קטגוריה:בראשית ז כ
נוסח המקרא
חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים.
חֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ מִלְמַ֔עְלָה גָּבְר֖וּ הַמָּ֑יִם וַיְכֻסּ֖וּ הֶהָרִֽים׃
חֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ מִ/לְ/מַ֔עְלָ/ה גָּבְר֖וּ הַ/מָּ֑יִם וַ/יְכֻסּ֖וּ הֶ/הָרִֽים׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | חֲמֵישׁ עַסְרֵי אַמִּין מִלְּעֵילָא תְּקִיפוּ מַיָּא וְאִתְחֲפִיאוּ טוּרַיָּא׃ |
אונקלוס (דפוס): | חֲמֵשׁ עַסְרֵי אַמִּין מִלְּעֵילָא תְּקִיפוּ מַיָּא וְאִתְחֲפִיאוּ טוּרַיָּא׃ |
ירושלמי (יונתן): | חֲמִיסְרֵי גַרְמִידִין מִלְעֵיל תָּקְפוּ מַיָא וְאִתְחַפִּיאוּ טוּרַיָא: |
רש"י
[כב] למעלה של גובה ההרים. ולא למעלה מן הארץ, שהרי כתיב (ר' פסוק יט) "ויכסו ההרים הגבוהים", ואין לומר שלא היה הר יותר מט"ו אמה. אף על גב שיש שסוברין כן שהיו המים על הארץ ט"ו אמה וגם על ההרים היו ט"ו אמה, שהיו המים מתגברים ועולים על הארץ ט"ו אמה בכל מקום בשוה, זה היה פלא ונס, אבל פשוטו אין צריך לפרש כן:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים וגו'. וכי איזה מדה מרובה? מדה טובה או מדת פורענות? הוי אומר: מדה טובה מרובה. במדת פורענות הוא אומר: "וארובות השמים נפתחו" (פס' יא); במדה טובה הוא אומר: "ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו". כמה ארובות בדלת? ארבע ארבע, הרי שמונה, נמצא מן שירד לישראל גבוה שישים אמה. מי דמי? התם בארבעים ימים, הכא חד שעתא? התם לכולי עלמא, הכא לישראל לחודייהו? אלא רבי אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר. איסי בן יהודה אומר: מן שירד להן לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר: "תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה". אמר אביי: שמע מינה כסא דדוד לעלמא דאתי מחזיק מאתן ועשרין וחד לוגא, שנאמר "כוסי רויה", רוי"ה בגימטריא הכי הוי:
ויכסו ההרים. רבי יונתן סלק למצליה בירושלים, לוה נהליה חד עם דארעא. עבר בהדין פלטניס, וחמתיה חד שמריי. אמר ליה: להיכן את אזל? אמר ליה: למצלי בירושלים. אמר ליה: לא טב לך למצלי בהדין טורא בריכא, ולא בההיא קלקלתא? אמר ליה: ובמה הוא בריך? אמר ליה: דלא טף במיא דמבולא. נתעלמה הלכה מעיני רבי יונתן לשעה. אמר ליה חמריה: רבי, תרשני ואני משיבו. אמר ליה: הדין טורא מה תעביד ליה? אי מן טורים רמים את עביד לה, הכתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים; ואם מן מכייא את עביד לה, לא אשגח עליה קרא ולא חשבה לכלום. בההוא עונתא נחת ליה ר' יונתן מעל חמרא וארכביה ג' מילין, וקרא עליו ג' קראין: "ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך", אפילו בבהמין שבך, והדין: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח", והדין: "כפלח הרמון רקתך", הריקנים שבך רצוף תשובות כרמון.
חמש עשרה אמה מלמעלה. ר' יהודה אומר: ט"ו בהר וט"ו בבקעה. ר' נחמיה אומר: ט"ו בהר, אבל בבקעה כל שהן.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ז כ.
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים. |
-- בראשית ז, כ |
וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים
הֶהָרִים
ההרים מופעים ברבים "הֶהָרִים", אבל הרי לא כל ההרים באותו גובה, ותמיד יש אחד יותר גבוה מהאחרים לפחות ביותר מאשר "חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה". המילה ברבים גם מופיעה בפסוק: "וְהַמַּיִם, גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ; וַיְכֻסּוּ, כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים, אֲשֶׁר תַּחַת, כָּל הַשָּׁמָיִם" (בראשית ז יט). הפסוק "אֲשֶׁר תַּחַת, כָּל הַשָּׁמָיִם" מתכוון להרים אשר מתחת לשמים במקום ההוא.
מכאן אנו לומדים שהיו מספר הרים, או שרשרת הרים, או מעגל של שרשרת הרים, כפי שקורה בקלדרה, לוע רחב מאוד של הר געש שקרס במרכזו. וכיון שהלוע הזה היה הר אחד גדול, הקלדרה מוקפת בהרים גבוהים, באותו הגובה, והיורדים בתלילות גבוהה לעמק שנוצר באמצע ההר. המים הגיעו עד "חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה" מסביב לכל ההרים שהקיפו את הקלדרה הזו.
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה
התיבה היתה "שְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ" (בראשית ו טו), והפתח התחיל בגובה עשרים אמה. כלומר התיבה היתה שקועה במים בערך 10 עד 20 אמה.
נאמר "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם, עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז יב) ולא נאמר שירד שלג או שהמים קפאו. כלומר ההרים לא היה גבוהים כל כך שיורד עליהם שלג, מכאן שצמחו עליהם עצים עד ראשי ההרים. כאשר המים הגיעו עד גובה של 15 אמה מעל ההר, עדין העצים מנעו מהתיבה להתקרב לסלעים ולהפגע או לעבור את ההרים החוצה מהקלדרה.
גובה המים היה קבוע, "חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה" במשך כל הזמן ש"וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם" (ביאור:בראשית ז כד), וזה מראה שהמים נשפכו החוצה, מעל קירות הקלדרה, ובחוץ לא היה מבול. אם היה מבול גם מחוץ לקלדרה, אז פני המים היו עולים עוד ועוד ולא שומרים על גובה קבוע של 15 אמה, וגם לאחר תום הגשם לא היה למים בתוך הקלדרה לאיפה להתנקז ולרדת, והרי כתוב: "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר" (ביאור:בראשית ח ה).
מדוע היה חשוב לאלוהים להציף מעל ההרים?
מטרת אלוהים היתה להרוג את כל האנשים שהוא יצר, ולהשאיר רק את נח ומשפחתו.
כדי לבצע זאת אלוהים הביא מבול של גשם שמילא את הקלדרה במים, והמשיך את השטפון כמעט שנה כדי שכל האנשים ימותו מטביעה או מרעב, במידה והם מצאו עץ לצוף עליו. סביר שאנשים מצאו מחסה ביחד על עצים גדולים, ומרעב הם תקפו אחד את השני, עד שהאחרונים מתו מרעב.
- האנשים שצפו על עצים או שחו הגיעו לקירות הקלדרה וניסו לטפס על הסלעים ולברוח מהקלדרה וממות. כדי למנוע זאת אלוהים הביא כמות אדירה של גשם, והיה מפל מים מעל הרי הקלדרה שנשפך החוצה. מי שניסה לטפס על הסלעים נשטף החוצה והתרסק על הסלעים בצד החיצוני, נפצע אנושות ומת.
- אלוהים לא הורה לנח לבנות מיכלים של מים ולאגור מים להפלגה. נח וכל באי התיבה היו מיועדים לשתות מים מהאגם בקלדרה. והנה, בגלל רבבות הגְּוִיּוֹת של החיות והאנשים שמתו, וצפו ונרקבו במים, המים נעשו מזוהמים, מטונפים ומסריחים. מים כאלה אינם ראויים לשתיה. כדי לפתור את הבעיה אלוהים הוסיף גשם רב ורוח, המים עלו מעל הרי הקלדרה ונשפכו החוצה. הגויות הצפות נדחפו הצידה ונשטפו החוצה מעל ההרים. כך, מי האגם בקלדרה נשארו צחים וראויים לשתיה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ז כ"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.