ביאור:בראשית ז ט

בראשית ז ט: "שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה, זָכָר וּנְקֵבָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ז ט.


שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָהעריכה

בָּאוּעריכה

החיות באו מעצמם.
הכתוב מדגיש שהחיות באו כפקודת אלוהים לנח. נאמר שאלוהים ציווה על נח (ביאור:בראשית ז ה), אך לא נאמר שאלוהים ציווה על החיות.

בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָהעריכה

ברור שכאשר התחיל הגשם, והמים עלו, החיות חיפשו מקום מפלט, מקום גבוה לברוח מהמים.
סביר שחיות רבות עלו על עצים או גבעות, אבל מספר רב של חיות ראו את התיבה הגבוהה ומיהרו לבוא. נח עמד בדלת ובחר למי מהחיות להרשות להכנס.

החיות באו א"אֶל הַתֵּבָה" ולא כל כך "אֶל נֹחַ". החיות היו מבוהלות והמומות, ולכן ולא חשבו להתקיף חיות אחרות או את האנשים.

זָכָר וּנְקֵבָהעריכה

יש חיות שחיות בזוגות - זכר נקבה - משפחה בסיסית - הרבה ציפורים חיים בצורה זאת (אווזים).
אולם הרבה חיות חיות בצורות שונות, זכר אחד ומספר נקבות (אריה), זכר לחוד מהנקבות (פיל), כל חיה בנפרד (צי'טה), שבט עם הרבה זכרים ונקבות וכולם משפחה אחת (קופים).
נח עמד בדלת ווידא שמכל חיה יש לו זוג.

ניתן לשמוע מדברי אלוהים, שאלוהים מעדיף שבני אדם יחיו, "זָכָר וּנְקֵבָה" ביחד. צורות אחרות גורמות לסיכוסים במשפחה, קנאה, תככים, אלימות.

לפעמים גבר אחד רשאי לקחת אלמנת קרוב משפחה, כדי לשמר את שם המשפחה, וכדי להציל לאלמנות ויתומים מעוני, רעב והתעללות.
אולם כאשר גבר אחד רשאי לקחת יותר מאישה אחת, נוצרת אוכלוסיה של גברים ללא נשים. האנשים האלה נעשים אלימים, וקל לגייס אותם לצבא שיתקוף ויכבוש עמים שכנים כדי לשדוד נשים. ניתן למצוא בהיסטוריה של העולם, כיצד דתות ומנהיגים השתמשו בזה כדי להרחיב את ממלכתם.

כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַעריכה

אלוהים ציווה לבנות את התיבה, לצייד אותה למבול, להכנס לתוכה, ולהרשות לזוגות מכל חיה להכנס.
המילה "צִוָּה", בהקשר לחיות, היא במשמעות כפולה: אלוהים ציווה על נח להכניס את החיות, והחיות באו, כפי שאלוהים הודיע לנח שיקרה בעתיד.