ילקוט שמעוני על בראשית מב


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וירא יעקב כי יש שבר במצרים. "אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו". וירא יעקב כי יש שבר, "כי יש סבר", זה השבע; כי יש שבר, זה הרעב. כי יש שבר, "ויוסף הורד מצרימה"; כי יש סבר, "ויוסף הוא השליט". כי יש שבר, "ועבדום וענו אותם"; כי יש סבר, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

ויאמר יעקב לבניו למה תתראו. אמר להם: אל תצאו ובידכם פרנסה, ואל תכנסו כולכם בפתח אחד. אל תצאו ובידכם פרנסה, מפני התרעומות; ואל תכנסו כולכם בפתח אחד, מפני העין.

תנו רבנן: ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין, הרי זה מתענה עמהן. שכח ואכל ושתה, אל יתראה בפניהן ואל ינהיג בעצמו עידונין, שנאמר: ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, אל תראו עצמכם בפני בני עשו ובפני בני ישמעאל כאילו אתם שבעים. אמר להם יעקב לבניו: בבקשה מכם, היו מצניעים את עצמכם, שאין קשה מעין הרע. לוחות הראשונות על ידי שניתנו בקולות, נשתברו; אבל לוחות אחרונות, שנאמר: "ואיש לא יעלה עמך", נתקיימו. ואף ירושלים חרבה מפני העין, "הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי":

דבר אחר, וירא יעקב כי יש שבר וכי במצרים. היה אבינו יעקב שראה תבואה במצרים? אלא משנגנב יוסף נסתלקה רוח הקודש ממנו, ורואה ואינו רואה ושומע ואינו שומע. מפני מה לא נאמר "יש בר במצרים", "יש אוכל במצרים", שאמר הכתוב: "יש שבר"? והלא כבר נאמר: "ותרעב כל ארץ מצרים", ומה תלמוד לומר יש שבר? אל תקרי "יש שבר" אלא "יש סבר", שראה באספקלריא סברו במצרים, ואיזה? זה יוסף.

ויאמר יעקב לבניו למה תתראו. אמר להן: בני, גבורים אתם כולכם, נאים אתם כולכם, אל תהיו כולכם נכנסים בפתח אחד, ולא תעמדו כולכם במקום אחד, שלא תשלוט בכם עין הרע:

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה. בשרן שהן עתידין לעשות שם מאתים ועשר שנים, מניין רד"ו.

רדו שמה. כל הלוקח תבואה מן השוק ירוד.

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וירדו אחי יוסף עשרה. אמר ר' בנימין בן לוי: ממשמע שנאמר אחי יוסף, איני יודע שהן עשרה? אלא תשעה חלקים [לאחוה] ואחד לשבור בר.

וירדו אחי יוסף עשרה. היה ראוי למקרא לומר 'וירדו בני יעקב', מהו אחי יוסף? אלא בתחילה לא נהגו בו אחוה אלא מכרוהו לערבים, ולבסוף נתחרטו. בכל יום אומרים: אימתי נבקר עליו, נביאהו אצל אביו. וכשאמר להם: רדו למצרים, נתנו כולם עיניהם לנהוג בו מנהג אחוה.

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מנין שאין היחיד אומר קדוש? שנאמר: "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וכתיב התם: "הבדלו מתוך העדה הזאת"; מה להלן י', אף כאן י'. אמר ר' יוסי בר בון: אם מ'תוך' את יליף, סגיאין אינון, אלא נאמר "בני ישראל" ונאמר להלן: ויבואו בני ישראל לשבור בר; מה להלן עשרה, אף כאן עשרה:

מנין לעדה [שהיא] עשרה? נאמר כאן 'עדה' ונאמר להלן: "עד מתי לעדה הרעה"; מה עדה שנאמר להלן י', אף כאן י'. אמר ר' סימון, נאמר כאן 'תוך' ונאמר להלן 'תוך', מה תוך שנאמר להלן י', אף כאן י'. אמר ר' יוסי בר אבין: אם "בתוך הבאים", אפילו עד כמה. אלא נאמר כאן "בני ישראל" ונאמר להלן "בני ישראל", מה להלן י', אף כאן י'. אמר ר' סימון [בשם רבי] יהושע בן לוי ור' יוסי בן שאול בשם ר' אמי: תינוק עושין אותו סניף לעשרה. והתניא: אין מדקדקין בקטן? אמר ר' אסי ואי תימא ר' סימון, לשני קטנים נצרכה; אחד ספק ואחד קטן, עושין את הספק עיקר ואת הקטן סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. ר' יהודה בן פזי בשם רבי אסי: היו תשעה נראין כעשרה, עושין אותו סניף. מה עביד מסויימת, אלא אפילו קטן ביניהן. רבי ברכיה ורבי יעקב בר זבדי בעא קומי ר' סימון: כשם שעושין אותו סניף לעשרה כך עושין אותו סניף לשלשה? מה אם תמן שאומרים את השם עושין אותו סניף, הכא לא כל שכן? אמר ליה, הדא היא, ולא כל שכן להלן שהוא מזכיר את השם עושין אותו סניף, כאן שאין מזכיר את השם אין עושין אותו סניף? הדא אמרה לברכת המזון עושין אותו סניף. לתפילה ולקריאת שמע אין עושין אותו סניף, עד שיביא שתי שערות. אמר ר' יוסי: כמה זימנין אכלית עם אבא תחליפא ועם ר' חנינא בר סיסי חביבי, ולא זמינו עלי עד שהבאתי שתי שערות.

עד מתי יהא קורא? אמר ר' [אבינא], איתפלגון חבריא, ר' הונא ור' יהודה, תרויהון בשם שמואל. חד אמר עד שיהא יודע לברך, וחד אמר עד שיהא יודע טיב ברכה. בעון קומי שמואל בר שילת, תשעה אכלו פת וחד ירק [מהו]? אמר להו: מזמנין עליו. ח' פת וז' ירק מזמנין עליו, ז' פת וג' ירק מזמנין. ו' פת וד' ירק מזמנין. ר' אבינה בעא: מחצה פת ומחצה ירק (מהו)? אמר ר' זעירא, עד דאנא תמן בעי נשאלינה, וצרו לי מינך דלאו שאלתינה. ר' ירמיה בעא: דין דאכל ירק מהו מזמנא עלוהי?

תניא: שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח, ובקשו להקריב ט' מאה קרבנות, מאה וחמשים מצא להן פתח, מאה וחמשים לא מצא להן פתח. סליק לגבי ינאי מלכא, אמר ליה: תלת מאה נזירין אינון, ואינון בעיין ט' מאה קרבנין ולית להון, הב להון מן דידך פלגא ואנא יהיב להון מן דידי פלגא, ויזלון ויקריבון. יהיב להון ינאי ועבד להון. אזלו ואמרו לישנא בישא לינאי מלכא על שמעון בן שטח, תהוי ידיע דכל מה דקרבון מדידיך קרבון, ברם איהו לא יהב מן דידיה כלום. שמע וערק. בתר יומין אתין הלין פרסאי נגסין על פתוראי דינאי מלכא. אמרין ליה אנן נהירין דהוה הכא חד סב והוה אמר לן מילא דחכמה. אמר לה לאחתיה, שלח אייתי יתיה. אמר ליה: הב לי מילא ושלח ליה עזקתך והוא אתא. יהב ליה מילא, אתא יתיב ליה בין מלכא למלכתא. אמר ליה: מהו כדין? אמר ליה, דכן כתוב בספר בן סירא: סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. אמר ליה: ולמה אפליתא בי? אמר ליה: חס ושלום לא אפלית בך, אלא את יהבת מן מה דהוה לך, ואנא יהבית מן מה דהוה לי, דכתיב "כי בצל החכמה בצל הכסף". אמר ליה: ולמה לא אמרת לי? אמר ליה: אילו אמרתי לך לא הוית עבד. אמר ליה: ולמה ערקת? אמר ליה: דכתיב "חבי כמעט רגע עד יבר זעם". מזג ליה כסא, אמר ליה ליברך. אמר ליה: ניבריך על המזון שאכל ינאי ומסיביו. אמר ליה: מן יומי לא שמעית מינך הדא מלתא. אמר ליה: מה את בעי מימר? נברך על המזון שלא אכלתי? מזג ליה כסא תניינא, אמר: "נברך על המזון שאכלנו משלו". אמר ר' יוחנן: חלוקים עליו חבריו על שמעון בן שטח. ר' ירמיה אמר על הראשונה. ר' אבא אמר על השניה. מחלפא שיטתיה דר' ירמיה, תמן צריכא ליה והכא פשיטא ליה? מה צריכא ליה כדרבנן, ומה פשיטא ליה כדרשב"ג, דתני: רשב"ג עלה והסב וטבל עמהן, אף על פי שלא אכל מן הדגן כזית מזמנין עליו. וכדברי חכמים ר' יעקב בר אחא אמר לעולם אין מזמנין, עד שיאכל כזית דגן. תנא: שנים פת ואחד ירק מזמנין עליו, ומאן תניתה? רשב"ג.

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אמר ר' יהודה ברבי [סימון], אף יוסף היה יודע שאחיו יורדין למצרים. מה עשה? הושיב שומרין על עשרה פתחים, אמר להם: כל מי שנכנס בפתח, כתבו שמו והביאו לפני. זה קורא ראובן בן יעקב, וזה קורא שמעון בן יעקב, וכן כל אחד ואחד. אמר להם יוסף: חתמו כל האוצרות ופתחו אחד, ונתן שמותן לאותו שהיה ממונה על אותו אוצר. אמר לו: לכשיבואו בני אדם הללו ליקח אוכל, תפסום ושגרום לפני. הלכו כמה ימים ולא באו. שיגר עליהם לשוק ונתן סימנים עליהם ואמר להם: אם תראום, תפסום. הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות. וכי מה מלאכתן בשוק של זונות? אלא אמרו: מפני שיוסף יפה תואר, הושיבוהו בקובה של זונות. מיד תפסום והביאום לפני יוסף, שנאמר: ויוסף הוא השליט על הארץ.

דבר אחר: ויוסף הוא השליט, שלש גזרות גזר יוסף. שלא יכנס בה עבד ויקח בר. ושלא יכנס אדם בשני חמורים. שלא יכנס אדם עד שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו. והוה תמן מנשה קמיה ומקבל פתקין. אמרין, ניעול וניחמיה, אי אשכחון יתיה טעין לן במדוי במכסא, הא טב; ואי לאו, בצפרא ניחמי מה אנן עבדין.

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם. שנעשה להם כנכרי. נטל את הגביע והיה מקיש עליו ואומר להם: מרגלים אתם. אמרו: כנים אנחנו. אמר להם: ואם כנים אתם, למה לא נכנסתם כולם בפתח אחד? אמרו לו: כבר ציוונו אבא. אמר להם: מה טיבכם בשוק של זונות? אמרו לו: אבידה אבדה לנו ואנו מבקרין עליה, ואמרנו שמא מוצאין אותה בתוכה. אמר להם: רואה אני בגביע שבידי ששנים מכם החריבו כרך גדול שבשכם, ואחד מכרתם לערביים. מיד נזדעזעו, אמרו לו: שנים עשר אחים אנחנו. אמר להם: והיכן הן שנים מכם? אמרו לו: אחד מת, ואחד אצל אבינו. אמר להם: לכו והביאו אותו אלי. הלכו אצל אביהם, אמרו לו: כך סיפר לנו האיש, כך ציער אותנו, אמר לנו מרגלים אתם, ואמר לנו: הביאו את אחיכם הקטן. אמר להם יעקב: ושמעון היכן הוא? אמרו לו: תפסו עלינו. אמר להם: הוספתם לי יגון על יגון, שנאמר: "ויאמר אליהם יעקב אביהם אותי שכלתם" וגו'.

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מרי בר איסק אתא ליה אח מבי חוזאי. אמר ליה: לא ידענא לך. אתא לקמיה דרב חסדא. אמר ליה: שפיר קאמר לך, דכתיב: ויכר יוסף את אחיו וגו', מלמד שיצא בלא חתימת זקן. אמר ליה: זיל אייתי סהדי דאחוה את. אמר ליה: אית לי סהדי ומסתפי מניה, דגברא אלמא הוא. אמר ליה לדידיה: זיל אייתי את סהדי דלאו אחוך הוא. אמר ליה: דינא הכי? המוציא מחבירו עליו הראיה! אמר ליה: הכי דנינא לך ולכל אלמי חברך. סוף סוף אייתי סהדי ואסהידו ביה דאחוה הוא. אמר ליה זיל פלוג ליה. אמר ליה: ליפלוג לי נמי מפרדס ובוסתני דשתל. אמר ליה: שפיר קאמר לך, דתנן: הניח בנים גדולים וקטנים, והשביחו גדולים הנכסים, השבח לאמצע. מי דמי? התם גדולים גבי קטנים ידעי וקא מחלי, הכא מי ידע דמחיל? איגלגל מילתא ומטא לקמיה דר' אמי. אמר להו: גדולה מזו אמרו, שמין להם כאריס, השתא דידיה נמי לא יהבינן ליה? אהדרוה לקמיה דרב חסדא, אמר להו: מי דמי? התם ברשות נחית, הכא לאו ברשות נחית; ועוד, קטן הוא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן. אהדרוה לקמיה דר' אמי, אמר: לא סיימוה קמאי דקטן היה.

רבי לוי אמר: ויכר יוסף את אחיו, בשעה שנפלו הם בידו. והם לא הכירוהו, בשעה שנפל הוא בידן.

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כולנו בני איש אחד נחנו. נצנצה בהן רוח הקודש ואמרו: את ואנו בנוי דחד גבר.

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר לא כי ערות הארץ באתם לראות. כשם שאברים לאדם כך אברים לארץ. ראש עפרות תבל. וכסה את עין הארץ. ותפתח הארץ את פיה. ארץ אוכלת יושביה. ומתחת זרועות עולם. הנה רחבת ידים. ויניקהו דבש מסלע. ישבי על טבור הארץ. כי ערות הארץ באתם לראות. והארץ לעולם עומדת:

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמרו שנים עשר עבדיך. אמר להו: אן אינך? אמרו ליה: זבנן יתיה. אמר להו: בכמה זבנתון יתיה? אמרו ליה: בחמש סלעים. ואי אתי בר נש ואמר לכון: יהבו לי ה' סלעים ואנא יהיב יתיה לכון, אתון עבדין? אמרו ליה: אין. ואי אמר לכון ברנש: יהבון לי בכפלא ואנא יהיב יתיה לכון, אתון עבדין? אמרו ליה: אין. אי אמר לכון בר נש אפילו אתון יהבון לי כמה לית אנא יהיב לכון, מה אתון עבדין? אמרו לו: על מנת כן נחתינן, או למיקטיל או למקטלא. אמר להם, הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם.

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה. בשעה שהיה נשבע לשקר היה אומר חי פרעה. משל לגדי שברח מן המרעה, ונכנס לו אצל אשה אלמנה, וכסתה עליו סדין. אתון בעיין גבה, אמרין: כן תהוי ההיא איתתא כלה מן הדין בשרא דלא ידענא ביה. כך חי פרעה אם תצאו מזה.

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי. אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים.

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו. לשון דרומאי הוא, 'אבל', 'ברם'. אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו. אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה רואה את אחיו מוכרין אותו ושותק? אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים, ולא נתמלאו.

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויען ראובן אותם לאמר גם דמו הנה נדרש. דמו ודם זקן.

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם. זה מנשה.

פסוק כד

לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויסב מעליהם ויבך... ויקח את שמעון. אמר יוסף בדעתו: אם אני מכניס שמעון ולוי, שמא יקפידו שבטים על לוי שהוא חכם וכהן גדול ויעשו למצרים כמו שעשה לשכם. אלא הריני מכניס לשמעון, שאין מחבבין לו [כל] כך וילכו אצל אביהם. כיון שבקש אותו לתפסו, רצו השבטים לסייעו, אמר להם שמעון: איני רוצה שתסייעוני. שלח יוסף לפרעה ואמר: שגר שבעים גבורים, שמצאתי אנשים ואני רוצה להכניסם בבית האסורים. וכיון שבאו אמר להם: טלו השלשלאות הללו ותנו בצוארו, והשבטים מרחוק. כיון שקרבו אצל שמעון, נתן עליהם בקולו ונפלו כולן לפניו ונשברו שניהן. היה עומד מנשה אצל אביו, אמר ליה: קח אותה השלשלת ושים בצוארו. והכהו מכה אחת ונתנה עליו. אמר שמעון: מכה זו של בית אבא היא. ויאסור אותו לעיניהם. לעיניהם אסור. כיון שיצאו להם, הוציאו והיה מאכילו ומשקהו ומרחיצו וסכו.

פסוק כח

לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויצא לבם ויחרדו. כד דמך ר' סימון בר זבדי, אמרו ליה לרבי לוי, עול ואפטר עלוי. על ואפטר עלוי, "כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה". ארבעה דברים הללו הן הן תשמישן של עולם, ואם אבדו יש להן חליפין. תלמיד חכם שאבד, מי מחליפו? אמר ר' לוי: שבטים מצאו מציאה, כתיב: ויצא לבם ויחרדו; אנו שאבדנו את ר' סימון בר זבדי, על אחת כמה וכמה:

רבי יוחנן אשכחיה לינוקא דריש לקיש. אמר ליה: אימא לי פסוקיך. אמר ליה: "עשר תעשר". אמר ליה: ליפרש לי מר. אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר. והכתיב: "לא תנסו את ה'"? אמר ליה, הכי אמר לי רבי אושעיא: חוץ מזו, דכתיב: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די", עד שיבלו שפתותיכם לומר די. יומא אחרינא אשכחיה, אמר ליה: אימא לי פסוקיך. אמר ליה: "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו". הוה קא מתמה: מי איכא מילתא בכתובים דלא רמזה משה באורייתא? אמר ליה: אטו הא מי לא רמזה משה? והכתיב: ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו. דליא עיניה וחזייה. אמרה ליה אמיה: תא, דלא לעביד בך כדעביד לאבוך:

פסוק כט

לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויבואו אל יעקב אביהם ויגידו לו את כל הקורות אותם. מלמד שהיו הדברים עליהן קשין כקורות.

פסוק ל

לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. למימר דכל דבור לשון קשה, והתניא: "אז נדברו יראי ה'", אין נדברו אלא לשון נחת וכן הוא אומר: "ידבר עמים תחתנו"? דיבר לחוד, יַדְבר לחוד.

פסוק לה

לפירוש "פסוק לה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי הם מריקים שקיהם וגו'. מלמד שחשדן אביהם.

פסוק לו

לפירוש "פסוק לו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר להם יעקב אביהם אותי שכלתם, כבר יוסף איננו ואת בנימין תקחו. עלי היו כולנה, עלי להעמיד שנים עשר שבטים.

פסוק לז

לפירוש "פסוק לז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית. אמר לו: מה נשתנו בניך מבני? אמר להם יהודה: המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית. וכיון שכלתה, אמר לו יהודה: אבא, אם הולך בנימין עמנו ספק נתפס ספק אינו נתפס, ואם אינו הולך עמנו כולנו מתים ברעב; מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי. אמר: מי ערב בו? אמר לו: "אנכי אערבנו". מיד שלחו עמהם. וכיון שנשא יוסף את עיניו וראה את בנימין, שמח, מפני שהיה דומה לאמו.

את שני בני תמית. אמר לו: בכור שוטה, בניך לא בני הם?

פסוק לח

לפירוש "פסוק לח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר לא ירד בני עמכם. בשעה שהיה אדם אומר דבר מתוקן לפני ר' טרפון הוה אומר: "כפתור ופרח"; ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה, היה אומר: לא ירד בני עמכם.

וקראהו אסון בדרך. הא בבית לא? אמר ר' אליעזר בן יעקב: מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה.