פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונישאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה ואם נטלה מזה ומזה תחזיר והולד ממזר מזה ומזה ולא זה וזה מטמאין לה ולא זה וזה זכאין במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה בת לוי מן המעשר בת כהן מן התרומה ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשין כתובתה מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין:

גמ' אוקימנא לרישא דמתניתין דקתני תצא מזה ומזה שנשאת ברשות בית דין ובעד אחד דאי איתא שני עדים לא צריכה לב"ד ומשום הכי תצא מזה ומזה דאע"ג דאקילו בה בית דין למישרייה בעד אחד משום עיגונא היה לה ליתן עיניה על חומר שבסופה ולדקדק יפה אם מת בעלה ולא לסמוך לגמרי על עדות של עד אחד וסיפא דקתני נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו שלא ברשות בית דין אלא בשני עדים ולפיכך מותרת לחזור לו דהויא אנוסה דאמרינן מאי הוה לה למיעבד וכן אמר רב לא שנו שלא ברשות אבל ברשות מותרת לחזור לו שלא ברשות ב"ד אלא בשני עדים ולפיכך מותרת לחזור לו דהויא אנוסה דאמרינן מאי הוה לה למיעבד וכן אמר רב לא שנו אלא שנישאת בעד אחד אבל נישאת בשני עדים לא תצא מן היתרא של בעלה הראשון ולית הלכתא הכי אלא לא שנא נישאת ע"פ ב"ד בעד אחד ולא שנא נישאת על פי שני עדים אם בא בעלה הראשון תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה דאמרינן לקמן דף צא: רב פפא סבר למיעבד עובדא במאי הוה לה למיעבד א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא דהא תנן כל הני מתניתא אמר ליה ולאו שנינהו א"ל ואשינויא ניקו ונסמוך אלמא דלית הלכתא כרב דאמר לא תצא מהיתרא הראשון ולא כרבי שמעון דאמר נישאת שלא ברשות מותרת לחזור לו ואע"ג דאמר רב הכין הלכתא לא סמכי' עליה. וצריכה גט מזה ומזה בשלמא מראשון תיבעי גט אלא משני אמאי זנות בעלמא הוא אמר רב הונא גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאת בלא גט אי הכי סיפא דקתני נתקדשה מותרת לחזור לו הכא נמי לימא גזירה שמא יאמרו גירשה זה וקידש זה ונמצאת אשת איש יוצאת בלא גט. סיפא אמרי קידושי טעות הוו. רישא נמי אמרי נישואי טעות הוו רישא דעבדא איסורא קנסוה רבנן סיפא דלא עבדא איסורא לא קנסוה רבנן. פי' דעבדא איסורא קנסו רבנן וחשו לגירש זה ונשא זה ולא רצו להתירה משום נשואי טעות אבל סיפא דלא עבדא איסורא לא חשו לגירש זה ונשא זה והתירוה מטעמא דקידושי טעות ודלא כרב אלפס ז"ל שכתב אלא רישא דעבדא איסורא משמע דהשתא הדר ביה מטעמא שמא יאמרו ואי אפשר לומר כן דהא לקמן דף צד: גבי אשת אח ואחות אשה לא מצרכינן גט אלא לר"ע ודוקא כשקידש אחיו אבל לרבנן וגם לר"ע כשנשא אחיו אינה צריכה גט ואי טעמא משום קנסא לחודה התם נמי הוה לן למיקנס כיון דעבד איסורא אלא ודאי תרתי טעמי בעינן הלכך כשנתקדשה דלא עבד איסורא ובאשת אחיו ובאחות אשה דליכא שמא יאמרו אינה צריכה גט: ואין לה כתובה מ"ט תקינו רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הכא תהא קלה בעיניו להוציאה: ולא מזונות מ"ט דתנאי כתובה ככתובה דמיא וכיון דלית לה כתובה לית לה תנאי כתובה ולא פירות שאכל הבעל מנכסי מלוג אחר שנשאה ואע"ג שאינו חייב בפרקונה: ולא בלאות מה שבלה מנכסי צאן ברזל ואבד לגמרי אינו משלם תחתיו אבל הבלאות שהן קיימין נוטלתן כדגרסינן בכתובות בפרק אלמנה ניזונית דף קא. והיוצאת משום שם רע נוטלת מה שבכניה ויוצאה מסייע ליה לרב הונא דאמר זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין ירושלמי ה"א ולא פירות א"ר אבינא שאינה יכולה להוציא ממנו פירות הדא דתימא כשאכל עד שלא בא הראשון אבל אם אכל משבא הראשון מוציאה ממנו ואם נטלה מזה ומזה תחזיר הדא דתימא כשנטלה כתובה זו או מזונות משבא הראשון אבל אם נטלה עד שלא בא הראשון כמה דלא מפקא מיניה כך לא מפיק מינה:

סימן בעריכה

א"ר יצחק מנין שהפקר ב"ד היה הפקר שנא' וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה ר' אלעזר אומר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות וכי מה ענין ראשים אצל אבות לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו: והולד ממזר מזה ומזה בשלמא משני הוי ממזר אלא מראשון אם החזירה וילדה לו בנים אמאי אשתו היא וישראל מעליא הוא וקא שרינן ליה בממזרת אמר שמואל אסור בממזרת וכן כי אתא רבין אמר ר' יוחנן אסור בממזרת ואמאי קרי ליה ממזר דאסור בבת ישראל. תניא אמר ר' אלעזר בן יעקב שמעתי שב"ד היו מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על הסוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו ולא מפני שהיה ראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך שוב מעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה והביאוהו לבית דין והלקוהו לא מפני שהיה ראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך: ולא זה ולא זה מטמאין לה דכתיב כי אם לשארו ואמרינן שארו זו אשתו וכתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו יש בעל שמטמא ויש בעל שאינו מטמא הא כיצד מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה. ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשין כתובתה כתובה מאי עבידתא והא אמרת אין לה כתובה א"ר פפא כתובת בנין דכרין מהו דתימא איהי דעבדא איסורא קנסוה רבנן לזרעה לא קנסו רבנן קמ"ל: מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא ולא מייבם מדרבנן ואחיו של שני חולץ מדרבנן ולא מייבם מדאורייתא ולא מדרבנן:

סימן געריכה

מתני' האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד הראשון ואחרון ממזר:

גמ' ת"ר זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים אין ממזר ביבמה וא"ת והא מוכח בגיטין דף פ: דאפי' לרבנן הוי ממזר מיבמה לשוק דסתמא דהש"ס בפרק הזורק מוקי ההיא משנה דכל העריות שאמרו צרותיהן מותרות דקתני בה כל הדרכים האלו בה כרבנן דר' עקיבא מדבעי התם נישאו אין אבל זינו לא ותהוי תיובתא דרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ובנישאו דוקא הוא דמחמיר משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים או דלמא נישאו והוא הדין לזינו ומסייע ליה לרב המנונא וההיא סוגיא על כרחין אליבא דרבנן דאי כר"ע פשיטא דאפילו זינו אסורה ליבם אפילו ליתא לדרב המנונא כדמוכח בסוטה פרק היה מביא דף יח: דקאמר התם אמרי במערבא לית הלכתא כרב המנונא ופריך אלא הא דקתני שומרת יבם וכנוסה ואם אינה נאסרת עליו בזנות לא מצי משקה ומשני הא מני ר' עקיבא היא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומשוה לה כערוה ויש לומר דלרבנן לא הוי ממזר אלא מדרבנן וממזר דמתניתין משמע ליה מדאורייתא מדקתני סיפא אמרו לה מת בעליך ונישאת ואח"כ אמרו לה קיים היה ומת הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ואי הוה מוקמינן רישא כרבנן וממזר דקתני היינו מדרבנן משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים א"כ היכי מצי למיתני בסיפא האחרון אינו ממזר כי היכי דקנסינן לה לגבי בעל שהולד ממזר וכשר הוא מן התורה הכי נמי קנסינן לה לגבי בועל אפילו לאחר מיתת הבעל או גירושין אסור בה והולד ממנו ממזר. ואם תעמיד סיפא בנישאת בעדים ולכך לא קנסוה אי סיפא בעדים רישא נמי בעדים א"כ גבי יבמה למה קנסוה להיות ממזר. ויש אומרים דהיכא שבא הבעל וקנסוה חכמים שהולד ממנו ממזר קנסוה נמי לגבי השני דהולד ממנו ממזר אף לאחר מיתת הבעל או גירשה אבל היכא דמת הבעל במדינת הים כיון דלא שייך קנס לגבי בעל לא קנסוה נמי לגבי שני. ואינו כלום דעיקר קנסא לשני הוא שנישאת לו באיסור ואגב השני קנסוה נמי לגבי ראשון. ואע"פ שפירשתי דלרבנן הוי ממזר מיבמה לשוק מדרבנן אין להקשות מהא דאמר ר' יהושע בפרק קמא דף טו: גבי בני צרות מעידני לכם שהם בני כהנים גדולים דאפילו לבית שמאי דלדידהו הוי בני יבמה לשוק לית בהו פסול שאני התם דליכא טעמא דמיחלפא כיון שלא נשאו בטעות אלא בהוראות ב"ד ולא דמי למי שהלך בעלה למדינת הים. ואי תקשי לך מההיא דאמרינן לקמן בפירקין ד' צד. אלא כי איצטריך לר' עקיבא סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר ר' עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין חיישינן אקילקולא ודייקא ומינסבא קמ"ל אלמא משמע דלרבנן ליכא קילקולא ביבמה לשוק בשמועת טעות כשנישאת לשוק י"ל דההיא סוגיא לא סברא כסתמא דהש"ס דגיטין אלא סברא כלישנא קמא דרב גידל וכירושלמי בפ' הזורק ה"ז כמו שאפרש לקמן אי נמי כיון דשכיחי טובא דסניא ליה טפי מדרחמא ליה סברא היא דלא חיישא אלא אקלקולא דאורייתא אע"ג דבעלמא חיישא אפי' אקילקולא דרבנן תדע דהא מסיק דאפי' אקילקולא דאורייתא לא חיישא הילכך אין תימה דלא איצטריך ליה לאשמועינן דאקילקולא דרבנן לא בחיישינן ובירושלמי משמע דלרבנן לא הוי ממזר מיבמה לשוק דמוקי למתניתין דהזורק דתנן הכונס את יבמתו והלכה צרתה וכו' כר' עקיבא דקאמר עליה אלו דברי ר' מאיר דקאמר משמיה דר' עקיבא אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה: אמר רב יהודה אמר רב מנין שאין קידושין תופסין ביבמה לשוק שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר לא תהיה בה הויה לזר ואפילו לרבנן דרבי עקיבא דכוותייהו סבירא ליה לרב מדאמר לעיל בפ' החולץ דף מה. עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולר' עקיבא הוי ממזר כדאיתא בפ' עשרה יוחסין דף עה: ועוד לקמן בשמעתין דקאמר ר' ינאי בחבורה נמנו וגמרו אין קידושין תופסין ביבמה וא"ר יוחנן לאו משנתינו היא זו האומר לאשה וכו' ודחי הא מני רבי עקיבא היא מכלל דאיהו קאמר אפי' לרבנן ושמואל אומר בעניותינו צריכה גט מספקא ליה לשמואל האי לא תהיה אי ללאו הוא דאתא אי דלא תפסי בה קידושין הוא דאתא א"ל רב מרי בר רחל לרב אשי הכי אמר אמימר הלכתא כוותיה דשמואל אמר רבא השתא דאמר אמימר הלכתא כוותיה דשמואל אם היה יבמה כהן חולץ ושריא ליה איתגורי איתגיר א"כ מצינו חוטא נשכר אלא אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו. היה אומר ר"ת ז"ל דוקא היכא דבעי יבם ליבומה אבל אי לא בעי ליבומה חולץ לה ושריא להאי דקידשה דבקידושין לא קנסינן אפילו אשה שהלך בעלה למדינת הים כדתנן לעיל שמותרת לחזור לו ולא החמירו עליה משום חשש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה אלא דוקא היכא דעבד איסורא כדפי' לעיל וכי היכי דבנתקדשה מותרת לחזור לבעל הוא הדין אם מת הבעל או גירשה מותרת לחזור למקדש דלא אשכחן שאסרוה לשני אלא היכא דאסורה גם לראשון וכ"ש ביבמה דבמזיד לא מיתסרא דאין להחמיר בה יותר מבאשת איש. וכן הורה רבינו תם ז"ל הלכה למעשה באשה שלא ידעה שיש לה יבם ונתקדשה והתירה למקדש אחר חליצת היבם והא דפריך הכא איתגורי איתגור לא לאוסרה על המקדש פריך אלא דמשמע ליה הא דקאמר אם היה יבמה כהן חולץ לה בעל כרחו קאמר שכופין אותו דאי לאו הכי מאי קמ"ל דאי לאשמועינן דמותרת למקדש הא לא איצטריך ליה לרב אשי לאשמועינן דמלתא דפשיטא היא כדפרישית לעיל ומש"ה פריך עלה איתגורי איתגור דמשום שקדשה באיסור יחלוץ לה יבם בעל כרחו ומעיקרא אי הוה בעי הוה מיבם ולא הוה כפינן לחלוץ תתעגן כל ימיה ולא תנשאי לו אבל אם מדעתו חולץ מותרת לו ואין זה איתגורי איתגור וא"ת השתא נמי מאי קמ"ל דנותן לה שני גט והותרה לו אי לאשמועינן דבעיא גט הא לא איצטריך דכבר פסק אמימר הלכתא כשמואל. ואומר רבינו תם שכופין אותו ליתן גט שלא יהא חוטא נשכר ודוקא נתקדשה אבל נישאת אפי' רצה היבם לחלוץ לא שבקינן לה תותי בעלה דאסורה לשניהם ותצא. אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב יבמה קידושין אין בה נישואין יש בה אי קידושין אין בה נישואין נמי אין בה אלא אימא קידושין ונישואין אין בה תימא מאי קמ"ל דכי היכי דקדושין לא תפסי בה נישואין נמי לא תפסי בה הא מלתא דפשיטא היא היכי תיסק אדעתא למימר דקידושין לא תפסי בה ונישואין תפסי בה ונראה דהא לישנא דרב גידל פליגא אהך סוגיא דגיטין פרק הזורק וסבירא ליה כי ההיא דירושלמי דמוקי מתניתין דהזורק כר' עקיבא אבל לרבנן אין ממזר מיבמה והכי קאמר כי היכי דקידושין לא אסרי איבם נישואין נמי לא אסרי לה עליה דלית ליה השתא דרב המנונא וכיון דבזנות דמזיד לא מיתסרא לא אסרינן לה נמי בנשואין שוגג דהא דקנסינן באשה שהלך בעלה למדינת הים בנישואין שוגג היינו משום דבזנות מזיד מיתסר מדאורייתא כדקאמרינן לקמן דף צד: אשה דבמזיד אסירא מדאורייתא בשוגג נמי גזרו רבנן ולא חייש נמי השתא דאתי לאחלופי באשה שהלך בעלה למדינת הים ואי בעית אימא מאי נישואין יש בה בזנות כדרב המנונא דאמר רב המנונא יבמה שזינתה אסורה ליבמה ואיבעית אימא לעולם כדאמרינן מעיקרא קידושין אין בה נישואין יש בה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים דאי לא קנסינן לה אתי למימר דגם באשת איש נמי לא ניקנוס ולהכי קנסינן לה אף ביבמה כל י"ג דברים אבל משום לתאי דידה אין ראוי לקנוס כיון דבמזיד לא מיתסרא אין לקונסה נמי בנישואי שוגג כדפרישית ואין לאוסרה איבם משום שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצא נושא חלוצתו דהא אפילו באשת איש לא חיישינן להכי אלא משום קנס דהא בנתקדשה דלא בעינן למיקנסא משום דלא עבדא איסורא מותרת לחזור לו אלא משום טעמא דקנסינן לה והני תרי לישני בתראי דרב גידל כסוגיא דגיטין דפ' הזורק דלרבנן הוי ממזר ביבמה. ונראה דהלכה כהני תרי לישני בתראי דרב גידל דאפי' לרבנן הוי ממזר ביבמה לשוק מדרבנן כשנשאת בטעות מדאתיא סוגיא דגיטין כוותייהו ואע"ג דליתא לדרב המנונא כדפסיק בסוטה מ"מ מטעם דמיחלפא הוי ממזר ויש מפרשים סוגיא דגיטין מטעם דמיחלפא מיתסרא איבם דתצא מזה ומזה אבל ממזר לא הוי לרבנן כדמוכח בירושלמי ואי אפשר לומר כן דהא אמר כל הדרכים האלו בה ומיהו את"ל דהלכתא כירושלמי וכלישנא דרב גידל דלרבנן לא הוי ממזר מ"מ תצא וכן פסקו ר"ח ורב אלפס ז"ל ואפי' לרבנן והביא ראיה מן הירושל' והכי איתא התם פ"ז ה"ה יבמה שנישאת בלא חליצה ר' ירמיה אמר זה חולץ וזה מקיים ר' יהודה בן פזי בשם ר' יוחנן אמר תצא ר' יוסי בר אילעי אומר תצא ר' יוסי שאל לרבי פנחס היאך ר' סבר א"ל כרבי ירמיה א"ל חזור בך דאל"כ אנא כתיבנא עלך זקן ממרא אמר רב זבידא מתניתא מסייע לר' יוחנן תצא מזה ומזה וי"ג דברים בה דברי ר"מ שאמר משום ר"ע אבל חכמים אומרים אין ממזר ביבמה הא לצאת תצא וס"ל לירושלמי דמטעם אחלופי אמרו שתצא אבל לגמרי כאשה שהלך בעלה למדינת הים לעשות הולד ממזר כולי האי אין להחמיר משום איחלופי ובהא פליגא גמרא דידן אסוגיא דפ' הזורק. ובעל הלכות ז"ל כתבו שומרת יבם שנתקדשה נותן לה גט ומותרת ליבם אבל למקדש אסורה עולמית שלא יהא חוטא נשכר ואם נישאת והיו לה בנים אם היה בעלה ישראל חולץ לה יבם ויושבת תחת בעלה ואפוקי לא מפקינן לה דכיון דאשה שהלך בעלה למדינת הים הולד ממזר מזה ומזה אם אתה אומר תצא נמצא אתה מוציא לעז על בניה. וכתב ר"ח ז"ל דלאו דסמכא הוא דכיון דבירושלמי קאמר תצא משום שלא נוציא לעז על בניה אין לנו לחלק בין יש לה בנים לשאין לה בנים ובמסכת גיטין פ' הזורק קתני גבי יבמה שנשאת בלא חליצה כל הדרכים האלו בה אלמא אפילו יש בנים תצא ומסתבר דלא א"ר ירמיה זה חולץ וזה מקיים אלא בשיש לה בנים ואהא פליג רבי יוחנן ואמר תצא אבל בשנתקדשה תצא מן המקדש נראה כדבריהם כך כתב ר"ח מיהו נראה דברי ר"ת ז"ל עיקר היכא דלא ידעה שהיה לה יבם ונתקדשה בשוגג שאף לדברי בעל הלכות מוכח כך שלא אסרה למקדש אלא משום שלא יהא חוטא נשכר והיינו דוקא במזיד. והלכה למעשה נראה דאם נישאת לשוק בנישואי שוגג תצא וכל הדרכים האלו בה כסוגיא דפרק הזורק וכתרי לישני בתראי דרב גידל ואם נתקדשה במזיד אסורה למקדש כדי שלא יהא חוטא נשכר אבל אם היתה סבורה שלא היה לה יבם ונתקדשה אם חלץ לה יבם מותרת למקדש:

סימן דעריכה

בעו מיניה מרב ששת עד אחד ביבמה מהו מי אמרינן טעמא דעד אחד משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקר הכא נמי לא משקר או דלמא טעמא דעד אחד משום דהיא גופא דייקא ומינסבא והכא זימנין דרחמא ליה ולא דייקא ופשט רב ששת דעד אחד מהימן. איכא דאמרי הא לא תיבעי לך דאפילו היא נמי מהימנא דתנן האשה שאמרה מת בעלי תינשא מת בעלי תתייבם אלא כי קא מיבעי ליה למישרי יבמה לעלמא וא"ת ביבמה ליבם נמי אכתי מצי למיבעי במת בנך ואח"כ בעלך דומיא דמתניתין דאם יהיה העד נאמן במקום שהיא אינה נאמנת וי"ל דאין הכי נמי אלא הכי הוה מעשה דעל יבמה לעלמא בעו מיניה מרב ששת אי נמי הא נמי לא מיבעיא להו דכיון דנאמנת היא עצמה לומר מת בעלי ותתייבם ולא חיישינן שתשקר משום דרחמא ליה כ"ש שיהיה עד אחד נאמן אפי' במקום שהיא אינה נאמנת דעד אחד ודאי עדיף מינה ולא כדהוה ס"ד מעיקרא דעד אחד גריע מינה להעיד שמת בעלה ותתיבם אלא כיון דהיא מהימנא לומר מת בעלי ותתייבם אע"פ שהיא בעלת דבר כ"ש עד אחד ולא חיישינן דלמא רחמא ליה ליבם וסמכה על העד ולא דייקא וכיון דלא חיישינן להכי א"כ אפילו מת בנך ואח"כ מת בעליך דהיא לא מהימנא עד אחד נאמן. כי תיבעי לך יבמה לעלמא פירש רש"י כגון שאמר לה עד אחד מת יבמך או מת בעלך ואח"כ מת בנך וקשה לפירושו מאי קא מיבעיא ליה במת בעלך ואח"כ בנך הא איהי גופא מהימנא וכ"ש עד אחד כדקאמר הא לא תיבעי לך דאיהי נמי מהימנא ועוד למאי דפרישית כיון דפשיטא ליה דעד אחד מהני ביבמה ליבם משום דהיא גופא מהימנא לומר מת בעלי ותתייבם וכ"ש עד אחד הילכך מהימן נמי העד לומר מת בנך ואח"כ מת בעלך אע"ג דהיא גופא לא מהימנא יבמה לעלמא נמי תיפשוט ליה שעד אחד נאמן לומר מת בעלך ואח"כ מת בנך כמו שהיא עצמה נאמנת לומר מת בעלי ואח"כ מת בני וכיון שנאמן בזה במה שהיא נאמנת במת בעלי ה"ה נמי שיהא נאמן במת יבמך שתינשא לשוק במה שהיא אינה נאמנת הלכך נראה דלא מיבעיא ליה אלא במת יבמך אבל במת בעלך ואח"כ מת בנך פשיטא ליה דעד אחד לא מהימן אע"ג דאיהי מהימנא לומר מת בעלי ואח"כ מת בני משום דלדידה יש להאמין במיגו דאי בעיא אמרה מת בעלי ושתקה ממיתת הבן והיתה מותרת לשוק משום שהיינו מעמידין הבן בחזקת קיים אבל בעד אחד ליכא מיגו דאיכא למיחש שמא שכרוהו שונאיה או הוא בעצמו רוצה לקלקלה וסבר אי מסהידנא אבעל לחודיה כי שמעה שמת גם הבן תחקור ותדע איזה מת תחלה ולא אוכל לקלקלה אבל אי מסהידנא אתרוייהו אבן ואבעל סמכא עילאי ומיקלקלה. וכתב רב אלפס ז"ל דפשט רב ששת דמהימן ורבא נמי פשט דעד אחד נאמן ביבמה מק"ו לאיסור כרת התרתה לאיסור לאו לא כל שכן וקאמרי רבוותא אע"ג דדחינן להא דרב ששת ולהא דרבא הנך דחיותא לאו דסמכא נינהו אלא דקי"ל דעד אחד נאמן ביבמה לעלמא כדפשט רב ששת וכדפשט רבא וכן הלכתא. ונראה לי דברי תימה איך פסקו להקל דעל כרחך דחייה דרבא טובה וחזקה היא דחיישינן שמא תעיד שקר במזיד משום דסניא ליה כ"ש שתסמוך על העד ולא דייקא ואע"ג דפשיטא להו משום דרחמא ליה לא שבקה מלמידק איכא טעמא לחלק כמו שכתוב בתוספתא שגדולה שנאת השנואות מאהבת האהובות ושכיח נמי טפי דסניא ליה מדרחמא ליה כדמוכח בסוף האשה שהלכה דף קיח:ועוד יותר קשה לה אם תפול לפניו כשהיא שונאת אותו ממה שנוח לה שתפול לפניו כשאוהבתו דאף אם תפול לפניו כשאוהבתו שמא יחלוץ לה ואפילו אם יכנסנה אינה מרווחת כל כך כי תוכל למצוא כיוצא בו או יותר טוב ממנו אבל אם תפול לפני מי ששונאתו על כרחה היא צריכה לינשא לסנויי לה או תתעגן כל ימיה אם אינו רוצה לחלוץ וכן הא דמוקי רב אחא בר מניומי מתניתין בעידי הזמה בהא אידחי מלתא דרב ששת שפיר והא דלא דחי פשיטותא קמייתא דרב ששת ביבמה ליבם ומוקי לה בעידי הזמה לא חשש בעל הש"ס להאריך משום לישנא אחרינא דפשיטא להו דמהימן אבל פשיטותא בתרייתא דחי הש"ס משום דמסתבר דלא מהימן עד אחד כי היכי דאיהי לא מהימנא לכך קשה הדבר להקל וכן במת בעלך ואח"כ מת בנך אע"ג דאיהי מהימנא עד אחד לא מהימן כדפרישית לעיל אבל מת בנך ואחר כך מת בעלך הוה פשיטא להו דעד אחד נאמן אע"ג דהיא לא מהימנא כדפרישית:

סימן העריכה

מתני' אמרו לה מת בעלך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו ואע"פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה זה מדרש דרש ר' אלעזר בן מתיא ואשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה:

גמ' אמר רב הוה ליה לר' אלעזר בן מתיא למדרש בהאי קרא מרגניתא ודרש בה חספא מאי מרגניתא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה כגון דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם ואע"ג דלעלמא לא הואי גירושין ולא שריא לאינסובי בהאי גיטא לדידיה מיהא איפסלא דאי כהן הוא איפסלא מיניה והיינו ריח הגט דפסיל בכהונה:

סימן ועריכה

מתני' מי שהלכה אשתו למדינת הים ובאו ואמרו לו מתה אשתו ונשא את אחותה ואחר כך באתה אשתו מותרת לחזור לו ומותר בקרובות שניה ושניה מותרת בקרוביו ואם מתה הראשונה מותר בשניה אמרו לו מתה אשתו ונשא את אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת היתה ומתה הולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ר' יוסי אומר כל שהוא פוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו וכל שאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו:

גמ' מי שהלכה אשתו וכו' ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים ואהני הני נישואים דקא מיתסרא אשת גיסו אגיסו אשת גיסו אסורה ואשתו שרייא ולא אמרינן מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו דנאסרה אשתו עליו. לימא מתני' דלא כרבי עקיבא דאי כר"ע הויא לה אחות גרושתו. דתניא כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנשאת ע"פ ב"ד או ע"פ עדים ור"ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשתו וה"ה לר"ע אשת אביו ואשת אחי אביו וכל עריות דמיתסרי ע"י קידושין בעיא גט דשמא יאמרו האי קמא תנאה הוו ליה בקידושין והא דלא חשיב להו משום דלא שכיח דנסיב להו על ידי שמועת טעות כיון דאסירי לאחר מיתה. אבל אם עבר ונשאה צריכה גט וכיון דאר"ע בעיא גט ממילא מיתסרא אשתו עליה דהויא ליה אחות גרושתו. ולאו איתמר עלה א"ר גידל אמר רב חייא בר יוסף א"ר האי אשת אח ה"ד כגון שקידש אחיו את האשה והלך לו למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ויבם את אשתו ואח"כ בא אחיו. דאמרי אינשי הך קמא תנאה הוה ליה בקידושין והאי שפיר נסיב. אחות אשה נמי כגון שקדש אשה והלכה למדינת הים ושמע שמתה ועמד ונשא את אחותה דאמרי אינשי הך קמייתא תנאה הוי ליה בקידושין והאי שפיר נסיב אבל בנישואין מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנישואין הלכך הויא ליה מתני' כוותיה וכיון דמתניתין כוותיה הלכתא כוותיה. עמקו ממני דברי רב אלפס ז"ל שפסק כר"ע כנגד רבים משום דדחיק לאוקומא מתני' כוותיה. דכ"ש דאתיא כרבנן בין בקידושין בין בנישואין. ואי משום דהש"ס שקיל וטרי לאוקמא מתני' כוותיה אורחא דהש"ס בכל דוכתי דמהדר לאוקמא המשניות אליבא דכולהו תנאי אע"ג דלית הלכתא כוותייהו ונראה לי להביא ראיה דהלכה כר"ע מהא דאמרינן לקמן דף צה. יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמואל אמר אינה כאשת איש ומוקי רב הונא פלוגתייהו כגון שקדש אחיו את האשה והלך למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ויבם את אשתו רב אמר הרי היא כאשת איש ואסורה ליבם משום דבעי' גט דאמרי אינשי תנאי היה לאחיו בקידושין והאי אוקימתא דרב הונא היא עיקר אע"פ דפריך הש"ס דלמא ליתא לדרב הונא ובדרב המנונא קא מיפלגי לא מסתבר דפליגי בדרב המנונא דהא בסוטהדף יח: פסיק הש"ס דליתא לדרב המנונא וגם לא מסתבר דפליגי בקידושין תופסין ביבמה דהא איפליגו בה כבר חדא זימנא והלכתא כרב באיסורי. אלמא חיישינן לתנאי קידושין כרבי עקיבא. תניא ושכב איש אותה אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה. והלא דין הוא ומה במקום שבא על איסור קל שהיא אשת איש שאין האוסר אוסרה כל ימיו נאסר האוסר. מקום שבא על איסור חמור שהיא אחות אשה שאשתו אוסרת את אחותה על בעלה כל ימי חייה אינו דין שנאסר האוסר. ת"ל אותה אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה. אמר רבי יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על חמותו שפסל את אשתו על מה נחלקו בבא על אחות אשתו שב"ש אומרים פסל. וב"ה אומרים לא פסל. אמר רבי יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על אחות אשתו שלא פסל את אשתו על מה נחלקו בבא על חמותו. שבית שמאי אומרים פסל. וב"ה אומרים לא פסל א"ר יהודה אמר שמואל אין הלכה כר"י. ההוא דעבד איסורא מחמתיה אייתיה רב יהודה ונגדיה אמר ליה אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כר' יהודה אסירנא לאינתתיך עלך איסורא דלעולם: ר' יוסי אומר כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו וכו' איבעיא להו מאי קאמר ר' יוסי אמר ר' אמי ר' יוסי ארישא דמתניתין קאי וכו' ור' יצחק נפחא אמר לעולם ר' יוסי אסיפא דמתניתין קאי דאיירי בעד אחד ושמעי' לת"ק דאמר ל"ש דאזול אשתו וגיסו למדינת הים ולא שנא דאזול ארוסתו וגיסו למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ומת גיסך ונשא אחותה ואח"כ באו אשתו וגיסו אשת גיסו אסורה על גיסו ואשתו מותרת לו ואמר ליה ר' יוסי ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקידושין והאי דנסיב לאחותה שפיר קא נסיב ובעיא גיטא מיניה דלא לימרו אשת איש יוצאה בלא גט דפסיל לה ע"י אחרים דהיינו גיסו דכיון דנפקא מיניה בגט איפסלא לה מבעלה פוסל נמי ע"י עצמו ואיתסרא ליה אינתתיה עליה דהויא עליה אחות גרושתו אבל היכא דאזול אשתו וגיסו למדינת הים וקא נסיב לה לאחותה דליכא למימר תנאה הוה ליה בנישואין ושפיר קא נסיב לה להאי ולא קא בעיא גיטא מיניה דלא פסל לה אגיסו אינו פוסל נמי על ידי עצמו ושריא ליה איתתיה: אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי ואיסתפק לן בגמרא הא דאמר שמואל הלכה כר' יוסי אליבא דמאן אי אליבא דר' אמי אי אליבא דר' יצחק נפחא וכיון דלא איתברר כמאן מינייהו פסק לא שרינן לאשת גיסו אגיסו מספיקא. כתב הראב"ד ז"ל ודוקא כשנישאת לו אשת גיסו ע"פ ב"ד דבהא אסר ר' יוסי לשנוייא דר' אמי אבל אם נישאת לו ע"פ עדים אשת גיסו מותרת אגיסו ואשתו מותרת לו דבהא אפילו לרבי יצחק נפחא שרי רבי יוסי בדאזיל אשתו וגיסו ואע"ג דאשה שהלך בעלה למדינת הים בעלמא אסורה לחזור לו אפילו בעדים דלא אמרינן מינס אניס התם הוא דאיכא למימר גירש זה ונשא זה אבל הכא כיון דאחות אשתו היא לא מיתסרא בלתא דנפשה אלא משום דאתי לאיחלופי באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים מסתייה דגזרינן בה בעד אחד דדמיא לפשיעותא אבל כשנשאת בעדים לא גזרינן בה דהא ודאי שני עדים שמשקרין מלתא דלא שכיחא היא והשיב עליו הרמב"ן ז"ל ודאי אשת גיסו שנשאת על פי עדים לר' יוסי מותרת בין לשינויא דר' אמי בין לשינויא דר' יצחק נפחא מיהו אי מתניתין כר' אמי מתוקמא לא קי"ל כר' יוסי אלא בכל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו דהיא נמי פלוגתא דידיה ודתנא קמא אבל במאי דקאמר ע"פ עדים דאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו ובהא מודה לתנא קמא בדבר זה לא פסק שמואל הלכה כר' יוסי כי לא פסק אלא באשתו ע"פ ב"ד דפליגי ביה אבל במה שר' יוסי ותנא קמא מתירין אשת גיסו ע"פ עדים היינו משום דסברי כר' שמעון דמפליג באשה שהלך בעלה למדינת הים בין נשאת ע"פ ב"ד ובין נשאת בעדים ואנן קי"ל דלא עבדינן עובדא במאי הוה לה למיעבד הלכך ע"פ עדים נמי אסורה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה וכן באשת גיסו אע"פ דלא שייך למימר גירש זה ונשא זה כשבאת אשתו עם גיסו מכל מקום זימנין דאתי גיסו תחלה ושייך למימר גירש זה ונשא זה שמא מתה אשתו וצריכה גט ואף אם תבא אשתו אח"כ כיון שכבר נתן גט לאחותה נאסרה אשתו עליו כי הרואה שגירש אחותה שמא אינו יודע שזו היתה אשתו תחלה ויאמר זה נושא אחות גרושתו הלכך חיישינן לפירוקא דרבי אמי לאסור אשת גיסו אגיסו אפי' נשאת בעדים אליבא דהלכתא דלא מפלגינן בין עד אחד לשני עדים וחיישינן נמי לדרבי יצחק נפחא למיחש לתנאה. ואחיו שקידש אשה וכן הוא שקדש אחות אשה כל הדרכים האלו בה וכן הלכתא:

מתני' אמרו לו מתה אשתו ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה מתה ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרות צרותיהן ואסור בשניה וברביעית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה ואם בא על השניה אחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה:

סימן זעריכה

בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל על ידי אחין והאחין פוסלין על ידו אלא שהוא פוסל תחלה והאחין פוסלין תחלה וסוף כיצד בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו פסלה על ידי אחין באו עליה אחין או עשו בה מאמר או שנתנו גט או שחלצו פוסלים על ידו:

גמ' ולבסוף לא פסיל והא תני רב זביד בר הושעיא העושה מאמר ביבמתו ואח"כ בא עליה אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד פסלה אמרי ביאה פסלה אפילו בסוף מאמר תחלה פסיל ובסוף לא פסיל. אמר רב יהודה אמר שמואל יש לקטן גט וכן אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל ויש לו מאמר תניא נמי הכי יש לו גט ויש לו מאמר דברי ר"מ וסבר ר"מ יש לו גט והתניא עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול ר"מ אומר עשו חליצת בן תשע כגט בגדול ואם איתא ליתני חליצתו כגיטו אמר רב הונא בריה דרב יהושע אית ליה וזוטר לרבן גמליאל דאית ליה אין גט לאחר גט הני מילי בגדול אחר גדול אבל בגדול אחר קטן מהני ולרבנן דאמרי יש גט לאחר גט ה"מ בגדול אחר גדול אבל קטן אחר גדול לא מהני. נראה דלרבי מאיר דאמר יש לו חליצה כ"ש ביאה אבל לרבנן דוקא ביאה יש לו אבל חליצה אין לו כלל ומתניתין ובריתא דלעיל דקתני בן תשע פוסל ע"י אחין בדרך אחד והאחין פוסלין על ידו בארבעה דרכים רבנן היא דלר"מ מאמר פוסל תחלה וסוף כגט של גדול והשתא לרבי מאיר יש לו גט וכל שכן מאמר אבל לרבנן מאמר יש לו כדמוכח לעיל דמאמר בתחלה פוסל אבל בגט שהוא במקום חליצה לא והא דקאמרי רבנן כמאמר בגדול ולא אמרו עשו ביאתו כמאמרו י"ל דאית ליה מאמר וזוטר כדשני בגט לר' מאיר. ונראה דהלכה כרבנן וביאתו פוסלת תחלה וסוף ומאמרו תחלה דווקא ומהאי טעמא נמי לא אמרו חכמים ביאתו כמאמרו וחליצה וגט אין לו והא דאמר שמואל גט יש לו אליבא דר"מ קאמר דלא תימא מדקאמר כגט בגדול אלמא קטן אין לו גט וכן הא דאמר יש לו מאמר אליבא דרבנן קאמר דלא תימא מדקאמרי כמאמר בגדול אלמא קטן אין לו מאמר דאי אליבא דחד תנא קאמר שמואל כיון דאמר דיש לו גט כ"ש מאמר: גרסינן בפ' יוצא דופן דף מה. בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה ואינו נותן גט עד שיגדיל ואקשינן ולכשיגדיל בגט סגי לה והא תניא עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול מה מאמר בגדול צריך גט לביאתו למאמרו וחליצה לזיקתו אף בן תשע צריך גט לביאתו וחליצה לזיקתו ופרקינן ה"ק לכשיגדיל יבעול ויתן גט:

מתני' בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת נשא אשה ומת הרי היא פטורה:

גמ' תנינא להא דת"ר סוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום:

מתני' בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השניה או חולצת או מתייבמת והראשונה חולצת ולא מתייבמת:

גמ' ויעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול ותדחה צרה מן הייבום אמר רב לא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ושמואל אמר עשו וכן א"ר יוחנן עשו ויעשו תנאי היא הך תנא דד' אחין גזר משום צרה ואשמועי' בגדול והוא הדין בקטן והאי דקאמר גדול משום דבגדול קאי ומיהו היכא דליכא צרה נמי כדקאמר בשמעתין והאי תנא דהכא לא גזר משום צרה ואשמועינן קטן והוא הדין גדול והאי דקאמר קטן משום דבקטן קאי ונראה דהלכה כר' יוחנן וכתנא דפרק ארבעה אחין דהא רבא מפרש אליביה דקאמר בשמעתין הא דאמרי רבנן זיקת ב' יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה לא תימא הני מילי היכא דאיכא צרה וכו' וכן לעיל בפ' ד' אחין דף לב. אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה.

סימן חעריכה

מתני' אחד בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות:

גמ' ורמינהו בן כ' שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן כ' והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם הא איתמר עלה אמר ר' יצחק אמר רב והוא שולדו בו סימני סריס אמר רבא מתני' נמי דייקא דקתני והוא הסריס. וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה תני ר' חייא בר אבא עד רוב שנותיו:


הדרן עלך האשה קמא