ביאור:מעומד/מקרא/כתובים/משלי/כא
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
המנהיג האמיתי ורצונו מאיתנו
- פַּלְגֵי מַיִם - לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהוָה, עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ - יַטֶּנּוּ!
- כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ - יָשָׁר בְּעֵינָיו! וְתֹכֵן מלשון כינון, העמדה (כמו המילה נכון). שוקל ומודד בדקדקנות לִבּוֹת יְהוָה!
- עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר עדיף, ורצוי יותר לַיהוָה מִזָּבַח.
ניגודי טוב ורע
- רוּם עֵינַיִם הגבהת העיניים - הרצון לראות את יפי השמים, או את הנוף סביב - וּרְחַב לֵב יגרום לאדם הרגשה נעימה (קצב דופק לב של מנוחה, עם מרווח רחב בין הדפיקות). נִר ולעומת זאת, אפילו הנר שבו מאיר לך ומראה לך את הדרך רְשָׁעִים של הרשעים - חַטָּאת הוא בעצמו חטא. הוא משתמש בחטא כדי "להאיר" לך את הדרך.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
|
פירוש אחר, לפי ההקבלה בחציו השני של האימרה: מחשבות חרוץ - עשיית דבר בצורה מתונה, רק מוסיפה. דווקא האיטיות טובה יותר, והריצה סתם, אינה משיגה דבר. |
- מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ תיכנונים איך לחלק (חריצה) את השלל אַךְ לְמוֹתָר מיותרות לחלוטין, אם לא הישגת קודם את הדבר עצמו, וְכָל אָץ - אַךְ לְמַחְסוֹר!
- פֹּעַל אוֹצָרוֹת! חייבים להוציא מהמחסן (להמציא כל הזמן המצאות חדשות) בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר. הֶבֶל נִדָּף! הכל נראה חסר משמעות כמו אדי מים שנדחפים ונעלמים, בעיני - מְבַקְשֵׁי מָוֶת המבקש להתאבד.
- שֹׁד רְשָׁעִים - יְגוֹרֵם יביא על הרמאים מגור ופחד!, כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט כי הם לא יכולים לתבוע את כספם חזרה בבית משפט!
- הֲפַכְפַּךְ כל הזמן משנה כיוון - דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר שאינו הולך בתלם. זר לדרך הרגליה. (מוזר). משחק מלים עם "וזך", וְזַךְ? יָשָׁר פָּעֳלוֹ!
- טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג, מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים מאישה שרבה כל הזמן וּבֵית חָבֶר ובית גדול של איש חשוב.
- נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה איווי ותאווה - מאוד רוצים רָע! - לֹא יֻחַן בְּעֵינָיו ימצא חן, הוא לא יכול לראות את הטוב שבתוך... רֵעֵהוּ חברו. ואפשר שמדובר בחברו הרשע, כלומר לא יעזור לו, כי כל רשע מחפש רק את טובתו הוא.
- בַּעְנָשׁ לֵץ נוכל, או אדם שמתלוצץ וחושב שאכזריות היא מצחיקה - יֶחְכַּם פֶּתִי יפקחו עיניו להבין מי היה הלץ הנוכל ומה טיב מעשיו באמת, וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם - יִקַּח בדיוק אותו הפתי דָּעַת.
- מַשְׂכִּיל צַדִּיק לומד איש הצדק משהו לְבֵית רָשָׁע אפילו מהתנהלות הרשע בביתו, מְסַלֵּף רְשָׁעִים אבל הרשע מסלף אפילו דברים טובים שהם עצמם אומרים לָרָע!
- אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל, גַּם הוּא גם הוא עצמו יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה יפגע בסוף. כי העולם עגול והתנהגות זו תחזור אליו!!
- מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף יעצור את הכעס. ובבדיחותא: כשהקבצן מגיע, תיאלץ לכסות גם את האף במסיכה הסנטרית, כדי שלא יכיר אותך, וְשֹׁחַד ולעומת זאת בַּחֵק (כנראה הכוונה לברכיים או באיזור החזה. מדובר בשוחד המוסתר קרוב לגוף - חֵמָה עַזָּה מעורר כעס רב.
- שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט משפט צדק, וּמְחִתָּה ומקום נפילה, הוא אותו משפט צדק לְפֹעֲלֵי אָוֶן.
- אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל ההגיון - בִּקְהַל רְפָאִים רק כשיגיע לקבר, לאחר מותו, כשיפגוש ברוחות הרפאים יָנוּחַ.
- אִישׁ מַחְסוֹר - אֹהֵב שִׂמְחָה מוצא הרבה שמחה מכל פירור, אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן - לֹא יַעֲשִׁיר.
- כֹּפֶר לַצַּדִּיק - רָשָׁע! וְתַחַת יְשָׁרִים - בּוֹגֵד!.
- טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, {{ב|מֵאֵשֶׁת מִדְ[יָ]נִים וָכָעַס.
- אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן - בִּנְוֵה חָכָם, וּכְסִיל - אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ אדם אחר יבלע אותו (רלב"ג).
- רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים, צְדָקָה, וְכָבוֹד!
- עִיר גִּבֹּרִים אפילו על עיר של גיבורים עָלָה חָכָם! וַיֹּרֶד ובגלל שהוא חכם עֹז מִבְטֶחָה את המבצר המרכזי שעליו היא בוטחת:
- שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ? שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ חייו. (נפש - מצליל נשיפת האויר.)!
יהיר, עצל, זבח רשע, עד כזב, עזות פנים
- זֵד יָהִיר - לֵץ שְׁמוֹ, עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן בכעס מתוכנן.
- תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ, כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת!
- כָּל הַיּוֹם הִתְאַוָּה העצל תַאֲוָה, וְצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשֹׂךְ!
- זֶבַח רְשָׁעִים - תּוֹעֵבָה!, אַף כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ גם אם הערים עלינו ולא ידענו שהוא רשע.
- עֵד כְּזָבִים נותן עדות שקר - יֹאבֵד, וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ - לָנֶצַח יְדַבֵּר מה שהוא אומר ייזכר תמיד.
- הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע - בְּפָנָיו!, וְיָשָׁר - הוּא [יָבִין דַּרְכּוֹ] (יכין דרכיו) יתכנן אט אט איך לומר בלי לפגוע.
ישועת ה'
- אֵין חָכְמָה, וְאֵין תְּבוּנָה, וְאֵין עֵצָה - לְנֶגֶד יְהוָה! {פ}
- סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה, וְלַיהוָה הַתְּשׁוּעָה!