ביאור:בראשית ז טז

בראשית ז טז: "הַבָּאִים, זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים. וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ז טז.

וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ

סיכום תהליך הכניסה לתיבה.

אלוהים פקד על נוח לבנות תיבה, והבניה נגמרה ככתוב: "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה" (ביאור:בראשית ז ה).
ומאז מתחיל התהליך של כניסת נוח ומשפחתו לתיבה, הכנסת החיות הכשרות, שבע זוגות לכל מין, וכניסת שאר החיות זוג לכל מין.

התהליך נמשך זמן מה.

חלק באו מיד כאשר התיבה היתה מוכנה, ככתוב: "שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל-הַתֵּבָה, זָכָר וּנְקֵבָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ" (ביאור:בראשית ז ט).
חלק באו כאשר ארובת השמים נפתחו, ככתוב: " הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ" (ביאור:בראשית ז יד).
חלק מהרו להכנס כאשר פני המים עלו והם חיפשו מחסה במקום גבוה.

נוח סגר את דלת הכניסה הראשית, סגר את הצוהר בחלק העליון של התיבה, וכך התיבה היתה סגורה.

הגנת אלוהים

אולם אז נאמר: "וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ", סגר ברמה גבוה ביותר.
"וַיִּסְגֹּר" - אָטַם, הֵגִיף, חָתַם, נָעַל, סָכַר, סָתַם, פָּקַק (מילוג). אלוהים סגר את התיבה, אין יוצא ואין בא, ככתוב: "וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא" (יהושע ו א). למעשה אלוהים סגר והגן על יושבי התיבה מפני התוקפים מבחוץ פנימה, ומפני בריחה מבפנים החוצה.

"בַּעֲדוֹ" - לטובתו, למענו, בעבורו. לדוגמא: "וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה" (ביאור:בראשית כ ז).
"בַּעֲדוֹ" - דרך, ככתוב: "וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית כו ח).
עם מחברים את שני הפרושים, אז אלוהים סגר את התיבה כדי לשמור על היצורים בתיבה: שלא יכנסו להרע להם והם לא יצאו להפגע, דרך הפתחים והקירות של התיבה.

סביר שאנשים וחיות טיפסו על התיבה כדי להמלט ממי המבול. ייתכן שאנשים ניסו לפגוע בתיבה, לשבור את הדלת ולהכנס. נוח לא היה יכול לעשות דבר כדי למנוע זאת. אולם אלוהים סיפק לו הגנה:

אלוהים הציף את האזור במהירות גבוה והתיבה עלתה וצפה, וכך הוא סגר והקיף אותה במים מפני האנשים.
אנשים שהספיקו להגיע ניסו לשבור את הקנים ולהכנס, אולם אלוהים מנע מהם להצליח. סביר שאלוהים זעזע את התיבה על הגלים והם נפלו למים, או שהם קיבלו מחלת ים ונפלו.
ייתכן שבגלל מהירות הבריחה האנשים לא הספיקו להביא כלים כדי לשבור את הקנים ולהכנס.
אנשים שהצליחו לטפס על גג התיבה, חשבו שהם ישרדו למעלה למספר ימים, הן לא ייתכן שהמבול ימשך זמן ארוך, ולא התאמצו לשבור את גג התיבה.
אלוהים חיזק את הקנים. ייתכן שקני הסוף אפילו התחילו לצמוח בגלל הגשם והמים, וכך השורשים והעלים הסתבכו אחד בשני וחיזקו את התיבה להשאר סגורה.
אלוהים נעל את נוח והחיות בתיבה - אף אחד לא יכול לברוח החוצה.

כך אלוהים סגר והגן על התיבה והחיות בה. אלוהים יצר חייץ בלתי עביר, גם ליצורים וגם למים.

זָכָר וּנְקֵבָה

בסיפור, אלוהים מדגיש מספר רב של פעמים את הזוגיות:

"אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית ז ב).
"זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע" (ביאור:בראשית ז ג).
"שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ ... זָכָר וּנְקֵבָה" (ביאור:בראשית ז ט).
"שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר" (ביאור:בראשית ז טו).
"זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ"

כדי לשמור זרע ולשמר את החיה, באו זכר ונקבה, איש ואשתו, שנים יחד. זה המספר הקטן ביותר של יצורים שנדרש כדי לשמר את החיה ומינה, ולאפשר להם להתחיל מחדש ולהתרבות לאחר המבול. יש עדיפות למספר רב של חיות מקבוצה אחת כי זה מונע ממחלות תורשתיות לפגוע בקבוצה. סביר שאלוהים בחר חיות בעלות גנים טובים להכנס לתיבה וכך לא נוצרה בעיה כזאת.