פתיחת התפריט הראשי

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קנו | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

הלכות ייבום
איזה נקרא זרע קימא לפטור מן היבום
ובו שלושה עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביג
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

  • סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו

סעיף אעריכה

מי שמת אחיו מאביו ולא הניח זרע, מצוה ליבם את אשתו, בין שהיא אשתו מן הנשואין בין שהיא אשתו מהארוסין, דכתיב: "כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו יבמה יבא עליה" (דברים כה, ה):

סעיף בעריכה

זה שנאמר בתורה: "ובן אין לו" (דברים כה, ה), אחד הבן ואחד הבת, או זרע הבן או זרע הבת, עד סוף כל הדורות, בין מאשה זו בין מאשה אחרת, אפלו היה לו זרע ממזר או ע" א, הרי זה פוטר את נשיו מן החליצה ומן היבום. אבל בנו מהשפחה או מהנכרית, אינו פוטר אפלו נתגיר או נשתחרר הבן (פ"א מהל' ייבום וחליצה). ויש אומרים דהני מלי בנו משפחה אחרת, אבל בנו משפחתו, פוטר:

סעיף געריכה

אפלו היה הזרע גוסס או פצוע ממכות שאי אפשר לו לחיות, פוטר:

סעיף דעריכה

מי שמת והניח אשתו מעברת, אם הפילה, הרי זו תתיבם. ואם ילדה ויצא הולד חי לאויר העולם, אפלו מת בשעה שנולד, הרי אמו פטורה מהחליצה ומן היבום. אבל מדברי סופרים, עד שיודע בודאי שכלו לו חדשיו ונולד לתשעה חדשים גמורים.

הגה: יש אומרים דבזמן הזה אפלו לא נכנסה בחדש התשיעי רק יום אחד מלבד יום שנתעברה בו, הוי ולד קימא. ואף על גב דאמרינן בגמרא יולדת לתשעה אינה יולדת למקטעין, כבר תמהו על זה רבים שהחוש מכחיש זה, אלא שאנו צריכין לומר שעכשיו נשתנה הענין, וכן הוא בכמה דברים (ב"י בשם הרשב"ץ). מיהו, חדשי העבור כל אחד שלשים יום, ולא חשבינן להו כסדר השנים (כן משמע שם).

אבל אם לא נודע לכמה נולד, אם חיה ל' יום, הרי זה ולד קימא ופוטר נשי אביו מהחליצה ומהיבום. ויש אומרים דוקא שגמרו שעריו וצפרניו (טור), וכן נראה לי.

ואם מת בתוך שלשים, אפלו ביום השלשים, בין שמת מחלי בין שנפל מהגג או אכלו ארי, הרי זו ספק נפל ספק בן קימא, וצריכה חליצה מדברי סופרים, אבל לא תתיבם. ויש אומרים דאפלו אם נולד מת, ואפלו אם יש להסתפק שכלו חדשיו, חולצת ולא מתיבמת (טור בשם הר"פ):

סעיף העריכה

אם אין ידוע שכלו לו חדשיו אלא על פיה, אינה נאמנת. יבמה שנשאת לשוק, ועדים מעידים שהולד שילדה אחר מות בעלה חיה שלשים יום, ועדים אחרים מכחישין ואומרים שלא חיה שלשים יום, מתרת לבעלה ואינה צריכה חליצה. ואם אין עדים מעידים שחיה ל' יום, וגם אין עדות ברורה שלא חיה ל' יום, אלא קול לעז, לא אסרינן לה בקלא דבתר נשואין:

סעיף ועריכה

האומר: זה בני או יש לי בנים, נאמן לפטר את אשתו, אפלו החזק באחים. ויש אומרים שאם יש עדים שיש לו אחים, אינו נאמן אחר כך לומר שיש לו בנים:

סעיף זעריכה

אמר בשעת קדושין או אחר כך, (כן משמע מהר"ן), יש לי בנים ובשעת מיתה אמר: אין לי בנים, אינו נאמן לאסרה. ויש מי שאומר שחולצת ולא מתיבמת:

סעיף חעריכה

נאמן עד אחד להעיד שנתן לבעלה בן, להתירה לזר. ויש חולקין (בב"י משם הראב"ד והרא"ש):

סעיף טעריכה

מי שזנה עם אשה, בין פנויה בין אשת איש, ונתעברה, ואמר: זה העבר ממני הוא, ואפלו היא מודה לו, הרי זה ספק, וחולצת ולא מתיבמת.

ואם היו חבושין בבית האסורים, שודאי הוא ממנו, פוטר (מרדכי פרק כיצד). ויש אומרים אפלו בזונה אחרת המיחדת לו (המ"מ פ"ג):

סעיף יעריכה

האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים, ובאו ואמרו לה: מת בעלך, מתרת לנשא לשוק:

סעיף יאעריכה

הלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים, ובאה ואמרה: מת בעלי ואחר כך מת בני, נאמנת. אבל אם אמרה: מת בני ואחר כך מת בעלי, אינה נאמנת להתיבם, אלא חולצת ולא מתיבמת:

סעיף יבעריכה

הלכה היא ובעלה בלבד, ובאה ואמרה: נתן לי בן במדינת הים, ומת, ואחר כך מת בעלי, נאמנת. אבל אם אמרה: מת בעלי ואחר כך מת אותו הבן, אינה נאמנת, וחולצת ולא מתיבמת. במה דברים אמורים, כשהיתה פסולה לכהנה, או שאמרה: במערה היינו כשמת ולא היה שם אדם שיעיד. אבל אם אין הדבר כן, לא תחלץ ולא תתיבם עד שיבאו עדים:

סעיף יגעריכה

הלך בעלה וצרתה למדינת הים, ובאו שנים ואמרו לה: מת בעלך, הרי זו לא תחלץ ולא תתיבם עד שתדע אם ילדה צרתה או לא ילדה. ואם היתה אסורה לכהנה מתחלה, הרי זו חולצת לאחר ט' חדשים: