קטגוריה:בראשית כד מח

העבד מודיע שהוא כבר הודה לאלוהים על שהנחה אותו בדרך, ובחר בשבילו כלה לבן אדונו. העבד התכוון להכריח את לבן ובתואל לקבל את החלטתו ולא לסרב לתת לו את רבקה.

העבד לא השתמש במילה אחת של ספק או בקשת רשות. העבד טוען שאלוהים הנחה אותו בדרך אמת לבחור את רבקה, והעבד חייב לקחת (אפילו בכוח) את רבקה כדי שהיא תהיה אשתו של בן אדונו של העבד. העניין סגור מבחינת אלוהים ומבחינתו של העבד.

העבד לא השאיר ללבן ולבתואל הרבה ברירה – הם לא היו יכולים לענות שהם מתנגדים לבחירה של אלוהים או שכל הברכה של העבד לאלוהים היתה ברכה לבטלה, והם מזלזלים באלוהיו של אברהם.

בתואל לא היה יכול להתנגד לארוסין בגלל שלא התיחסו עליו בכבוד, לפני בחירת הכלה.

העבד לא אמר שהוא קודם קד, ואחר כך השתחווה. הוא לא הסביר שהוא קד לרבקה, והשתחווה בנוכחותה.
מהפסוק ניתן לחשוב שהעבד אמר את זה בשקט, בליבו, ורבקה לא שמעה. אבל כאשר הוא השתחווה בנוכחותה, נאמר בפרוש שהוא אמר (ראה: ביאור:בראשית כד כז), ולכן רבקה שמעה.

בזמנו העבד אמר: "בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי" (ביאור:בראשית כד כז), בלי לפרט את מטרת בואו כפי שהוא מדגיש עכשו: "אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ".
העבד שינה את דבריו ואת סדר המאורעות. לא ברור מתי רבקה רצה הביתה אחרי שהיא קיבלה את התכשיטים, ולא ברור מה היא שמעה מדבריו, ומה היא סיפרה בבית ללבן שהיא שמעה.

• העבד כאילו טוען שהוא אמר את מטרת ביקורו לרבקה, לפני שהיא רצה, ואם היא לא אמרה, אז אולי היא פחדה להגיד שהוא אמר שאלוהים הנחה אותו אליה כדי "לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ".
• העבד כאילו טוען שהוא לא נתן מתנות אירוסין לרבקה, אלא רק מתנות בגלל שהיא ממשפחת אדונו, ובזמנו הוא התכוון לקחת נערה שהמשפחת תתן לו, וכך הוא לא פגע בכבוד המשפחה.
• העבד טוען שהוא הסביר את זה לרבקה, וכאשר לבן בא בריצה והזמין אותו, הוא חשב שהם הסכימו לבקשתו ויתנו לו את בתם.

העבד שיקר כדי להראות שהוא דובר אמת, ושהוא התיחס בכבוד למשפחה.