קטגוריה:בראשית כד לג
ויישם [ויושם] לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
ויישם [וַיּוּשַׂם] לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
ויישם וַיּוּשַׂ֤ם לְפָנָיו֙ לֶאֱכֹ֔ל וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל עַ֥ד אִם־דִּבַּ֖רְתִּי דְּבָרָ֑י וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
ו/יישם [וַ/יּוּשַׂ֤ם] לְ/פָנָי/ו֙ לֶ/אֱכֹ֔ל וַ/יֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל עַ֥ד אִם־דִּבַּ֖רְתִּי דְּבָרָ֑/י וַ/יֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְשַׁוִּיאוּ קֳדָמוֹהִי לְמֵיכַל וַאֲמַר לָא אֵיכוֹל עַד דַּאֲמַלֵּיל פִּתְגָמָי וַאֲמַר מַלֵּיל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְסַדָרוּ קוּמֵיהּ לְמֵכוּל תַּבְשִׁילָה דְבֵיהּ סַמָא דִקְטוֹל וְאַרְגִישׁ בֵּיהּ וַאֲמַר לָא אֵיכוּל עַד דַאֲמַלֵיל פִּתְגָמָי וַאֲמַר מַלֵיל: |
רש"י (כל הפרק)
רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
רשב"ם (כל הפרק)
עד אם דברתי דבריי: אחרי שראה שהסכים הקב"ה על ידו לא היה לו להתעסק באכילה ושתייה תחילה:
אבן עזרא (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(לג) "לא אוכל." בא להראות להם שלא בא רק לעשות שליחותו, ואם לא ימלאו בקשתו לא ילחם במנעמיהם:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
בעל הטורים (כל הפרק)
ויישם. כתיב מלמד שנתנו לו סם המות בקערה ומיהרו עליו לאכול כדי שלא ירגיש:
ויישם. ב' דסמיכי הכא ואידך ויישם בארון. רמז שרצו להמיתו וליתנו בארון והוא הרגיש ואמר לא אוכל עד אם דברתי דברי כי עבד אברהם אנכי ונהגתי בביתו שלא לאכול עד שאדבר דברי ברכת נטילת ידים ברכת המוציא ובזה חשב כי ינצל שכוס של ברכה לטובה מצטרף ולא לרעה וכן היה לו שבא המלאך והחזיר סם המות לצד בתואל ואכל ומת. וי"מ שנתנו לו דבר איסור ואמר לא אוכל עד אם דברתי דברי עבד אברהם אנכי ואיני אוכל דבר איסור:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד לג.
לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי
דחית האוכל
ויישם (וַיּוּשַׂם) לְפָנָיו – הכתוב נאמר ביחיד. רק העבד הוזמן לאכול עם לבן ובתואל. אוכל הוגש רק לעבד אברהם ולא לשומריו, אבל לבטח כמה שומרים באו איתו ועמדו מאחוריו.
בדחיית האוכל היה טמון עלבון – העבד הודיע ללבן ובתואל שהוא לא בא כאורח, הם לא חברים שלו. שהוא לא מוכן לקבל טובות הנאה מהם. שהוא לא יהיה חייב להם דבר. העבד דרש לגמור את העסקים לפני האוכל. קשיחותו של העבד הזהירה את לבן ובתואל שהם לא יכולים לעשות ממנו צחוק או לזלזל בו. למעשה העבד הודיע להם שהוא האדון של הבית והוא יעשה כרצונו.
העבד גם הודיע שהוא לא יאכל ללא אנשיו, אפילו לאחר שהעיסקה תגמר. בדחית האוכל העבד הודיע שהוא יאכל עם בבית מארחיו רק אם אנשיו יאכלו איתו. ואכן לאחר גמר העיסקה אנשיו אכלו איתו, ככתוב: "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ" (ביאור:בראשית כד נד).
לבן ובתואל לא הביאו את הנזם והצמידים חזרה לעבד בזמן שהעבד הוזמן לאכול. יתכן שהם ביקשו מרבקה שתחזיר והיא סרבה, או שהם הסכימו עם רבקה שמותר לה להחזיק בתכשיטים שהיו כהצעת אירוסין. ניתן להבין שלבן ובתואל כבר הסכימו להצעת הנשואין, והעבד גם הוא הבין שכך הם חושבים ושרבקה לא רוצה להחזיר את התכשיטים ולבטל את הצעת הארוסין.
עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי
העבד ייצג את אברהם, נשיא בכנען שאלוהים בירך אותו בכל. הוא הציג את עצמו כנציג של מעצמה וכשליח של מנהיג עשיר ומבורך מאוד (ביאור:בראשית כד לה). מהרגע שבו עבד אברהם הוזמן בכבוד לארוחה, הוא קבע את כללי המשחק. העבד בהתנהגותו אמר:
- לא באתי לביקור אורחים.
- לא באתי לאכול.
- לא באתי לכבד אתכם.
- לא באתי לבזבז את הזמן.
- אני אגיד את דברי מההתחלה ועד הסוף.
- אתם לא תפריעו לי בשאלות.
- אתם לא תעירו הערות באמצע.
וַיֹּאמֶר דַּבֵּר
לבן ובתואל ישבו לפני האיש הזר. הם הבינו שמדובר בעניין חשוב מאוד לאיש, והסכימו ללא ויכוח.
אולם הכתוב נאמר ביחיד: "וַיֹּאמֶר". מי אמר? לבן או בתואל?
בהמשך נאמר: "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ" (ביאור:בראשית כד נ), וגם כאן הפסוק מתחיל ביחיד "וַיַּעַן לָבָן", ורק אחר כך "לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ". ניתן להבין שלבן, ששמו מופיע לפני אביו היה המדבר הראשון והוא גם ענה ראשון.
- יתכן שרבקה, אחותו והבכירה של לבן, הודיעה ללבן להזמין את הזר לביתם, והודיעה ללבן שלא יפגע בסיכויים שלה להנשא, ולכן לבן מדבר ראשון כדי שאביו לא יקלקל את פקודתה של רבקה.
- יתכן שבתואל נתן ללבן לדבר ראשון, וכך הוא יראה את תגובת האיש, ויחליט עם לשנות את דברי בנו בהתאם לצורך בלי לפגוע בכבודו שלו ובכבוד בנו.
בכל אופן סביר שלבן ענה ונתן רשות לזר לדבר.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא