ביאור:בראשית ז יז

בראשית ז יז: "וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ; וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם, וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ז יז.

וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ

וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ

אלוהים הודיע מראש לנוח "כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה, אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" (ביאור:בראשית ז ד), ועכשו הוא מקיים את דבריו.
אלוהים ידע ותכנן את משך המבול ואת עוצמת הגשם במטרה למלא את הקלדרה במים ולהמית את כל האנשים שהוא יצר כדי לחסל את הגנים המיוחדים של חיים ארוכים, שהוא העניק לאדם, ולאשתו כאשר היא נעשתה כהעתק מושלם שלו.

סביר שאלוהים גרם להר געש באפריקה להתפרץ ולשלוח לשמים ענן של עפר במשך ארבעים יום ולילה. הענן עלה לגובה גבוה ונע עם הרוח, אולם חלקו נשאר כל הזמן מעל הקלדרה. ענני גשם שעברו מתחת לענן העפר מעל הקלדרה התקררו והורידו גשם.
כאשר עברו ארבעים הימים אלוהים הפסיק את הר הגעש, ענן העפר חדל לצאת מהר הגעש, העפר התפזר וירד על הארץ, והכל חזר לקדמותו של גשם יומי באזור קו המשווה.

אַרְבָּעִים יוֹם

"אַרְבָּעִים יוֹם" מופיע מספר פעמים ומסמל זמן מספיק ארוך שמביא לשינויים דרמטיים.

"אַרְבָּעִים יוֹם" משך הגשם של המבול - הגשם ירד ומלא את הקלדרה מעל גדותיה במים, והמית את כל האנשים שחמסו את אלוהים, ודינם נחרץ למוות.
"וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" (שמות כד יח), משה עלה להר סיני, ובני ישראל חששו שהוא מת ודרשו שאהרון יעשה להם מסכה למנהיג חדש.
"וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם" (במדבר יג כה), המרגלים תרו את הארץ והוציאו דיבתה רעה.
"וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב, וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם" (ביאור:שמואל א יז טז), גולית הזמין את בני ישראל לנטוש את אלוהים, ובני ישראל עמדו חסרי אונים.
"וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה; וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים, חֹרֵב" (מלכים א יט ח), אליהו ברח מאיזבל.
"וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת" (יונה ג ד), יונה הודיע לאנשי נינוה, שאם הם לא יהפכו מדרכם הרעה, אלוהים יהפוך את העיר.

וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם

כתוכניתו של אלוהים, פני המים עלו ועלו בתוך הקלדרה.

וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ

פני המים עלו והרימו את התיבה.
לא היה שטפון בהרים, וגל אדיר של מים הגיע לתיבה והרים אותה, כי אז היה היתה מתהפכת ומתגלגלת, החיות היו נפגעות, המים היו נכנסים דרך הצוהר, והתיבה היתה מוצפת במים.

המים רק עלו ישר למעלה, ונשאו את התיבה בעדינות כלפי מעלה והיא התרוממה מעל הארץ.
לא היתה רוח שדחפה את התיבה לקירות הסלע של הקלדרה. התיבה נשארה מעל מקומה וצפה כפקק.
התיבה היתה מיועדת לרדת במרכז הקלדרה השטוחה, ואין ספק שהיא לא ירדה על הר כי אז היא היתה נתקעת בין הצוקים, נוטה בזוית, נשברת, מתגלגלת מטה, וכל החיות היו נפגעים. התיבה ירדה על אזור שטוח בתחתית הקלדרה שהיתה על ראש הר גבוה.

וַתָּרָם

למעשה נוח ואלוהים לא ידעו אם התיבה היתה כשרה לשוט במים זמן רב, הן נוח קיבל רק מספר מועט של הנחיות ולא נאמר שנוח הניח חול/לבנים בתחתית התיבה או בנה שדרית כבדה. בנוסף לא נאמר שהתיבה עברה בדיקות ציפה ויציבות.
כמובן שאם התיבה לא היתה מתרוממת ישר אלא מתחילה לנטות ולהתהפך או מים היו מציפים אותה, אז אלוהים היה יכול להפסיק את הגשם, והתיבה היתה שבה לנוח במקומה עד שנוח יבצע את התיקונים הנדרשים.
כאשר נאמר "וַיִּסְגֹּר יְהוָה [את התיבה] בַּעֲדוֹ" (ביאור:בראשית ז טז), זה כלל גם סגירת התיבה מפני המים, וייתכן לחץ מתאים (אצבע אלוהים) כדי לשמור אותה יציבה, וכך היא צפה בבטחה על המים.