאברהם אין אפשרות לצוד חיה טהורה ושלמה לקורבן כשר ומכובד.
אין בסביבה יותר יישובים או אנשים שימכרו להם חיה לקורבן.[1]
למרות שהם הולכים יחדיו באותו הכיוון, הם אינם מאוחדים, הם לא תומכים אחד בשני.
הכתוב חוזר ומציין פעמיים שהם הלכו יחדיו. פעם ראשונה לפני שיצחק שואל: "הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה"? (ביאור:בראשית כב ז). ופעם שנייה לאחר שאברהם ענה. כך הם המשיכו בדומיה ובפחד כל אחד לעצמו.
לא נראה שאברהם ויצחק דיברו ביניהם יותר מאשר התורה מציינת.
- חבל שאברהם לא הסביר ליצחק מהי המטרה של מסעם.
- חבל שלא סופר לנו על תגובתו והתנהגותו של יצחק כאשר הוא הבין את מי בחר אלוהים לקורבן.
בשל מיעוט הפרטים אבדה לנו הזדמנות ללמוד הרבה מאוד, ולכן נאלץ להיוותר רק עם ניחושים. ייתכן שהאמת לא היתה יפה, וכמובן שלא היה ניתן לכתוב שקרים, ולכן זה מה שקיבלנו.
- ^ האיל היה חית בר, ואם היה שם ישוב או אנשים האיל היה מתרחק משם, ואם היו שם רועי צאן הם היו מוצאים את האיל ולוקחים אותו.