ביאור:יהושע י כו

יהושע י כו: "וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן, וַיְמִיתֵם, וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים, וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל הָעֵצִים עַד הָעָרֶב."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע י כו.

וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ

יהושע פקד: "פִּתְחוּ אֶת פִּי הַמְּעָרָה, וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה" (ביאור:יהושע י כב), ואנשיו "וַיַּעֲשׂוּ כֵן" (ביאור:יהושע י כג).
יהושע פקד על בכירי קציניו: "קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת רַגְלֵיכֶם עַל צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה", והקצינים עשו כדבריו (ביאור:יהושע י כד).
יהושע מסביר לקצינים וקובע: "אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ, חִזְקוּ וְאִמְצוּ, כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם."
יהושע פוקד לתלותם: "וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים".
יהושע פוקד להשליכם מתחת האדמה: "וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים, וַיַּשְׁלִכֻם אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ שָׁם, וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת עַל פִּי הַמְּעָרָה" (ביאור:יהושע י כז).

וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן, וַיְמִיתֵם

יהושע פקד להוציא את המלכים מהמערה, וחייליו הוציאו אותם.
לא נאמר שהם היו חיים' להבדיל ממלך העי (ביאור:יהושע ח כג). לא הסבירו איך הם הוצאו. לא נאמר שהם הלכו "מַעֲדַנֹּת" כאגג (שמואל א טו לב). לא נאמר שהם ניסו לדבר או דיברו. לא נאמר שהשליכו אותם על הקרקע כדי שהקצינים יניחו את כף רגלם על צווארם. לא נאמר שהם התנגדו או נאבקו. לסיכום - לא נאמר שהם היו חיים.

יהושע רצה ליצור את הרושם שהם חיים, ושהוא היכה והמית אותם, אולם זאת לא הוכחה. הוא אמנם היכה ותלה, אולם הם היו יכולים להיות מתים מקודם כאשר הוא פקד להציב אבנים על פי המערה.

לא סביר שיהושע היה צריך להתכופף כדי להכות אותם על הקרקע, או רצה להתלכלך בדם.
לא נאמר שליהושע היתה חרב, אולם נאמר שהיה לו "כִּידוֹן" (ביאור:יהושע ח יח), והוא השתמש בו כדי לסמן לחייליו מתי ולאיפה להתקדם.
סביר שיהושע היכה בחמשת המלכים השוכבים על הקרקע, ואולי מרוסנים ברגל על צווארם, בכידונו, ואם הם היו חיים, עכשו הם בטוח מתו.

וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים

נאמר שיהושע תלה אותם, ככתוב: "וַיִּתְלֵם", אולם אין ספק שיהושע הזקן לא גרר את הגוויות לעץ, ליפף חבל על ענף, והרים אותם, אישית. יהושע פקד שכך יעשה, וזה נעשה בפקודתו. ייתכן שגם בעניין ההמתה שלהם, יהושע רק פקד, והחיילים היכו את המלכים.

יהושע תלה אותם על חמשה עצים נפרדים. כל מלך לעץ.
לא ברור למה לא על עץ אחד, ביחד, כפי שנעשה לבני המן שנתלו על העץ שאביהם הקיים (ביאור:אסתר ט יג).
לא קל למצוא חמשה עצים ביחד, בגודל וחוזק סביר לתליה, ושאינם רחוקים אחד מהשני, אולם כנראה יהושע מצא עצים כאלה.

לפני שיהושע הכה את המלכים הוא אמר לעם ולקצינים: "אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ ... כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם" (ביאור:יהושע י כה).

יהושע מלמד מתי אלוהים יעזור לבני ישראל במאבקיהם:

אנשים ועמים ישנאו אותכם ללא הצדקה ויסרבו להשמע לפקודות אלוהים. הם יהיו אויבים לכם הרוצים ברעתכם.
האויבים יזמו את המלחמה ויתארגנו להתקפה עליכם.

בתנאים האלה מותר וחובה להתקיף אותם ולהכות בהם.

וכך יהושע מדגים לבני ישראל, שאויביהם יפלו לקרקע, ימותו, ויתלו - ואפילו כאשר הם מעליכם בגובה, "אַל תִּירְאוּ" ואל תרגישו נחותים ("אַל תֵּחָתּוּ"), כי הם מתים בעלבון והשפלה - דרכו על צווארם ותלו אותם על עץ.

וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל הָעֵצִים עַד הָעָרֶב

יהושע הוריד את גוויות המלכים מהעץ לפני הערב, כי אלוהים פקד על בני ישראל: "וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת, וְהוּמָת: וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ. לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים, תָּלוּי, וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה" (דברים כא כב-כג). החוק מוגבל לאדם שנמצא אשם במשפט ונתלה על עץ. על המלכים נאמר: "וַיָּנֻסוּ, חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, וַיֵּחָבְאוּ בַמְּעָרָה, בְּמַקֵּדָה" (ביאור:יהושע י טז), והשימוש בשורש 'נוס' מראה שהם לא חטאו, כי פושע 'בורח', וחף מפשע 'נס' (דברים ד מב), ובנוסף יהושע לא עשה למלכים משפט. אולם סביר שאלוהים לא התכוון שחף מפשע ללא משפט ישאר במשך הלילה, ופושע ישאר רק עד הערב.

יהושע היה חייב למלא את החוק, ולא רצה שיבואו בלילה לגנוב את הגוויות, או שיתעללו בהם יותר מהמכובד. מה שהוא עשה למלכים הספיק כדי להראות לבני ישראל את צדקתם, ואת עזרת אלוהים.