קטגוריה:בראשית לח טז
ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֵּ֨ט אֵלֶ֜יהָ אֶל־הַדֶּ֗רֶךְ וַיֹּ֙אמֶר֙ הָֽבָה־נָּא֙ אָב֣וֹא אֵלַ֔יִךְ כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י כַלָּת֖וֹ הִ֑וא וַתֹּ֙אמֶר֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֵלָֽי׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֵּ֨ט אֵלֶ֜י/הָ אֶל־הַ/דֶּ֗רֶךְ וַ/יֹּ֙אמֶר֙ הָֽבָ/ה־נָּא֙ אָב֣וֹא אֵלַ֔יִ/ךְ כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י כַלָּת֖/וֹ הִ֑וא וַ/תֹּ֙אמֶר֙ מַה־תִּתֶּן־לִּ֔/י כִּ֥י תָב֖וֹא אֵלָֽ/י׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וּסְטָא לְוָתַהּ לְאוֹרְחָא וַאֲמַר הַבִי כְעַן אֵיעוֹל לְוָתִיךְ אֲרֵי לָא יְדַע אֲרֵי כַלְּתֵיהּ הִיא וַאֲמַרַת מָא תִּתֵּין לִי אֲרֵי תֵיעוֹל לְוָתִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּסְטָא לְוָותָהּ לְאָרְחָא וַאֲמַר הֲבִי כְּדוֹן אֵיעוֹל לְוָותִיךְ אֲרוּם לָא יָדַע אֲרוּם כַּלְתֵיהּ הִיא וַאֲמָרַת מַה תִתֵּן לִי אֲרוּם תֵיעוֹל לְוָתִי: |
רש"י (כל הפרק)
"ויט אליה אל הדרך" - מדרך שהיה בה נטה אל הדרך אשר היא בה ובל' לע"ז דשטורני"ר (אבלענקען)
"הבה נא" - הכיני עצמך ודעתך לכך כל לשון הבה הזמנה הוא חוץ ממקום שיש לתרגמו בלשון נתינה ואף אותן של הזמנה קרובים ללשון נתינה הםרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
הָבָה נָּא – הָכִינִי עַצְמֵךְ וְדַעְתֵּךְ לְכָךְ. כָּל לָשׁוֹן "הָבָה" לְשׁוֹן הַזְמָנָה הוּא, חוּץ מִמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְתַרְגְּמוֹ בִּלְשׁוֹן נְתִינָה. וְאַף אוֹתָן שֶׁל הַזְמָנָה, קְרוֹבִים לִלְשׁוֹן נְתִינָה הֵם.
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
"כי לא ידע כי כלתו היא" גם אחר שנטה אליה אל הדרך לא הכירה שאם היה מכירה היה מדבר בה בשביל בנו ולאל יתברך נתכנו עלילות שרצה שיהיה זרעה מיהודה שהיה יותר שלם ורצוי משלה וממנה יהיה משיח צדקנו: " מה תתן לי" התחילה לדבר כדי שיכירה כי לא היתה מכונת לשום אתנן בלי ספק אבל היתה כונתה להקים זרע מיהודה ובכן לקחה ערבון לא להנות בו אלא לעדות ואם היה נותן לה אתנן לא היתה מקבלת כי לא היה אז עמה עדות לזכות את נפשה:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לח טז.
הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ
פתיחה ישירה ולענין. ללא אהבה, ללא התחיבות, ללא אחריות. כך ישר בפרצוף: "אני יודע מה את, אני רגיל לעשות את זה, אני גדול וחזק ומגיע לי הכל."
כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ
העורך מביע את דעתו שתמר היא "כַלָּתוֹ" של יהודה, אלמנת בנו, ולא ארוסת בנו שלה. יהודה לא זיהה אותה כתמר, וייתכן שלא רצה לזהות אותה. עיניו לא התרכזו בקולה או פניה או גופה או תנועות גופה. יהודה לא היה מסוגל לחשוב שתמר תהיה זונה, ולא תתביש לשכב איתו. יהודה שכח את סיפור לוט ובנותיו, ולא ראה את הדמיון.
מַה תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי
קיים סיכוי שתמר רצתה רק לדבר עם יהודה ביחידות. היא לא רצתה לשלוח שליח או לבוא ללא הזמנה. כך תמר אירגנה את הפגישה החשאית הזאת להיות עם יהודה כדי לבקש ממנו את שלה. תמר אפילו יכלה לחשוב שיהודה זיהה אותה ומציע לייבם אותה, ולכן היא שאלה בעניין התשלום לברר מה יהודה חושב. ברגע שיהודה בקש לשכב איתה היא לא יכלה להעליב אותו שהוא הולך לזונות. אם יהודה היה מזהה אותה בזמן או אחרי שהוא שכב איתה, היא היתה יכולה להסביר את מטרתה המקורית ולמה היא לא יכלה לעצור אותו.
יהודה לא הבין שהוא מציע לה לייבם אותה עבור בנו ער (ואונן). העובדה שהיא טועה בזהותה לא משנה את העובדה שהוא נושא אותה ומייבם אותה כשם שעיקב נשא את לאה (ביאור:בראשית כט כה).
העיסקה כמעט הושלמה. הוא בקש סקס, היא שאלה לתשלום, הוא יציע תשלום - ובימינו נסיון לזנות הושלם, והשוטרת, ששיחקה זונה, אוסרת את הגבר. אולם כאן מטרתה של תמר שונה. היא לא רוצה להאשים, היא רוצה פתרון.
כאשר הוחלט על תשלום, הביאה של יהודה עם הזונה לא נחשבה לנשואין. יהודה לא חלם שהזונה תהרה לו בן. יהודה לא העלה בדעתו שהוא לא יצליח לשלם והערבון יושב לו, וכך הוא נשא אותה בביאה כחוק.
יהודה חשב שבגדי אחד הכל יגמר. יהודה לא הבין שעצם השכיבה מעניקה לתמר זכויות של אישה, ושהוא מפרה אותה בזרעו, וקיימת אפשרות שהיא תביא לו בן, והבן יהיה רשאי לבקש שאביו יכיר בו.
יהודה לא ראה את הדמיון בין זה שהוא חייב לה את בנו הצעיר, ועכשו הוא מציע לה גדי צעיר. וכאשר היא תקבל בן ממנו היא כבר לא תרצה את הבן שלו או את הגדי שלו, הוא עצמו יהיה שלה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לח טז"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.