ביאור:יהושע י כג
יהושע י כג: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן. וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה: אֵת מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, אֶת מֶלֶךְ חֶבְרוֹן, אֶת מֶלֶךְ יַרְמוּת, אֶת מֶלֶךְ לָכִישׁ, אֶת מֶלֶךְ עֶגְלוֹן."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע י כג.
וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה
עריכהוַיַּעֲשׂוּ כֵן
עריכהיהושע פקד: "פִּתְחוּ אֶת פִּי הַמְּעָרָה, וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה" (ביאור:יהושע י כב).
ואז נאמר: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן"
המילה "כֵן" היא מילת כבוד אדיר השמורה לאלוהים, מלכים ושליטים, כאשר אנשים מבצעים את פקודתו במלואה לפי החוק שנקבע בדבריו.
- כך נאמר בבריאת העולם: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה, וַיְהִי כֵן" (ביאור:בראשית א ט).
- כך פקד יוסף על אחיו: "וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ. וַיַּעֲשׂוּ כֵן" (ביאור:בראשית מב כ).
- כך פקד אחשורוש: "כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ, עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ, לַעֲשׂוֹת" (ביאור:אסתר א ח).
ניתן להבין שיהושע רואה את עצמו כשליט עליון של בני ישראל, והעם מכבד אותו כשליט.
כך מתאים ששליט בני ישראל, יקבל לידיו, לעשות בהם כרצונו, את חמשת מלכי האמורים שרצו לפגוע בבני בריתם של בני ישראל, הגבעונים.
מלכי האמורים
עריכהנאמר ש"הוֹצִיאוּ" מן המערה את חמשת המלכים. לא נאמר שהם יצאו בכוחות עצמם, או הובלו חיים. קיימת אפשרות שהם כבר מתו במערה מהמאבק עם בני ישראל, מפצעי מלחמה, או התאבדות, כמו שאול המלך שלא רצה ליפול בשבי הפלישתים (שמואל א לא ה). על אגג מלך העמלקים נאמר בפרוש שהוא נתפס חי, והלך "מַעֲדַנֹּת" (שמואל א טו לב).
בכל המשך הסיפור לא נאמר שהם היו חיים כאשר דרכו על צווארם, וכאשר יהושע היכה אותם למוות. רק האנשים מרחוק חשבו שהם חיים.
- "הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה ... : אֵת מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, אֶת מֶלֶךְ חֶבְרוֹן, אֶת מֶלֶךְ יַרְמוּת, אֶת מֶלֶךְ לָכִישׁ, אֶת מֶלֶךְ עֶגְלוֹן"
בהתחלת הסיפור המלכים האלה מופיעים בכבוד עם שמם: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן, וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת, וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ, וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן" (ביאור:יהושע י ג). המלכים האלה נחשבו מכובדים בעייני עצמם, עמם, והשכנים שלהם. אלה היו חמשה מלכים של ערים גדולות וחשובות בכנען עם צבא גדול.
עכשו יהושע קורא להם "הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה". אין להם יותר שם. לא יהיה לשמם עם ויורש. הם כולם יכחדו ללא זכר חי.
למעשה יהושע היה צריך לקרוא להם "אֲנָשִׁים" ולא "מְּלָכִים", כי אלוהים הודיע ופקד עליו: "לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ" (ביאור:יהושע י ח), ולא העניק להם תואר מלך, ולא קרא להם בשם. לאלוהים ולבני ישראל הם רק 'אנשים' - בשר ודם, בלבד. הם לא נבחרי האלים, הם לא מיוחדים, הם לא "מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם" (שמואל א ט ב) לזמן מה.
הָאֵלֶּה
עריכהלמעשה לא ברור אם הוא ידע מי הוא מי, כי הוא לא הכיר אותם, והוא לא שאל. יהושע, בבוז וזלזול, ארז אותם בחבילה אחת את כל חמשת המלכים, ולא היה אכפת לו סדר חשיבותם. כאשר הם הוצאו מהמערה, יהושע מיד פקד על הקצינים להתקרב ולהניח את רגלם על צואר המלכים. הוא לא רצה לשמוע דבר מהמלכים האלה. הוא רצה לסתום להם את הפה ןלמנוע מהם לדבר כאשר לחצו על גרונם (במידה והם עוד היו חיים). בשבילו הם היו קבוצה ביחד, וכך הוא גם השליך את גוויותיהם ביחד במערה, בהמעטה בכבודם (ביאור:יהושע י כז).