קטגוריה:בראשית לח ב
וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַעֲנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ שׁ֑וּעַ וַיִּקָּחֶ֖הָ וַיָּבֹ֥א אֵלֶֽיהָ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַעֲנִ֖י וּ/שְׁמ֣/וֹ שׁ֑וּעַ וַ/יִּקָּחֶ֖/הָ וַ/יָּבֹ֥א אֵלֶֽי/הָ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַחֲזָא תַּמָּן יְהוּדָה בַּת גְּבַר כְּנַעֲנִי וּשְׁמֵיהּ שׁוּעַ וְנַסְבַּהּ וְעָל לְוָתַהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַחֲמָא תַמָן יְהוּדָה בְּרַת גְבַר תַּגָר וּשְׁמֵיהּ שׁוּעַ וְגַיְירָהּ וְעַל לְוָתָהּ: |
רש"י (כל הפרק)
רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
רשב"ם (כל הפרק)
מתוך: רשב"ם על בראשית לח (עריכה)
אבן עזרא (כל הפרק)
איש כנעני — יש אומרים, סוחר, כמו "כנען בידו מאזני מרמה" (הושע יב, ח); ועם תוספות יו"ד: "ולא יהיה כנעני עוד" (זכריה יד, כא). ויתכן להיות כמשמעו.
וחכמינו ז"ל אמרו, כי וירד יהודה, שירד מגדולתו. וזה דרך דרש, כי הבא מפאת צפון של עולם לדרומו – הוא יורד; ואנשי המחקר יבינו כי זה אמת:רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(ב – ה) "וירא". ב] שלקח כנענית, כמ"ש בד"ה סימן ב' מבת שוע הכנענית, ולא נודע שמה כי לא גיירה רק ויקחה סתם, לכן קרא שני בנים הראשונים ער ואונן ע"ש שסופם לרע כי לא נתקיימו, והשלישי נקרא שלה לטוב, כמ"ש חז"ל כי אז "היה בכזיב" שהוציאה מעיר אביה וגיירה:
אור החיים (כל הפרק)
בת איש כנעני. פירוש סוחר והגאון הראב"ע כתב ויתכן שהוא כמשמעו. ואני אומר כי לא יתכן שידבקו בני יעקב בדבר שהקפידו עליו אבותיהם שלשתן יחד, וכאומרם בפסחים פ"ג (נ.), והכתוב שמר את הדבר במה שדקדק לומר בת איש כנעני פי' אביה כנעני ולא היא כנענית ובאיזה אופן יהיה הדבר אם לא שתאמר סוחר, ואלו היה כנעני ממש ומודיע הכתוב כי עשה יהודה דבר בלתי הגון כן היה לו לומר וירא שם בת כנענית או אשה כנענית ושם אביה שוע. ואין בזה תוספות תיבה על המכתב אשר כתב, ולענין גילוי מלתא כזה נאמר לשתוק, ולכתוב ודאי:
ויקחה. פי' כדין ליקוחי אשה:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לח ב.
ראו: מדוע נשאו בני יעקב נשים כנעניות
בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי
וּשְׁמוֹ שׁוּעַ
למילה "שׁוּעַ" יש מספר פרושים במילון:
- שׁוֹעַה - שֹׁעַ, שלה - משתייך למעמד הגבוה, אציל.
- שִׁוְּעָה - קרא נואשות לעזרה; התחנן.
לסיכום - בת שוע היתה ממשפחה אצילה. יהודה אהב את אשתו וכיבד את נשואיו איתה. שני בניה הבוגרים מתו בחייה והיא נשארה עם בן צעיר אחד בלבד, ואז היא מתה לפני שהבן השלישי התחתן, ייתכן משברון לב.
וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ
מדוע יהודה לקח בת איש כנעני לאישה. יעקב ידע שיצחק פקד עליו ללכת לשאת אישה מבנות לבן, ושהכנעניות לא היו טובות בעייני אברהם, אבל בכל זאת יעקב לא הורה לבניו את מי לשאת לאישה. יעקב חשש לשלוח את בניו ללבן לשאת עוד בנות אחרי מה שהוא עבר שם, והוא חשש שבניו לא יחזרו לכנען. ייתכן שיעקב חיכה להנחיות מאלוהים. אולם נראה שיעקב היה עסוק באבלו ולא דאג לבניו. וכך היה שראובן שכב עם בלהה שפחת רחל, ויהודה החליט לשאת אישה כנענית כרצונו, ולהשיא אישה כנענית לבנו.
יוסף היה בן 17 כאשר הוא נמכר לעבדות, ויהודה היה כבן 20. כאשר בני ישראל ירדו למצרים, יוסף היה בן 39 ויהודה כבן 42, ואז היו ליהודה בנים מתמר, שהיתה אלמנתו של ער (ביאור:בראשית מו יב). ניתן להבין שיהודה נפרד מאחיו והתחתן מיד לאחר מכירת יוסף לעבדות. ייתכן שהאחים האשימו אותו וכעסו עליו.
תאור הנשואין הוא לא כל כך מכובד: ויקח ויבוא. אין חיזור, אין תשלום, אין נדוניה, אין חתונה מפוארת, ואפילו הנערה, חסרת השם, לא מתוארת. כנראה, חשיבות הנערה הזו היתה נמוכה לסיפור עמנו.
בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי
- למה היה חשוב להסביר לנו שאשת יהודה היא כנענית?
האבות חיו בתרבות חרן ופעלו לפי חוקי חמורבי. בסיפור יהודה ותמר אנו פוגשים את חוק היבום אשר פותר בעיות שחוקי חמורבי פותרים בצורה שונה לגמרי. ניתן לראות בסיפור את ההשפעה הכנענית על תרבות עם ישראל, שמאוחר יותר משה הסדיר לעם ישראל.
סביר שאשת יהודה ותמר ידעו את חוק היבום הכנעני, ושאשת יהודה דחפה את יהודה לפקוד על אונן לבצע אותו למען ער בנה הבכור. כאשר אונן מת, אשת יהודה הרגישה שעולמה חרב והיא נפטרה בגיל צעיר.
חוק הייבום נועד ליצור חובה מוסרית לסעוד ולתמוך באלמנה צעירה וילדיה, כדי לשמור על שמו של המת, על נחלתו ועל משפחתו. במידה ולאלמנה לא היה בן, החוק דרש שקרוב של המת ישא את האלמנה, יביא לה בן ויטפל במשפחתה, וכך לא יתעורר באחים הרצון לרצוח אח ולרשת את חלקו, כפי שאחי יוסף קשרו לרצוח את יוסף. במידה מסוימת החוק פעל לדכא נטיה של אח להרוג את אחיו כדי לרשת אותו, כי כל עומס המשפחה יפול על האח הרוצח וחלקו בירושה לא יגדל, בניגוד לחוקי חמורבי ששם רצח אח (שלא התגלה) יגדיל את חלקו של הרוצח. החוק מחייב את אחד מבני המשפחה לשאת את האלמנה, כאשר האחים מופיעים ברשימה ראשונים, אבל כל קרוב אחר, לפי סדר קרבתו לנפטר, רשאי לייבם.
בעקבות בקשתם של בנות צלופחד, משה עדכן את חוק הייבום והחליצה והסביר שאם יש לאיש בת, הבת יורשת, אם אין בת אז אחיו יורשים, וכך הלאה (במדבר כז ז-יא). היבום אינו כפייתי ומותר לקרוב לסרב (דברים כה ט).
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לח ב"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.