קהלת ז
קיצור דרך: t3107
תנ"ך > קהלת > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב
הפרק במהדורה המוטעמת
ג ז א ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ׃ ב ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל־בֵּֽית־אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כׇּל־הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־לִבּֽוֹ׃ ג ט֥וֹב כַּ֖עַס מִשְּׂח֑וֹק כִּֽי־בְרֹ֥עַ פָּנִ֖ים יִ֥יטַב לֵֽב׃ ד לֵ֤ב חֲכָמִים֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔בֶל וְלֵ֥ב כְּסִילִ֖ים בְּבֵ֥ית שִׂמְחָֽה׃ ה ט֕וֹב לִשְׁמֹ֖עַ גַּעֲרַ֣ת חָכָ֑ם מֵאִ֕ישׁ שֹׁמֵ֖עַ שִׁ֥יר כְּסִילִֽים׃ ו כִּ֣י כְק֤וֹל הַסִּירִים֙ תַּ֣חַת הַסִּ֔יר כֵּ֖ן שְׂחֹ֣ק הַכְּסִ֑יל וְגַם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃ ז כִּ֥י הָעֹ֖שֶׁק יְהוֹלֵ֣ל חָכָ֑ם וִֽיאַבֵּ֥ד אֶת־לֵ֖ב מַתָּנָֽה׃ ח ט֛וֹב אַחֲרִ֥ית דָּבָ֖ר מֵֽרֵאשִׁית֑וֹ ט֥וֹב אֶֽרֶךְ־ר֖וּחַ מִגְּבַהּ־רֽוּחַ׃ ט אַל־תְּבַהֵ֥ל בְּרֽוּחֲךָ֖ לִכְע֑וֹס כִּ֣י כַ֔עַס בְּחֵ֥יק כְּסִילִ֖ים יָנֽוּחַ׃ י אַל־תֹּאמַר֙ מֶ֣ה הָיָ֔ה שֶׁ֤הַיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים הָי֥וּ טוֹבִ֖ים מֵאֵ֑לֶּה כִּ֛י לֹ֥א מֵחׇכְמָ֖ה שָׁאַ֥לְתָּ עַל־זֶֽה׃ יא טוֹבָ֥ה חׇכְמָ֖ה עִֽם־נַחֲלָ֑ה וְיֹתֵ֖ר לְרֹאֵ֥י הַשָּֽׁמֶשׁ׃ יב כִּ֛י בְּצֵ֥ל הַֽחׇכְמָ֖ה בְּצֵ֣ל הַכָּ֑סֶף וְיִתְר֣וֹן דַּ֔עַת הַֽחׇכְמָ֖ה תְּחַיֶּ֥ה בְעָלֶֽיהָ׃ יג רְאֵ֖ה אֶת־מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לְתַקֵּ֔ן אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר עִוְּתֽוֹ׃ יד בְּי֤וֹם טוֹבָה֙ הֱיֵ֣ה בְט֔וֹב וּבְי֥וֹם רָעָ֖ה רְאֵ֑ה גַּ֣ם אֶת־זֶ֤ה לְעֻמַּת־זֶה֙ עָשָׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים עַל־דִּבְרַ֗ת שֶׁלֹּ֨א יִמְצָ֧א הָֽאָדָ֛ם אַחֲרָ֖יו מְאֽוּמָה׃ טו אֶת־הַכֹּ֥ל רָאִ֖יתִי בִּימֵ֣י הֶבְלִ֑י יֵ֤שׁ צַדִּיק֙ אֹבֵ֣ד בְּצִדְק֔וֹ וְיֵ֣שׁ רָשָׁ֔ע מַאֲרִ֖יךְ בְּרָעָתֽוֹ׃ טז אַל־תְּהִ֤י צַדִּיק֙ הַרְבֵּ֔ה וְאַל־תִּתְחַכַּ֖ם יוֹתֵ֑ר לָ֖מָּה תִּשּׁוֹמֵֽם׃ יז אַל־תִּרְשַׁ֥ע הַרְבֵּ֖ה וְאַל־תְּהִ֣י סָכָ֑ל לָ֥מָּה תָמ֖וּת בְּלֹ֥א עִתֶּֽךָ׃ יח ט֚וֹב אֲשֶׁ֣ר תֶּאֱחֹ֣ז בָּזֶ֔ה וְגַם־מִזֶּ֖ה אַל־תַּנַּ֣ח אֶת־יָדֶ֑ךָ כִּֽי־יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים יֵצֵ֥א אֶת־כֻּלָּֽם׃ יט הַֽחׇכְמָ֖ה תָּעֹ֣ז לֶחָכָ֑ם מֵֽעֲשָׂרָה֙ שַׁלִּיטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בָּעִֽיר׃ כ כִּ֣י אָדָ֔ם אֵ֥ין צַדִּ֖יק בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂה־טּ֖וֹב וְלֹ֥א יֶחֱטָֽא׃ כא גַּ֤ם לְכׇל־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔רוּ אַל־תִּתֵּ֖ן לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִשְׁמַ֥ע אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ מְקַלְלֶֽךָ׃ כב כִּ֛י גַּם־פְּעָמִ֥ים רַבּ֖וֹת יָדַ֣ע לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר גַּם־אַתָּ֖ה את קִלַּ֥לְתָּ אֲחֵרִֽים׃ כג כׇּל־זֹ֖ה נִסִּ֣יתִי בַֽחׇכְמָ֑ה אָמַ֣רְתִּי אֶחְכָּ֔מָה וְהִ֖יא רְחוֹקָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃ כד רָח֖וֹק מַה־שֶּׁהָיָ֑ה וְעָמֹ֥ק ׀ עָמֹ֖ק מִ֥י יִמְצָאֶֽנּוּ׃ כה סַבּ֨וֹתִֽי אֲנִ֤י וְלִבִּי֙ לָדַ֣עַת וְלָת֔וּר וּבַקֵּ֥שׁ חׇכְמָ֖ה וְחֶשְׁבּ֑וֹן וְלָדַ֙עַת֙ רֶ֣שַׁע כֶּ֔סֶל וְהַסִּכְל֖וּת הוֹלֵלֽוֹת׃ כו וּמוֹצֶ֨א אֲנִ֜י מַ֣ר מִמָּ֗וֶת אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁר־הִ֨יא מְצוֹדִ֧ים וַחֲרָמִ֛ים לִבָּ֖הּ אֲסוּרִ֣ים יָדֶ֑יהָ ט֞וֹב לִפְנֵ֤י הָאֱלֹהִים֙ יִמָּלֵ֣ט מִמֶּ֔נָּה וְחוֹטֵ֖א יִלָּ֥כֶד בָּֽהּ׃ כז רְאֵה֙ זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אָמְרָ֖ה קֹהֶ֑לֶת אַחַ֥ת לְאַחַ֖ת לִמְצֹ֥א חֶשְׁבּֽוֹן׃ כח אֲשֶׁ֛ר עוֹד־בִּקְשָׁ֥ה נַפְשִׁ֖י וְלֹ֣א מָצָ֑אתִי אָדָ֞ם אֶחָ֤ד מֵאֶ֙לֶף֙ מָצָ֔אתִי וְאִשָּׁ֥ה בְכׇל־אֵ֖לֶּה לֹ֥א מָצָֽאתִי׃ כט לְבַד֙ רְאֵה־זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר וְהֵ֥מָּה בִקְשׁ֖וּ חִשְּׁבֹנ֥וֹת רַבִּֽים׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו
ב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו
ג טוב כעס משחק כי ברע פנים ייטב לב
ד לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה
ה טוב לשמע גערת חכם מאיש שמע שיר כסילים
ו כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחק הכסיל וגם זה הבל
ז כי העשק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה
ח טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך רוח מגבה רוח
ט אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח
י אל תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה
יא טובה חכמה עם נחלה ויתר לראי השמש
יב כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה
יג ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו
יד ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה
טו את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו
טז אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם
יז אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך
יח טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך כי ירא אלהים יצא את כלם
יט החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר
כ כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא
כא גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך אשר לא תשמע את עבדך מקללך
כב כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם את [אתה] קללת אחרים
כג כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני
כד רחוק מה שהיה ועמק עמק מי ימצאנו
כה סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות
כו ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה
כז ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצא חשבון
כח אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי
כט לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים
א טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ.
ב טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.
ג טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב.
ד לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה.
ה טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים.
ו כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל וְגַם זֶה הָבֶל.
ז כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה.
ח טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ מִגְּבַהּ רוּחַ.
ט אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ.
י אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה.
יא טוֹבָה חָכְמָה עִם נַחֲלָה וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ.
יב כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.
יג רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ.
יד בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה.
טו אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ.
טז אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם.
יז אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ.
יח טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם.
יט הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר.
כ כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא.
כא גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ.
כב כִּי גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת יָדַע לִבֶּךָ אֲשֶׁר גַּם את [אַתָּה] קִלַּלְתָּ אֲחֵרִים.
כג כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי.
כד רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ.
כה סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת.
כו וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ.
כז רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן.
כח אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי.
כט לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.
(א) טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ.
(ב) טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.
(ג) טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב.
(ד) לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה.
(ה) טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים.
(ו) כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל וְגַם זֶה הָבֶל.
(ז) כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה.
(ח) טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ מִגְּבַהּ רוּחַ.
(ט) אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ.
(י) אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה.
(יא) טוֹבָה חָכְמָה עִם נַחֲלָה וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ.
(יב) כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.
(יג) רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ.
(יד) בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה.
(טו) אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ.
(טז) אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם.
(יז) אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ.
(יח) טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם.
(יט) הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר.
(כ) כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא.
(כא) גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ.
(כב) כִּי גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת יָדַע לִבֶּךָ אֲשֶׁר גַּם את [אַתָּה] קִלַּלְתָּ אֲחֵרִים.
(כג) כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי.
(כד) רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ.
(כה) סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת.
(כו) וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ.
(כז) רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן.
(כח) אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי.
(כט) לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.
א טוֹב שֵׁם שם טוב, להיות אדם ידוע לטובה מִשֶּׁמֶן טוֹב משמן משובח ויקר, גם אם השמן מפיץ ריח טוב בסביבה הקרובה (עדיף להיות אדם הגון מאשר להיות עשיר), וְיוֹם הַמָּוֶת לאדם הגון עדיף יום מותו, שבו כולם יזכרו אותו לטובה מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ בו הוא נולד ועדיין לא הכירו את צידקותו. ב טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל שבו מדברים על הנפטר דברים שיכולים להשפיע על שומעם מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף המוות הוא סופו של כָּל הָאָדָם, וְהַחַי ומי שהולך לבית האבל ישמע על מעשיו של הנפטר יִתֵּן אֶל לִבּוֹ ויהרהר בכך שגם הוא ימות בסוף, וכל מה שישאר אחריו הוא זיכרון מעשיו הטובים. ג טוֹב כַּעַס רוגזו של חכם (הכועס מסיבות מוצדקות), בדומה לנכתב להלן, פסוק ה מִשְּׂחֹק, כִּי בְרֹעַ פָּנִים למרות שפניו של החכם הכועס נראות זועפות יִיטַב לֵב בתוך ליבו הוא מתכוון לטובה. ד לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל במחשבה על אחריתם, וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה. ה טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם, מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ מאשר להקשיב לאיש שנוהג לשמוע שִׁיר כְּסִילִים שירים של שטות. ו כִּי כְקוֹל הַסִּירִים הקוצים המשמיעים קולות נפץ כשנשרפים תַּחַת הַסִּיר סיר הבישול - כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל. וְגַם זֶה השירים והצחוק של הכסיל הָבֶל. ז כִּי אל תעשוק ואל תיקח שוחד, כי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם יגרום גם לאדם חכם להפוך להולל, וִיאַבֵּד אֶת לֵב ליבו החכם מַתָּנָה בקבלת מתנת שוחד.
| "כִּי כְקוֹל הַסִּירִים" (פסוק ו) - סירה קוצנית |
ח טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ מהתחלתו, כאשר אנו עדיין לא יודעים כיצד יסתיים. טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ אדם סבלן מִגְּבַהּ רוּחַ מגאוותן. ט אַל תְּבַהֵל תמהר בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס, כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ. י אַל תֹּאמַר: "מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה?", כִּי לֹא מֵחָכְמָה את החכמה, מצד החכמה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה.
יא טוֹבָה חָכְמָה עִם נַחֲלָה עם קרקע המפרנסת את בעליה (כלומר, עדיף להיות גם חכם וגם עשיר), וְיֹתֵר שבכך יהיה יתרון לאותו חכם ועשיר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ בעיני בני האדם (שהם מכבדים אנשים חכמים רק אם הם עשירים). יב כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וגם תחת צל הכסף (כלומר שניהם מגינות עליו), וְיִתְרוֹן ובמיוחד יש יתרון דַּעַת הַחָכְמָה לידיעת חכמה אשר תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ תיתן גם פרנסה לבעליה (כלומר חכמה מעשית כגון רפואה, ולא תיאורתית כגון פילוסופיה). יג רְאֵה קבל אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ ה' (לטענתך) עיוות, קילקל. יד בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב תיהנה ממנה, וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה עליך להבין ש גַּם אֶת זֶה הרעה לְעֻמַּת זֶה הטובה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, עַל דִּבְרַת כמו שנוהגים לאמר בני האדם: שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם שהאדם לא יכול להבין אַחֲרָיו אחרי מעשי ה' מְאוּמָה. טו אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי: יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ, וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ. טז אַל הצדיק שאובד ברשעו - אולי זה בגלל שהיה צדיק יותר מדי (כמו שאול המלך שחמל על עמלק) תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר תלמד הרבה, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם התנהגות בדרך של הפרזה יכולה לגרום לך להשתומם (להיות נבוך ודואג בגלל שתרגיש שמעשיך הקיצוניים לא באים לידי ביטוי בשכר שאתה מקבל). יז אַל אך מאידך גם חשוב לא להגזים לכיוון השני: תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל תְּהִי סָכָל, לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ שהרי אם תהיה רשע, תמות בגיל צעיר. יח טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה בצידקות, וְגַם מִזֶּה מהרשעות (לקצת רשעות יש מקום, כגון לתכונות נחישות ותקיפות במקרים מסויימים) אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ, כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם ינצל מהכל: גם ממות וגם מהשיממון. יט הַחָכְמָה תָּעֹז תשמש כמעוז, כמגן לֶחָכָם, מֵעֲשָׂרָה יותר מאשר עשרה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר ששמרו על עיר, אך לא הצליחו להציל אותה. כ כִּי ואם תשאל, איך יתכן שיש צדיקים שמתים בגיל צעיר? אָדָם אֵין אין אדם צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב רק טוב וְלֹא יֶחֱטָא. כא גַּם לְכָל הַדְּבָרִים דיבורי לשון הרע אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ, אֲשֶׁר כדי ש לֹא תִשְׁמַע אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ העבד שלך שתמיד מכבד אותך, תגלה שגם הוא, שלא בפניך, מקלל אותך. כב כִּי גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת יָדַע לִבֶּךָ, אֲשֶׁר גַּם (את) אַתָּה קִלַּלְתָּ אֲחֵרִים.
כג כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה התנסיתי בהבנת חכמת הנסתר. אָמַרְתִּי: "אֶחְכָּמָה אלמד חכמה זאת", וְהִיא אבל היא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. כד רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה בעבר, וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ. כה סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת מלנסות ללמוד וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן ותחבולות, וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל הבא מטיפשות וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת שבמעשי ההוללות. כו וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים מלכודות, וַחֲרָמִים לִבָּהּ ליבה הוא כמו רשת, אֲסוּרִים וכבלים שקושרים בהם את החיות הניצודות יָדֶיהָ. טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ. כז רְאֵה זֶה מָצָאתִי, אָמְרָה קֹהֶלֶת חכמת קהלת, אַחַת לְאַחַת אחת דומה לשניה, כל הנשים דומות לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן בכך שהן מנסות למצא תחבולות. כח אֲשֶׁר עוֹד בנוסף לחכמה שרצה ללמוד ולא הצליח, כך גם חיפש אישה מושלמת בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי. אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי. כט לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי: אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה (כל בני האדם, לא רק הנשים) בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: