ביאור:משלי לא טו
משלי לא טו: "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ, וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ."
תרגום מצודות: ותקם בעוד לילה קודם אור היום; ותתן (מחלקת) מזון לבני ביתה, וחוק (מזון הקצוב) תחלק לנערותיה.
ולפי המשל:
עודנה נבוכה ומשוטטת בדבר המחקר, עודחשכו נגוהות ההיקש וזהרי ההשכלה, תמצא אז בדרך עיונה דברים מושכלים בחכמות אחרות.
תרגום ויקיטקסט: היא קמה משנתה כאשר עדיין לילה, כדי להכין ולתת טרף (אוכל) לבני ביתה (המשפחה), וחוק (מנות אישיות) לנערותיה (המשרתות).
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי לא טו.
דקויות
עריכה1. ממעשיה של אשת חיל ניתן ללמוד, שלא לנצל את שעות העבודה לסידורים אישיים, אלא לבצע את הסידורים האישיים לפני שעות העבודה.
אשת חיל עובדת בטוויה (פסוק 13), והעבודה מתחילה עם שחר, אבל היא צריכה גם לדאוג לספק אוכל לבני משפחתה ולמשרתות, ולכן היא קמה בעוד לילה - כשעדיין לילה, לפני שעות העבודה, ומסיימת את כל הסידורים האישיים והמשפחתיים לפני עלות השחר: "ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה".
2. ולפי המשל הממשיל את התורה ל"אשת חיל", ניתן ללמוד שראוי לקום מוקדם, כאשר עדיין לילה, ללמוד וללמד (רש"י).
הקבלות
עריכההמילה חוק קשורה לאוכל גם ב(בראשית מז כב): "רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה, כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה, עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם", וגם ב(משלי ל ח): "רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי"*. בבראשית ברור מהו החוק - החוק בארץ מצרים קבע שהמלך צריך לפרנס את הכהנים. אבל מהו החוק בספר משלי?
1. חוק הכַּשְרוּת. אמנם, דיני הכשרות שבתורה לא נקראו "חוק" אלא "תורה" (ויקרא יא46), אבל עדיין מדובר בחוקים.
2. חוק התְּזוּנָה. בימינו, במקומות שבהם מכינים אוכל לכמות גדולה של אנשים (כגון: צבא, פנימיות וכד'), ישנם חוקים ברורים הקובעים איזה אוכל ראוי להכין, למשל, הסעודות צריכות לכלול כמות מספקת מכל אבות המזון, כמות מסויימת של קלוריות, וכד'. גם אשת חיל מנהלת משפחה גדולה, ומכינה את המאכלים למשפחה זו בצורה מקצועית ע"פ חוקי התזונה.
אולם, עדיין לא ברור מדוע החוק ניתן דווקא לנערותיה?
3. אביתר כהן הפנה את תשומת ליבי למנהגי האכילה הבדואים: הגברים אוכלים את המזון (בד"כ בשר כבש) מתוך קערות גדולות המשותפות לכולם, אולם הנשים מקבלות מנות אישיות - כל אחת מקבלת נתח בשר כרוך בלחם. כריך זה נקרא בערבית "חוקה", והבדואים אומרים "אלחוקה - ללמרה", החוק - לאישה ([מסורת ומנהגים בדואיים והקבלותיהם בתנ"ך / ששון בר צבי / ה'תש"ן / אתר סנונית]). מכאן: טרף לביתה - לגברים, וחוק לנערותיה - לנשים.
4. וייתכן שהכוונה לחוקים ממש - חוקי התורה. אשת חיל לא רק נותנת מזון גשמי, אלא גם יושבת לשולחן עם בנות ביתה ומלמדת אותן דינים והלכות: "שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא" (רבי שמעון, משנה אבות ג ג).
5. וע"פ הנמשל, אשת חיל היא התורה עצמה, המלמדת את בני ישראל חוקי חיים, (ויקרא יח ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֲנִי ה'" (רש"י בסוף הספר).
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/31-15