ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ערלה/פרק ראשון

פרק ראשון - הנוטע לסייג

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ערלה, פרק א, הלכה א

מתני’: ^א_א הנוטע לסייג ולקורות, פטור מן הערלה _{ומותר לאכול את הפירות.} °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} אומר. ^א_ב אפילו אמר _החלק הפנימי _{של אותו עץ יהיה} למאכל והחיצון לסייג, הפנימי חייב והחיצון פטור:

גמ’: תנן , הנוטע לסייג ולקורות, פטור מן הערלה. מאי טעמא? דכתיב (ויקרא קדושים יט כג) ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים . את שהוא למאכל חייב. לסייג ולקורות ולעצים פטור. מעתה מאחר שכתוב עץ מאכל , אותו של מאכל אפילו חישב עליו לסייג יהא חייב? תלמוד לומר, ונטעתם כל עץ מאכל רק שנטיעתו לשם מאכל חייב. תנן , °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} אומר. אפילו אמר _החלק הפנימי _{של העץ} למאכל והחיצון לסייג, הפנימי חייב והחיצון פטור. מאי טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא}? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} . ילמד דבר מתחילתו. ממשמע שנאמר (ויקרא קדושים יט כג) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. וכי אין אנו יודעין שבעץ מאכל הכתוב מדבר? מה תלמוד לומר ונטעתם כל עץ מאכל? את אותו חלק בעץ שהוא למאכל חייב. לסייג ולקורות ולעצים, פטור. רבי יונה רבי יונה° אמר. למד דבר מסופו. ממשמע שנאמר (ויקרא קדושים יט כה) ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. וכי אין אנו יודעין שבעץ מאכל הכתוב מדבר? מה תלמוד לומר ונטעתם כל עץ מאכל? את _{אותו חלק בעץ} שהוא למאכל חייב. לסייג ולקורות ולעצים פטור. תני °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. במה דברים אמורים שאם נטע לסייג לקורות ולעצים פטור? בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים עץ פרי שהוא ראוי לקורות ולעצים . נטע דבר שאין ראוי להם, חייב. _{דבטלה דעתו.} יאות אמר °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל . מאי טעמא דרבנין שפוטרים אפילו בעצים שאינם ראויים לסייג לקורות ולעצים? אמר רבי זעירא רבי זעירא°, במשנה סדר נטיעתם וניכר שלא נטעם למאכל. כגון אם נטעם לעצים ברוצף _{ולא הרחיק בין האילנות כדרך שרגילים.} נטעם לקורות במשפה _{שקוצץ את הענפים כדי שיתעבו הקורות.} נטעם לסייג, מקום הסייג מוכיח עליו. תני בשם °רבי מאיר רבי מאיר . כל האילנות באין למחשבת פטור, חוץ מן הזית ומן התאינה. שאף אם חשב עליהם לסיג ולקורות בטלה דעתו . °רבי מאיר רבי מאיר כדעתיה. דתנן, המדלה את הגפן על מקצת אפיפיירות _{סוכת קורות כדי שהגפן תלך עליהם} לא יביא זרע אל תחת המותר. ואם הביא _{זרע לשם} לא קידש. ואם הולך החדש _{מעל הזרעים} אסור. וכן המדלה על מקצת אילן סרק. המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל, מותר להביא זרע אל תחת המותר. °רבי מאיר רבי מאיר אומר , כל אילנות אילן סרק, חוץ מזית ותאינה. תני בשם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי_{בן יוחאי} . אין לך עץ פרי שבא למחשבת פטור, אלא שלשת המינין בלבד, רימון ושקמה וצלף _{שמקובל להשתמש בצלף לסיג בשיקמה לקורות וברימון לעצים, וגם אינם חשובים.} אילנות שחשב עליהם לסייג ולקורות ונפטרו מערלה , מהו שיהו חייבין במעשר? תפלוגתא _מחלוקת דרבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°

ודרבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°_אילעא. דאיתפלגון _שנחלקו. המשמר פירותיו לעצים. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° אמר חייב במעשרות, רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°_אילעא אמר בשם רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} פטור. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° אמר חייב, מן הדא דכתיב (דברים ראה יד כט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. ממה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו מעשר. יצא הפקר שידך וידו שווין בו. הוא לקט היא שכחה היא פאה היא הבקר. וכאן שמשמר את פירותיו אף ששומרם אגב העצים, אין זה כהפקר שידך וידו שווין בו וחייב במעשר . רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°_אילעא אמר בשם רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא}, פטור מן הדא דתנן, ^א_ג כוסבר שזרעה לזרע, ירקה פטור מן המעשרות, דכיון שאין דעתו על הירק, הירק בטל לזרע ופטור ממעשרות. אף כאן כששומר את האילן לעצים, הפירות שאין דעתו עליהם בטלים ופטורים ממעשר . ולא היא דאפשר שאין צמח מאכל נפטר מידי מעשרות לגמרי ושנייא היא כוסבר שיש לו גורן אחרת להתחייב במעשרות. שהרי הזרע חייב. אבל לעצי הפרי האלו אין גורן אחרת להתחייב במעשרות. שהרי הקורות עצמם פטורים. לכן חייב על הפירות. ואלא היידא אמר דא _{מהיכן נוכל להביא ראיה שהפירות פטורים?} מדתנן, המקיים מליאה _{שדה שלמה} של כרוב לזרע, בטלה דעתו _{וחייב במעשרות. שאין דרך להשאיר שדה כרוב שלמה לזרע.} קלחין יחידין, לא בטלה דעתו ופטור ממעשרות. אמר רבי יונה רבי יונה° הא דתני המקיים מליאה _{שדה שלמה} של כרוב לזרע בטלה דעתו וחייב במעשרות , והוא שליקטו כשכל השדה היה עדיין ירק. אבל לא ליקטו כשהוא ירק אלא רק אחר שהתחיל להתקשות לזרע, פטור. שאחר שהתקשה הרי הוא כעץ בעלמא . וכי כך אנו אומרים, עצים חייבין במעשרות? וכל זה דווקא במקיים מליאה _{שדה שלמה} של כרוב לזרע. אבל בקלחין יחידים, אפילו ליקטן כשהיו ירק פטור מן המעשר כיון שדעתו לזרע, אף שאין להם גורן אחרת לחיוב מעשר. אף בנוטע לסיג, כיוון שאין דעתו על הפירות, פטור מן המעשר. הנוטע לסייג מהו שיהיו אסורין הפירות משום גזל? פשיטא שאסורים משום גזל, שהרי אף הפירות משמשים לסיג _{שתופסים מקום} ואפילו לא יהיו אלא כעצים , וכי עצים אינן אסורין משום גזל. מה צריכה ליה _{במה יש מקום להסתפק}? כגון אילן תותייא _תותים דלית בהון ממש. עצים שפירותיהם אינם חשובים וסתם בני אדם נוטעים אותם לשם עצים, מה הדין אם נטע אותם לשם פירותיהם, כגון רימין שנטעו לשם רימין. הדס שנטען לשם בנות הדס _{ענבי ההדס.} אית תניי תני חייב, אית תניי תני פטור. אמר רב חסדא רב חסדא° . מאן דאמר חייב, במקום שרוב משמרין מין זה. מאן דאמר פטור, במקום שאין הרוב משמרין. _{ושני הברייתות אינם חולקות אלא משלימות אחת את השניה וכאילו נאמר,} רימין שנטען לשם רימין. הדס שנטען לשם בנות הדס _{ענבי ההדס} חייבים משום ערלה. במה דברים אמורים במקום שרוב משמרין. אבל במקום שאין הרוב משמרין, פטור . רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} בעי. אם במקום שהרוב משמרין, למה לי חישב? _{כמו שאמרה הברייתא שנטע אותם לשם רימין.} אפילו לא חישב _{אלא נטע אותם סתם צריך להיות חייב.} וכי כך אנו אומרים זית ותאנה עד שיחשוב עליהן? אלא כיוון שרוב בני אדם נוטעים אותם לפירות, חייב אפילו לא חשב. ואף כאן אם הרוב משמרים חייב אפילו לא חשב. אלא הברייתא שאמרה שאם נטע לשם רימין חייב, שמשמע ממנה שדווקא אם חישב חייב, אבל בסתם פטור, מדברת במחצה משמרין ומחצה שאין משמרין. אמר רבי מתיא רבי מתיא° . מן דבתרתה _{מהברייתא האחרונה} אפשר להבין שאכן כך הדין. שהרי הברייתא אמרה מקום שאין רוב משמרין אפילו לא חישב פטור. מכאן שמחצה על מחצה, אם חישב חייב. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} בשם °רבי שמעון בן יוצדק רבי שמעון בן יהוצדק. ^א_ד גפן שעלת במקום חורשין, פטורה מן הערלה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא}, אפילו נטעה. והתנינן ^א_ה העולה מאליו חייב בערלה? תמן _שם ^א_ו במקום ישוב. ברם הכא _{אבל כאן} במקום חורשין _{דכיוון שאינו מקום ישוב כאילו אינו עומד לאכילה.} אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס_{בן הורקנוס} . הדא דתימר, ^א_ז כשאינה עושה כדי טיפולה _{שלקטוף את הפירות ולהביאם למקום ישוב שהוא מקום חיובם יותר יקר משווים.} אבל אם היתה עושה כדי

טפילתה, חייבת _{כאילו גדלה במקום ישוב.} רב חונא שאל. אתרוג שנטעו למצותו, מהו שיהא חייב בערלה? חזר רב חונא רב הונא° ואמר, ^א_ח אתרוג שנטעו למצותו חייב בערלה. ולא כן תנינן (ויקרא אמור כג מ) ולקחתם לכם. משלכם ולא מן המצוה, שלא יקח ארבע מינים מכסף מעשר שני. ולמה לא נדרוש (ויקרא קדושים יט כג) שלש שנים יהיה לכם ערלים. משלכם, ולא מנטיעה שנטע לשם מצוה? תמן כתיב, ולקחתם לכם, _{הציווי לכם הולך על הלקיחה} שהלקיחה תהיה בדמים משלכם ולא מן המצוה. ברם הכא _{אבל כאן} כמה דתימר גבי שופר (במדבר פינחס כט א) יום תרועה יהיה לכם מכל מקום. אף הכא (ויקרא קדושים יט כג) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל מכל מקום. מה בינו ^א_ט למשמר פירותיו לעצים? בשומר פירותיו לעצים אין דעתו על הפרי כלל _{שאף הפירות משמשים סייג.} ברם הכא, רוצה הוא בפריו ואינו רוצה בעצו. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°_{בר חמא} . כתיב, פרי עץ הדר. אם הנוטע למצווה דינו כנוטע לעצים, הרי הפרי נחשב כעץ , ואין אדם יוצא בעץ ידי חובתו בחג. מה דמי לה _{איזה מקרה אם חשב על הפירות למצווה, יהיה דומה לחשב עלהם לעצים שפטור?} ^א_י זית שנטעו להדליק בו בחנוכה _{שכאן אין מצווה מיוחדת להשתמש בפרי.} אמר רבי יוסי בר בון רבי יוסי ברבי בון° ערלה זה דבר תורה, ונר חנכה זה מדבריהן, ואת אמר הכין? הרי לא יתכן שמחשבה להשתמש בפירות לשם מצווה דרבנן, תפקיע מהפירות איסור ערלה שהוא מהתורה? אלא מה דמי לה? זית שנטעו להדליק בו את המנורה. שזה דבר תורה וזה דבר תורה. תנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} אומר, אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג, הפנימי חייב והחיצון פטור . רבי שמעון בן יקים רבי שמעון בן יקים° בעא קומי _{שאל את} רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}. נטעו צד התחתון לסייג, והעליון למאכל. או צד התחתון למאכל, והעליון לסייג מהו? ^א_יא אמר לו, היא הדא היא הדא. ^א_יג היא צד התחתון לסייג והעליון למאכל. היא צד העליון לסייג והתחתון למאכל. תמיד החלק שחשב עליו למאכל חייב והחלק שחשב עליו לסיג פטור . כיצד הוא יודע עד היכן החלק למאכל שחייב בערלה? אמר רבי יונה רבי יונה°. מביא זמורה ומסיים _מסמן עד כאן לסייג, מכאן ואילך למאכל. רבי זירא רבי זירא° בעי. ניחא שיהיה פטור כשצד התחתון לסייג והעליון למאכל. אבל איך יהיה פטור אם צד התחתון למאכל והעליון לסייג, הרי החלק העליון גדל מתוך איסור, ואת אמרת הכין שפטור? רבי זירא רבי זירא° כדעתיה. דאמר רבי זירא רבי זירא° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. ^א_יד בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו. אפילו מוסיף כמה, אסור. שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. נטעו לסייג ונימלך וחישב עליו למאכל, בא במחשבה וחייב. נטעו למאכל וחישב עליו לסייג, לא כל הימינו להפקיע ממנו איסור ערלה אחר שכבר נתחייב . נטעו שיהיה שנה ראשונה לסייג מכאן ואילך למאכל. ^א_טו מכיון שחישב עליו מחשבת חיוב, חייב מיד. והתנינן °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} אומר אפילו הפנימי למאכל

והחיצון לסייג, הפנימי חייב והחיצון פטור והרי גם כאן היתה מחשבת מאכל מעורבת? תמן העצים שחשב עלהם למאכל, למאכל לעולם. לסייג, לסייג לעולם. ברם הכא, מכיון שעירב באותו חלק עץ שחשב עליו מחשבת פטור גם מחשבת חיוב, יהא חייב. נטעו שלש שנים לסייג. ואחר שעברו שלוש שנים חישב עליו למאכל, וכבר היה עליו פרי שחנט בשלישית והוסיף לגדול ברביעית . רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר, ^א_טז התוספת פטור _{בדיני נטע רבעי.} רבי אבא רבי אבא° אמר, התוספת חייב _{מדיני נטע רבעי.} אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} . הדא ד{{אמורא-ירו"מ _{רבי ירמיה} מתחמיא קשיא |דברי רבי ירמיה רבי ירמיה° אלו נראים קשים}}, ולית היא אלא ניחא _{ואינם קשים אלא פשוטים}. קשיא מהדא דתני, שדה שהביאה שליש לפני גוי _בסוריא ולקחה ישראל. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר התוספת פטור, וחכמים אומרים ^א_יז התוספת חייב. גם כאן היה צריך להיות עיקרו פטור ותוספתו חייב. ואיך פטר רבי ירמיה רבי ירמיה° גם את התוספת? ולית היא אלא ניחא _{ואינם קשים אלא פשוטים}. כי באמת גם התוספת שגדלה בשנה הרביעית גדלה בפטור. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}. לדברי °רבי ישמעאל  רבי ישמעאל_{בן אלישע}, ^א_יח כל שאין לו ערלה אין לו רבעי. וכאן שלא נהגה בהן דין ערלה, אין דין נטע רבעי נוהג בהן . רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} בעי. עד שיהא לו שלש שנים ערלה? במה הסתפק רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}? רבי יונה רבי יונה° אמר, עיקר ערלה צריכה ליה. כגון אם חישב לסייג ואחר שנה נמלך למאכל, האם נוהג בהן דין ערלה בפחות מג' שנים וצריך להשלים לשלוש שנים באיסור ערלה, או שאין עיקר ערלה פחות משלש שנים ולא נוהג בהם ערלה כלל. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} אמר עיקר רבעי צריכה ליה. כגון שנטעו לעצים ואחר שלוש שנים נמלך, האם הפירות שיגדלו בשנה הרביעית פטורים מרבעי, דכל שאין לו ערלה אין לו רבעי. או שאפילו עץ שלא נהגו בו ערלה נוהג בו דין רבעי . תני, ^א_יט אילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו בחוץ לארץ מכיון שמקצתו נטוע בארץ, כאילו כולו בארץ דברי רבי _{שהולכים אחר היניקה וכיוון שחלק מהשורשים יונקים מהארץ הכל חייב.} °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל אומר. הולכים אחר הנוף לכן צד הנטוע בארץ חייב. צד הנטוע בחוץ לארץ פטור. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}. לדעת °רבי רבי יהודה הנשיא כיוון שחלק מהשורשים ינקו מהארץ וחלק מחוץ לארץ נעשה כטבל וכמעושר מעורבין זה בזה _{וצריך להפריש ממקום אחר לפי חשבון.} אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}, שורש שפטור מביכורים _{שגדל ברשות חבירו או בחוץ לארץ,} פוטר את כל האילן מביכורים. האם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} כ°רבי רבי יהודה הנשיא?

ד°רבי רבי יהודה הנשיא אמר שורשין חיין זה מזה? _{וכיוון ששורש אחד יונק ממקום הפטור, הכל פטור.} דברי הכל היא דאף °רבן גמליאל רבן גמליאל_דיבנה מודה הכא דשורש פטור פוטר מביכורים. הן דתימר _{מה שאמרנו} שורש פטור פוטר, בשורש ישן שהשריש מתוך שלו לתוך של חבירו. דלענין ביכורים כתיב, ביכורי אדמתך. וכיוון ששורש אחד יונק מגינת חבירו, אין זה מאדמתך. אבל כאן לעניין מעשרות אם השריש מהארץ לחוץ לארץ , לא בדא. איתמר אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} שורש פטור פוטר. והתנינן °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} אומר. אפילו אמר _החלק הפנימי _{של אותו עץ יהיה} למאכל והחיצון לסייג, הפנימי חייב והחיצון פטור. ואם שורש פטור פוטר , ויפטור צד החיצון לצד הפנימי? רבי זירא רבי זירא° אמר לה סתם _{בלי להזכיר מי המקור,} רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°_אילעא אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°_{בן פדת}. כיוון שגם על החיצון ראוי הוא לחשוב עליו ולחייבו, אין זה פטור גמור, ואין בכוחו של החיצון לפטור את הפנימי. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}, שרשים אין בהן ממש. ואם התפשטו שרשים משדהו לשדה חבירו, קורא אני בהם אדמתך, ומביא ביכורים . אמר רבי זעירא רבי זעירא° לרבי יסא רבי אסי°_אסי. בפירוש שמעתנה מן דרבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}? או בערלה הויתון קיימין _{בערלה הייתם עוסקים} כאשר אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} שרשים אין בהם ממש , ואידכרת הדא מילתא _{והזכרתה דין זה} בביכורין ששרשין אין בהן ממש. אבל רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} לא אמר כן גבי ביכורים? אמר רבי זעירא רבי זעירא° הדא דתימר שרשין אין בהן ממש, בהשרישו מחוץ לארץ לארץ. אבל משהשרישו מארץ לחוץ לארץ, שרשים יש בהן ממש. שהתר מעלה את האיסור, ואין איסור מבטל את ההתר. הלכך אין יניקת פטור שינק מחוץ לארץ בטילה אצל חיוב, דאין טבל מבטל את החולין לחייבו במעשר: נטיעה צעירה שחייבת בערלה וסיפקה _{חיברה בהרכבה} לזקינה פטור. לחוץ לארץ פטור _{לדעה שבחוץ לארץ אין חיוב ערלה.} להקדש חייב. חישב על אילן שהצד התחתון יהיה לסייג או העליון, וספקה לצד התחתון או לצד העליון חייב. להקדש חייב, שהוא ראוי לפדותו ולחייבו. לצד תחתון או העליון חייב, שהוא ראוי לחשוב עליו ולחייבו. תנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} אומר אפילו אמר _החלק הפנימי _{של אותו עץ יהיה} והחיצון לסייג, צד החיצון פטור צד הפנימי חייב. האם °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} כ°רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל ד°רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל אומר צד הנטוע בארץ חייב, צד הנטוע בחוץ לארץ פטור? אפילו יסבור כ°רבי רבי יהודה הנשיא, שאני ערלה שהיא תלויה לדעתו. שאם יחשוב שהאילן יהיה לסייג, הרי הוא פטור מערלה . ומעשרות אינן תלויין לדעתו. אלא מה שבארץ חייב ומה שבחוץ לארץ פטור, לכן אם מקצתו כאן ומקצתו בחוץ לארץ אמר °רבי רבי יהודה הנשיא חיוב ופטור מעורבים זה בזה

ירושלמי ערלה, פרק א, הלכה ב

מתני’: עת שבאו אבותינו לארץ ^א_כ ומצאו נטוע, פטור. נטעו אף על פי שלא כיבשו, חייב. ^א_כא הנוטע לרבים חייב. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר. ^א_כב הנוטע ברשות הרבים, והנכרי שנטע, והגזלן שנטע, והנוטע בספינה, ^א_כג והעולה מאיליו, חייב בערלה:

גמ’: כתיב (ויקרא קדושים יט כג) כי תבואו אל הארץ ונטעתם. פרט לשנטעו גוים עד שלא באו ישראל לארץ. אמר רב הונא רב הונא° בשם

רבי אבא רבי אבא°. הדא אמרה, שורש פטור פוטר את כל האילן _{ואפילו לא הספיק להשריש אלא שורש אחד עד שבאו ישראל לארץ כל האילן גם מה שיוסיף אחר כך פטור:} תנן, נטעו _{משנכנסו לארץ} אף על פי שלא כיבשו חייב. מתניתין דלא כ°רבי ישמעאל  רבי ישמעאל_{בן אלישע} ד°רבי ישמעאל  רבי ישמעאל_{בן אלישע} אמר, כל ביאות האמורות בתורה _{מצוות שמוזכר בהם שהחובה תלויה בכניסה לארץ,} לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו. שבע שכיבשו ושבע שחילקו. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°_אילעא בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°_{בן פדת}. מודה °רבי ישמעאל  רבי ישמעאל_{בן אלישע} בחלה ובערלה שחייבים מיד בכניסתם . ותני כן, _{בכל מקום כתוב כי תבואו.} בחלה כתיב בבואכם, _{וכן בערלה שינה הכתוב. שלא נאמר והיה כי תבאו, אלא וכי תבאו.} לפי ששינה הכתוב משמעו _לשונו, שינו חכמים חיובו, וחייבים משעת כניסתם . רבי יונה רבי יונה° בעי. מחלפה שיטתיה ד{{תנא-ירו"מ _{רבי ישמעאל} |האם °רבי ישמעאל  רבי ישמעאל_{בן אלישע} חזר בו}}? תמן הוא אמר, גבי מקדיש בהמה טמאה נאמר (ויקרא בחקותי כז, יא) ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לַה' והעמיד את הבהמה לפני הכהן. והעריך אותה בין טוב ובין רע כערכך הכהן כן יהיה. ובמקדיש בית נאמר (ויקרא בחקותי כז, יד) ואיש כי יקדיש את ביתו לה' והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אותו הכהן כן יקום. מקיש הוייה להקמה. דהיא הוייה היא הקמה. נאמר (דברים ראה יב, ג) ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם, ומקיש שבירה לנתיצה. דהיא שבירה היא נתיצה. באמה העבריה נאמר (שמות משפטים כא, ח) אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה והפדה. ובשדה אחוזה נאמר (ויקרא בהר כה, כו) ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו, מקיש גאולה לפדייה. דהיא גאולה היא פדייה. רואים ש°רבי ישמעאל רבי ישמעאל_{בן אלישע} אינו מקפיד ומקיש לשון ללשון אף על פי שאין הלשון שווה, והכא רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°_אילעא בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°_{בן פדת} רוצה לאמר שהוא משנה בין לישן ללישן? _{כפי שאמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°אילעא בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°בן פדת שאף °רבי ישמעאל  רבי ישמעאלבן אלישע מודה,} ולכן הוא סובר שכיון שהתורה שינתה בסיגנון הלשון השתנה גם הדין? _{נשאר בשאלה} תנן, נטעו לרבים חייב ו°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר. מחלפא שיטתין דרבנין _{האם חכמים חזרו בהם}? תמן אינון אמרין ^א_כד ירושלים וחוצה לארץ אין מיטמאין בנגעין. דכתיב (ויקרא מצורע יד, לד) כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה. יצא חוץ לארץ שאינה אחוזתכם, יצא ירושלים שאינה אחוזה שלא נתחלקה לשבטים, ובית של רבים אין בו דין טומאת נגעים. והכא אינון אמרין שנטיעה של רבים חייבת בערלה? תמן בנגעים כתיב (ויקרא י"ד, ל"ה) ובא אשר לו הבית. הבית המיוחד לו _{עד שיהיה בבעלות פרטית,} פרט לירושלם שהיא לכל השבטים. ברם הכא כתיב ונטעתם, מכל מקום. מחלפה שיטתיה ד{{תנא-ירו"מ _{רבי יודה}|האם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי_{בר עילאי} חזר בו}}? תמן הוא אומר, אני לא שמעתי שלא נטמא בנגעים, אלא בית המקדש. משמע ש°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי_{בר עילאי} סובר שגם בית של רבים נטמא בנגעים . והכא הוא אמר הכין שנטיעה של רבים פטורה מערלה? תמן הוא אמר בשם אחרים כדתנן, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי_{בר עילאי}, אני לא שמעתי אלא בית המקדש. משמועה אמרה. ברם הכא, מגרמיה _מעצמו. אמר אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° תרי תנאי אליבא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי_{בר עילאי} ומתניתין דידן תיפתר כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. דתני °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו של °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי_{בר עילאי}. הנוטע לרבים חייב בערלה _{כמו שבית של רבים נטמא בנגעים.} עלה מאיליו פטור מן הערלה. הנוטע לרבים חייב, הנוטע ברשות הרבים פטור: הנוטע לרבים חייב, ^א_כה בנוטע בתוך שלו לצורך הרבים. ברשות הרבים פטור, בנוטע לרבים ברשות הרבים. תנן, הגזלן חייב בערלה. איך מדובר? אי בשגזל קרקע. ^א_כו ויש קרקע נגזל? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°_אילעא. אף על פי שאין קרקע נגזלת, יש יאוש לקרקע. כדתנן, האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו וכו' מאימתי הוא נקרא אנס? משישקע. ואיתמר עליה, ויש קרקע נגזלת? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°_אילעא. אף על פי שאין קרקע נגזל ^א_כז יש ייאוש לקרקע, _{וכשנשתקע שם הבעלים הקרקע נקראת על שם הגזלן והרי היא כנגזלת.} רבי יאשיה מייתי _הביא נטיעות מחוץ לארץ בגושיהן, ונציב לון _{נטע אותם} בארץ. מאי טעמא עביד הכי _{שהביאן בגושן?} אמר רבי יונה רבי יונה° לשכרו שנים, שלא יצטרך למנות שנות ערלה _{שהוא סובר שאין ערלה בחוץ לארץ ואין ערלה פחות משלוש שנים. וכיוון שהאילן היה נטוע בחוץ לארץ וכבר עבר חלק משנות הערלה בפטור, אף אחר שיבואו לארץ ישראל לא יצטרכו להשלים לשלוש שנות ערלה, שאין ערלה פחות משלוש שנים.} רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} אמר

לשכרו רבעי. _{שהוא סובר שיש ערלה פחות משלוש שנים ואף שאין ערלה בחוץ לארץ כאשר מביא את הנטיעות לארץ ישראל צריך להשלים לשלוש שנות ערלה. אבל דין נטע רבעי לא יהיה בהם שאין נטע רבעי בלא שלוש שנות ערלה.} תני, ^א_כח גוי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק. אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן, חייב בערלה. מאימתי הוא מונה לו שנות ערלה? ^א_כט משעת נטיעתו של העץ סרק . רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר. ובלבד באילני סרק שהן באין במחשבה לידי ערלה _{שיש במינם נותן פירות,} כגון חרובי צלמונה וחרובי גידודה. אבל ערבה, כנוטע בארץ ומונה שנות ערלה משעת ההרכבה . רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} אמר, אפילו ערבה מונה משעת נטיעתו של העץ סרק . והתנינן ^א_ל אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלושים יום לפני ראש השנה. ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקר. לפי שישראל מונין לנטיעה ויחשבו שנטע בשביעית. משמע שמונים משעת הרכבה . על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שסובר שרק אם הרכיב על עץ שיש במינו נותן פירות מונה משעת נטיעת העץ, אבל אם הרכיב בעץ שאין במינו נותן פירות מונה משעת ההרכבה ניחא. דהוא פתר לה בערבה לכן אם הרכיב ערב שביעית פחות משלושים יום לפני ראש השנה יעקור. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} דהוא אמר אפילו הרכיב בערבה מונה משעת נטיעתו של העץ סרק , למה לי יעקר הרי מונים מנטיעת האילן סרק ולא מההרכבה? שנייא היא שכשמרכיב פחות משלושים יום קדם שביעית הן מתאחין בשביעית. _{ודומה לנוטע בשביעית} וקנסו אותו שמא ירכיב בשביעית לפי שישראל חשודים על השביעית . והיידא אמר דא דמנין השנים מתחילין מזמן הרכבה ולא מזמן הנטיעה וקשיא לרבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}? דתנן , הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ראש השנה, עלתה לו שנה שלימה, ומותר לקיימה בשביעית. פחות משלשים יום לפני ראש השנה. לא עלתה לו שנה שלימה, ואסור לקיימו בשביעית. ^א_לא אבל אמרו, פירות נטיעה זו אסורים, עד חמשה עשר בשבט. מכאן שמונים לשנות ערלה משעת ההרכבה כדעת רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° וקשה על רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} . תני °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה_{בן חנניה} אוניא, לשיטת רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} לית כאן מרכיב. אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי°. אפילו כרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° לית כאן מרכיב. שהרי גם לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אין המשנה מדברת בכל האילנות אלא רק בערבה. והרי אסור להרכיב עץ פרי על גבי ערבה משום כלאים. וכל מה שאמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° זה רק בדיעבד, שאם גוי הרכיב על גבי ערבה, מונים משעת ההרכבה, הא בתחילה לא. והמשנה אמרה אין מרכיבין פחות משלושים יום לפני ראש השנה של שביעית. משמע שקדם לכן מותר לכתחילה, לכן לא יתכן שמדובר בהרכבה על גבי ערבה, שזה אסור משום כלאים. אמר רבי יצחק בר חקולה רבי יצחק בר חקולה° בשם חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. ^א_לב הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} אמר, מפני שהשרשין מפעפעין אותו. שכל מה שאמרו שבעציץ שאינו נקוב נחשב כתלוש, זה רק לזרעים . רבי יונה רבי יונה° מפיק בלישנא אחרת, הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה. דכלום כלי חרש עומד בפני שרשין של אילן? רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. הנוטע בעציץ שאינו נקוב וזרע בו דלעת

מאחר שהוא כנקוב אצל האילן, כנקוב הוא אצל הזרעים? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} בשם רבי ינאי רבי ינאי°_הכהן. ^א_לג אילן שנטעו בתוך הבית. חייב בערלה, ^א_לד ופטור מן המעשרות. דכתיב (דברים ראה יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה. וזורע בבית, אין זה נקרא יוצא השדה. אבל חייב בערלה דכתיב ונטעתם. ונטיעה בתוך הבית נטיעה היא . ובשביעית צריכה _{יש מקום להסתפק} דכתיב (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה'. אף בבתים משמע . וכתיב (ויקרא בהר כה ד) שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. דמשמע שדה דווקא ולא הגדל בבתים . _{לכן יש מקום לספק}

ירושלמי ערלה, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_לה אילן שנעקר והסלע _{גוש העפר שסביבו} עמו. אם יכול לחיות, פטור. ואם לאו, חייב. נעקר הסלע מצידו, זיעזעתו המחרישה, או שזיעזעתו ועשאו כעפר. אם יכול לחיות, פטור. ואם לאו, חייב. ^א_לו אילן שנעקר ונשתייר בו שורש, פטור. וכמה יהיה בשורש? אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל_דיבנה משום °רבי אלעזר בן יהודה איש בירתותא רבי אלעזר איש ברתותא, בכמחט של מתון _{של אורג.} ^א_לז אילן שנעקר ובו בריכה, והוא חיה ממנו, חזרה זקינה להיות כבריכה. הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה. ^א_לח מונה משעה שנפסקה. סיפוק _הרכבה הגפנים. סיפוק על גבי סיפוק. אף על פי שהבריכן בארץ מותר _{שכולם יונקים מהזקנה.} °רבי מאיר רבי מאיר אומר. מקום שכוחה _{של הזקנה} יפה _{והסיפוק שהורכב יונק ממנה,} מותר. ומקום שכוחה רע, אסור. ^א_לט בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות. אם הוסיף במאתים, אסור:

גמ’: תנן, אילן שנעקר והסלע עמו . אם יכול לחיות, פטור. ואם לאו, חייב. כיני מתניתין. אם היה יכול לחיות אם לא היו נוטעים אותו חזרה באדמה פטור, ואם לאו חייב. תנן, אילן שנעקר ונשתייר בו שורש, פטור. וכמה יהיה בשורש? אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל_דיבנה משום °רבי אלעזר בן יהודה איש בירתותא רבי אלעזר איש ברתותא, כמחט של מתון _{של אורג.} חזקיה חזקיה בן רבי חייא° שאל. פחות מכאן כתלוש הוא לכל דבר ואם השתחוה לו אסרו, וכותבין עליו גיטי נשים? אמרין חזר ביה חזקיה חזקיה בן רבי חייא° _{ממה שהסתפק ואחר שחזר בו סובר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° שאפילו נשאר בו כלשהו נחשב כנטוע לשאר דינים חוץ מערלה.} מנין שחזר בו? אמר רבי יונה רבי יונה° מן הדא. ^א_מ דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}

בשם רבי ינאי רבי ינאי°_הכהן. נטיעה שלא ידוע אם עברו עליה ג' שנים , מכיון שיש לה שורש כמחט של מיתון, דבר בריא שיש לו שלש שנים. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° שאל. שליש מחט שנה? שני שלישים שתי שנים? חברייה בעו. מחט ושליש, דבר בריא שיש לו ארבע שנים? אין תימר לא חזר ביה, למה שאל כן? _{דאם לא חזר בו וסובר שאם עובי השורש פחות מכמחט הרי זה כתלוש. למה שאל מה הדין אם העובי הוא כשליש מחט? הרי לדעתו זה כתלוש. ואם בכל זאת שאל, משמע שחזר בו וסובר שאפילו פחות ממחט לגבי שאר דינים מלבד ערלה דינו כמחובר.} אמר רבי יונה רבי יונה°, מן מלתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} שאמר בשם רבי ינאי רבי ינאי°_הכהן שנטיעה שלא ידוע אם עברו עליה ג' שנים , מכיון שיש לה שורש כמחט של מיתון, דבר בריא שיש לו שלש שנים אמרה שחזר ביה _{דכיוון שאם כשיטתו שקדם לכן הרי זה כעקור, היה צריך להתחיל למנות שלוש שנות ערלה רק אחרי שיהיה שורש כעובי מתון ולא קדם.} אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא}. אפילו יש בו שלש שנים, אין בו כמחט של מיתון . אמר רבי יודן רבי יודן° . מתניתא מסייעא לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} דתנן, שלוש אילנות לבית סאה, חורשים כל בית סאה בשבילם. ואם היו נטיעות, צריך שיהיו עשר נטיעות לבית סאה _{ואז הלכה למשה מסיני חורשין עבורם כל בית סאה עד ראש השנה}. ותני אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי_{בר עילאי} עד מתי נקראת נטיעה? בנות חמש שנים שש שנים או שבע שנים. ואמר °רבי רבי יהודה הנשיא . אף כשאמרו בנות חמש בנות שש בנות שבע. אין הכוונה שאילן אחד נחשב לנטיעה פעמים בן חמש פעמים בן שש פעמים בן שבע שנים, אלא הכל תלוי בסוג האילן , בגפנים בנות חמש. בתאנים בנות שש. בזיתים בנות שבע. _{רואים מכאן שאפילו בנות שש שנים נקראות עדין נטיעה, וברור שבזמן זה עדין אין בשורש שלהם עובי כמחט המיתון, שהרי אם היה בשורש כמחט המיתון, היה להם דין כאילן שהרי שורש כזה מסוגל להחיות אפילו עץ זקן. ומכאן שאפילו בשלש שנים, אין מתעבה השורש כמחט המיתון, כשיטת רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°בר זבידא.} איך אמר °רבי רבי יהודה הנשיא שתאינה עד שש שנים נקראת נטיעה? והא אנן חמיי הדין מרוותא דתאינה אתיא בפירי _{הרי אנו רואים שנטיע של תאנה נותנת פירות} קדם לכן? אמר רבי יודן רבי יודן° , מה שמקדימה לתת פירות כד טרפינן לעוגיה _{שעודרים ומדשנים את האדמה סביבה.} אבל אם גדלה באופן טבעי אינה ממהרת לתת פירות. תנן , אילן שנעקר ובו בריכה והוא חיה ממנו, חזרה זקינה להיות כבריכה. למה נקרא שמה בריכה? דבו ברכה _{שברכה לשון ריבוי שכשמבריך מתרבים הפירות.} רבי חונא רב הונא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} מלשון הברכה _כיפוף כמו שנאמר (בראשית חיי שרה כד, יא) ויברך את הגמלים, שמכופף רגלם ומרבצם.

אמר רבי מנא רבי מנא°_{בן יונה} . אית בני נש ששמון _{יש אנשים ששמם} בריכה מלשון ברכה , כמאן דאמר (בראשית חיי שרה כד לא) בוא ברוך ה'. רבי זעירה רבי זעירא° רבי יסי רבי יסי° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°_{בן פדת} אמרו בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°_{בר חמא} רבי אבא רבי אבא° רבי חייה רבי חייא רבה° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°_{בן פדת} ורבי חנינה רבי חנינא בר חמא° אמרו בשם רבי חנינה בן גמליאל רבי חנינה בן גמליאל°. ^א_מא ילדה שסיפקה _{חיבר אותה} לזקנה, טהרה הילדה מאיסור ערלה. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, מתניתא אמרה כן. דתנן, סיפוק גפנים, סיפוק על סיפוק. אף על פי שהבריכן לארץ, מותר. ולמה לא חש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא _לפני תתאחה מן הזקינה, וכבר נתחייבה בדין ערלה? אלא ודאי אפילו אם נאסרה, באה הזקנה ומטהרת אותה מחיוב ערלה. אמר רבי חנניה בריה דרבי הלל רבי חנניה בריה דרבי הלל°, אין מכאן ראיה. כי אולי המשנה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי_{בר עילאי} היא. ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי_{בר עילאי} אמר, לעולם מתאחה היא עד שלא תשריש. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}, אין מכאן ראיה דאף אם השרישה קדם שתתאחה מדובר בשורשים שאין בהן ממש. אבל אם הייתה כבר נטועה ואחר כך סיפקה לזקנה, אין כח בזקנה לטהר את הצעירה מדין ערלה . אמר רבי זעירא רבי זעירא° ל רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא}. בפירוש שמעתנה מן רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}, או מן שיטתיה? מאי משיטתה? דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} ותני כן. ^א_מב הקדיש ואחר כך נטע, פטור מן הערלה. דכתיב, ונטעתם. פרט להקדש . נטע ואחר כך הקדיש חייב בערלה. כיון שהנטיעה הייתה בחיוב ערלה, אין כח בהקדש להפקיע את חיוב ערלה. ומכאן אתון סברין מימר, כשם שהקדש פטור כך זקינה פטור, וכשם שאין בכח ההקדש להפקיע חיוב ערלה, כך אין בזקנה כח להפקיע את הילדה. ואם מכאן הבנתם שדעת רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} שאין כח לזקנה להתיר את הילדה, אין כאן ראיה, דלא דמיא. הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו בערלה. הואיל וראוי לחשוב ולחייבו, אין כח בהקדש להפקיע דיני ערלה . וכי אית לך גבי זקינה ראוי לחשוב עליה ולחייבה? כיוון שהזקנה לא תחזור להתחייב בערלה, יש בכחה להפקיעה את הילדה מדיני ערלה. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}. אתרוג שחנט בשנת ערלה וסיפקו לחבירו _לזקנה. אפילו מוסיף כמה, אסור. שאין גידולי איסור _{מה שגדל מתוך הפרי שחנט באסור} מעלין את האיסור.

הא ילדה שסיפקה, טהורה הילדה ופירות שיצאו אחר כך פטורים מערלה . דאין תימר לא טהרה, מדוע אתה צריך לטעם שאין גדולי איסור מעלים את האיסור, אפילו מוסיף כמה הרי מה שמוסיף עצמו אסור. אלא ודאי הזקינה מעלה את הילדה, ופוטרתה מדיני ערלה. אמר רבי זעירה רבי זעירא° בשם רבנין. אתרוג שחנט בשנת ערלה, ויצא בשנת היתר. כגון שחנט בשנה השלישית ויצא ברביעית . אפילו מוסיף כמה, אסור. ואם אכל ממנו , לוקין עליו בכזית. אמר רבי מיישא רבי מיישא° לרבי זעירא רבי זעירא°. תרתין מילין אתון אמרין. ואינון פליגין חדא על חדא. הכא אתון אמרין שאתרוג שחנט בשנת ערלה וסיפקו לחבירו _לזקנה. אפילו מוסיף כמה, אסור . שאין גידולי איסור _{מה שגדל מתוך הפרי שחנט באסור} מעלין את האיסור. משמע שמה שהוסיף בהיתר _{אחר שסיפקו לזקנה} מותר, אלא שלא מעלה את האיסור כיוון שגדל מתוך הפרי שחנט באיסור . והכא אתון אמרין שאתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר. כגון שחנט בשנה השלישית ויצא ברביעית לוקין עליו בכזית שמשמע שאף מה שגדל אסור? שאם לא כן היה צריך להיות שילקה רק אם אכל כזית לפי חשבון שיש בו. אמר רבי יונה רבי יונה°. אין סתירה בין שני המימרות. כשחנט בשנה השלישית, מחמת עצמו הוא חי ואפילו יצא לשנת היתר, אף מה שמוסיף באיסור ערלה הוא. שלענין ערלה הולכים אחר החנטה וכולו אסור. ולכן האוכל ממנו כזית לוקה. וכאן כשסיפקו לחבירו , מחמת הסיפוק הוא חי. ומשעה ההיא ואילך בהיתר הוא גדל, והיה צריך להיות מותר, אלא שאין גידולי איסור מעלים את האיסור . מעתה אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וגם בחברו היה אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וסיפקם זה לזה, יטהרו זה את זה. שהעצים כבר יצאו מדין ערלה, ואף שהפרי אסור באכילה משום שאין גידולי איסור מעלים את האיסור מכל מקום לא ילקה דכיוון שסיפקן זה לזה גידולי היתר הם _{שמחמת הסיפוק הוא חי. ומשעה ההיא ואילך בהיתר הוא גדל.} תנן, סיפוק הגפנים. סיפוק על גבי סיפוק. אף על פי שהבריכן בארץ מותר. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. מקום שכוחה יפה, מותר. ומקום שכוחה רע, אסור. אמר רבי אבהו רבי אבהו° רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} ורב חסדא רב חסדא° תריהון אמרין, בסתם חלוקין _{שלא ידוע אם ההברכה חי מכח הזקנה או מכח הילדה} מה אנן קיימין? ^א_מג אם דבר בריא הוא שהוא חי מכח הזקנה. דברי הכל מותר. ואם דבר בריא שהוא חי מכח הילדה, דברי הכל אסור. אלא כי אנן קיימין בסתם. כיצד הוא יודע? אמר רבי ביבי רבי ביבי° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. אם היו העלים הפוכין כלפי הילדה, דבר בריא שהוא חי מכח הזקנה. ואם היו העלים הפוכין כלפי הזקנה, דבר בריא שהוא חי מכח הילדה. אמר רבי יודן רבי יודן° בר חנין, סימנא. דאכיל מן חבריה, בהית מסתכל ביה _{האוכל מחבירו מתביש להסתכל עליו}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה רבי יודן אבוי דרבי מתנייה°, אם כך במה חלקו? הרי אפשר להבחין לפי העלים מכח מי הם חיים? תיפתר שנשרו העלין: תנן, בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות. אם הוסיף במאתים, אסור . אמר רבי יודן רבי יודן° . לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן שנעקר בלא אדמה וחזר ושתל אותו. אם הוסיפו הפירות מאתיים אסורים. אבל אם לא הוסיף מאתיים הפירות שהיו בו בתחילה של היתר הן. פשיטא למה היה צריך לאמר שאף באילן כן? משום דאמר רבי יסי רבי יסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} ואיכא דאמרי דאמר רבי חייה  רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} . ^א_מד בצל שעקרו עישרו ושתלו. כיון שהשריש, מעשר לפי כולו. גם את העיקר שכבר עישר עליו, דכיון שהשריש הרי זו כזריעה חדשה . דלא תיסבור מימר כשם ששם גם העיקר נאסר , אוף הכא כן והפירות אסורים גם אם לא הוסיפו מאתיים, לכן היה צריך לומר שאף באילן כן, כדי לחדש שהפירות מותרים אם לא הוסיפו מאתיים . חילפיי שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} ולרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, תבלין מהו שיאסר ביותר ממאתים? אמר לו אין תבלין אוסר ביותר ממאתים. והתנינן כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור . אין תימר כגון שלא היה מאה _{אם היה תרומה שבטל במאה} או מאתים _{אם היה ערלה או כלאים.} מה החידוש? הרי כל תערובת תרומה אוסרת בפחות ממאה ובערלה בפחות ממאתים, ומה בא לחדש לנו שאוסר מפני שחימץ וטיבל?

הרי אפילו לא חימץ אפילו לא תיבל. אלא בענבים אנן קיימין שלרבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אינם בטלים בשישים כשאר איסורים אלא במאתיים כיוון שטעמם ניכר. אבל שאר תבלינים אוסרים גם ביותר ממאתים. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}. אפילו ענבים, דווקא בשלא צמקו. אבל אם צמקו, יש תבל _אוסרים ביותר ממאתים. רבי חייה רבי חייא רבה° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}, אפילו ענבים, דווקא בשלא בישלו. אבל אם בישלו יש תבל _אוסרים ביותר ממאתים. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° שאמר בשם רבי פדיה רבי פדיה°, כל נותני טעמים אחד ממאה רבי חייא רבי חייא רבה°_{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמר בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° שאמר בשם רבי פדיה רבי פדיה° , ^א_מה כל נותני טעמים אחד מששים. אמר רבי שמואל ברבי יצחק רבי שמואל ברבי יצחק° לרבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא°. אתה סובר אחד משישים . הא רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} פליג עלך וסובר אחד ממאה , ומתניתא פליגא על תריכון _{והבריתא חולקת על שניכם}. דתנן, כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור. אין תימר שכגון שלא היה מאה או מאתים. מה החידוש? הרי כל תערובת אוסרת בתרומה בפחות ממאה ובערלה בפחות ממאתים, ומה בא לחדש לנו שאוסר מפני שחימץ וטיבל? אלא אפילו ביותר ממאתים אנן קיימין _{שכל שנותן טעם לא בטל.} אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, _{מה שחלקו רבי חייא רבי חייא רבה°רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°בר זבידא בדברי בר פדייא בר פדייא° האם בטל במאה או בשישים} תיפתר בשר בבשר. דלרבי חייא רבי חייא רבה°_{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בטל בשישים, ול רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} בטל במאה . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא}. היא בשר בבשר, היא שאר כל האיסורין חוץ מתבלין. דתנן, בצל וקפלוט אוסרים בנותן טעם. ואמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}. כל האיסורין משערין אותן כאילו הם בצל כאילו הם קפלוט . _{רואים שאת כל האיסורים אוסרים בשיעור אחד לא רק בשר בבשר.} מיי כדון? בזה עצמו גוף המחלוקת ההן אמר, נותני טעמים אחד ממאה. וההן אמר, נותני טעמים אחד מששים. ושניהם למדו מאיל נזיר שנאמר בו (במדבר ו', י"ט) ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל. והרי הזרוע התבשל עם האיל ונתן בו טעם, ואיך הותר לישראל לאכול את האיל? אלא ודאי שהזרוע בטלה בבשר האיל . מאן דאמר נותני טעמים אחד מששים, את עושה את הזרוע אחד מששים באיל. שיש באיל פי ששים מנפח הזרוע . ומאן דאמר אחד ממאה, את עושה את הזרוע אחד ממאה באיל. שיש באיל פי מאה מנפח הזרוע. מאי כדון? שיבדקו וידעו כמה יש באמת. אלא מאן דאמר אחד ממאה, את מוציא העצמות מהזרוע. ומאן דאמר אחד מששים, אין את מוציא את העצמות מן הזרוע. אם את מוציא העצמות מהזרוע, כשם שאת מוציא את העצמות מן הזרוע, כך הוציאם מן האיל ואין שם מאה? לית יכיל. דתני, ^א_מו אין טינופת של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור את החולין. אבל טינופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. וגם כאן, אין העצמות מצטרפות לזרוע לאסור, אבל מצטרפות לבשר האיל להתיר . רב ביבי רב ביבי° בעי. טינופת של תרומה, מהו שתצטרף עם החולין להעלות את התרומה? שהרי לטינופת כשלעצמה אין דין תרומה, אולי תצטרף אל החולין להעלות את התרומה . מן מה דאמר רבי חונא רב הונא° ^א_מז דקליפי איסור מצטרפת להיתר. הדא אמרה. טינופת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. _{רבי חייה סובר שלא די במאה אלא צריך מאה ועוד} תני רבי חייה רבי חייא רבה°. כל מה שאסרתי לך במקום אחר, התרתי לך כאן באיל נזיר . לפי שבכל מקום מאה אסור, מאה ועוד מותר. ברם הכא, אפילו מאה מותר. תנן, אם הוסיף במאתים אסור. דבית רבי ינאי רבי ינאי°_הכהן משערין אם הוסיף אחד במאתים בהדין ירבוזה. ^א_מח כיצד הוא יודע? אמר רב ביבי רב ביבי° בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°_{בר חמא}. לוקט אחד ומניח אחד. מה שזה פוחת זה מוסיף:

ירושלמי ערלה, פרק א, הלכה ד

מתני’: נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם, שנתערבו בנטיעות, הרי זה לא ילקוט _{שמחובר אינו בטל אפילו באלף.} ואם ליקט, יעלו באחד ומאתים. ובלבד שלא יתכוין

ללקוט. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} אומר. ^א_מט אף יתכוין וילקוט ויעלו באחד ומאתים:

גמ’: תנן, נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם, שנתערבו בנטיעות, הרי זה לא ילקוט. ניחא נטיעה של ערלה. נאמר בלשון יחיד שאכן יכולה להיות נטיעה אחת של ערלה בתוך מטע של עצים בוגרים. אבל איך יתכן שתהיה נטיעה אחת של כלאי הכרם? והלא אם זרע בכרם, כל הנטיעות נעשו כלאים בכרם ולא רק אחת. אלא כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. ערוגה של כלאי הכרם _{כגון שאחר שנאסרה חרב הכרם} שהתערבה בערוגות אחרות. וכן אמר רבי יוסי בי רבי רבי יוסי בי רבי°. מתניתא בערוגה של כלאי הכרם. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° שהביא עציץ נקוב והעבירו תחת הגפן _{בריחוק ארבע אמות כך} שרק אותו גפן יחידית נאסרה, ובזה שייך לשון יחיד. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בשם חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. לוקט כל פעם שלשה אשכולות אשכול מכל גפן ומתיר, שאני תולה שהאיסור נשאר ברוב. וגם אם האיסור בתוך השלושה שלקח יכול לאכלם, כיוון שמהתורה אחד בטל בשנים, מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°? תמן הוא אומר בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, שאם ^א_נ היו לפניו מאה וחמשים חביות סתומות. נתפתחו מאה. מאה מותרות וחמשים אסורות, והשאר לכשיפתחו יהיו מותרות. ואמר רבי זעירא רבי זעירא° . לא אמרו אלא לכשיפתחו. הא ליפתוח לכתחילה אסור. והכא הוא אמר הכין שלכתחילה נוטל שלושה והכל מותר? תמן בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, והכא בשם חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. ואיכא דאמרין, אף תמן לדעת רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° פותח שלש חביות ומתיר. ואתיא כחזקיה חזקיה בן רבי חייא° דהכא. והא תנינן נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות, הרי זה לא ילקוט? ואיך אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שיטול שלושה לכתחילה? ועוד אפילו אם ליקט בדיעבד, הא תנינן אם לקטו יעלו באחד ומאתים. ואיך אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שדי בשלוש? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° . כאן בשליקט שלשה, שאז אני תולה שהאיסור נשאר ברוב ואין כאן ביטול איסור בידים. כאן בשליקט כולהון שיש ביטול איסור בידים ואסור . תני, רימוני בדן של ספק ערלה, מעלה באחד ומאה . _ערלה ודאית אינו מעלה. אף במחובר לקרקע כן שספק איסור המחובר לקרקע מעלה, ודאי איסור המחובר לקרקע אינו מעלה? היאך עבידא? כגון שהיתה נטיעה של איסור כגון ערלה או של כלאי הכרם שנתערבה בנטיעות. אם היה רק ספק איסור אף שהיה מחובר לקרקע מעלה, ודאי איסור אם היה מחובר לקרקע אינו מעלה . רבי יודן רבי יודן° בעי. אף לעניין חתיכה נבילה הראויה להתכבד כן? _{שאם היתה בספק איסור בטלה.} חזר רבי יודן רבי יודן° ואמר נבילה אין לו עלייה, קרקע יש לו עלייה. שדרך לקטוף את הפירות מהעץ ופירות תלושים בטלים. אבל נבלה יתכן שיאכלה שלמה, לכן גם ספקה לא בטל . °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} אומר אף יתכוין וילקוט ויעלו באחד ומאתים. מאי טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא}? שכן דרך בני אדם להיות

מידל בגפנים. וזה נראה כמדל ולא כמבטל איסור, ולא גזרו ביה רבנן . תמן תנינן, ^א_נא סאה תרומה שנפלה למאה וטחנן ופחתו. כשם שפחתו החולין, כך פחתה התרומה ומותר. תני אף טוחן בתחילה ומתיר. ולא חוששים לביטול איסור לכתחילה . אמר רבי זעירא רבי זעירא° . דברי הכל היא, שכן דרך הכהנים להיות טוחנין מדומע לתוך בתיהון _{שהרי אם יתן את המדומע לכהן הכהן יטחן אותו וסופו להיבטל.} מה נפק מן ביניהון? כלאי הכרם. על דעתיה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} כיוון שדרכו לטחון ואינו נראה כמבטל איסור, אף כאן טוחן ומתיר. על דעתון דרבנין, אין טוחן ומתיר: שלא התירו אלא כשסופו להתבטל, אבל כאן אין סופו להיטחן ולהתבטל שהרי הוא אסור לכל.

ירושלמי ערלה, פרק א, הלכה ה

מתני’: ^א_נב העלים, והלולבים, ומי גפנים _{היוצאים כשסוחט את העץ או העלים,} והסמדר, מותרין בערלה וברבעי ^א_נג ובנזיר, ^א_נד ואסורין באשירה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} אומר, הסמדר אסור מפני שהוא פרי. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס_{בן הורקנוס} אומר, המעמיד בשרף הערלה אסור. אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה_{בן חנניה} . שמעתי בפירוש ^א_נה שהמעמיד בשרף העלים ובשרף העיקרים מותר. בשרף הפגים אסור, מפני שהוא פרי. ^א_נו ענקוקלות והחרצנים והזגין והתמד שלהן, ^א_נז קליפי רימון והנץ שלו, קליפי אגוזים והגרעינין אסורין בערלה ובאשירה ^א_נח ובנזיר, ^א_נט ומותרים ברבעי. והנובלות כולן אסורות. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} אומר. ^א_ס נוטעין ייחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי. ^א_סא ואין מרכיבין בכפניות _{של תמרים} של ערלה:

גמ’: תנן, העלים והלולבים ומי גפנים והסמדר מותרין בערלה וברבעי ובנזיר . מתניתא דלא כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס_{בן הורקנוס}. דתני בשם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס_{בן הורקנוס} כתיב (במדבר נשא ו ד) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל. אף העלים והלולבים במשמע. תנן , °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} אומר, הסמדר אסור מפני שהוא פרי. תני, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} אומר, סמדר אסור בנזיר מפני שהוא פרי . וקשיא אם °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} סובר כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס_{בן הורקנוס} שגם מה שאינו פרי אסור בנזיר, למה לי הטעם שסמדר אסור משום שהוא פרי? ואם הוא סובר שסמדר פרי הוא , יהא אסור בכל אפילו בערלה ולמה הוא אסר רק בנזיר? מילתיה דרבי יצחק רבי יצחק°_{בר אבא} אמר שהוא אסור בכל. דרבי יצחק רבי יצחק°_{בר אבא} שאל. מאן תנא _{שאמר במשנה שלנו} שאין מרכיבין בכפניות של ערלה? °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} היא. משמע שגם לעניין ערלה סובר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} שהסמדר אסור. שהכפניות בתמרים כסמדר בענבים. תני _{גבי נטע רבעי} ^א_סב פרי אתה פודה, ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגים. הורי רבי זבידא רבי זבידא° באילין פגי תמרה שיקברו. כי יש עליהן קדושה ואין להן פדיון. רבי יונה רבי יונה° בעי. עבר ופדיו שמא אינו פדוי? ותימר טעון קבורה? הרי אחר שנתלשו זה כבר דיעבד ולמה לא יפדו. תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס_{בן הורקנוס} אומר, המעמיד _גבינה בשרף הערלה אסור. אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה_{בן חנניה} . שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלים ובשרף העיקרים מותר. בשרף הפגים אסור, מפני שהוא פרי. רבי פדת רבי פדת° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא} אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי_{בן יוחאי} ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה_{בן חנניה} שניהם אמרו דבר אחד. תמן תנינן. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי_{בן יוחאי} אומר. אין לקטף שביעית, מפני שאינו פרי. אמר רבי זעירא רבי זעירא° לרבי פדת רבי פדת°. כמה דתימר הכא הלכה כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה_{בן חנניה} , אף תמן הלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי_{בן יוחאי} , אם כך יהיה קשה שהרי חכמים חולקים עליו? אמר רבי יונה רבי יונה° וכי דמי שביעית לערלה לכל דבריה? כל רבה קטף _{כל דבר הגדל בעץ הקטף} בטל על גבי שרפו, _{שבשבילו מגדלים את עץ הקטף.} אילן _אחר אינו בטל על גבי שרפו. ואפילו אם השרף אינו פרי, זה לא סיבה להתיר בשביעית שהרי ^א_סג אוכלי בהמה, קדושת שביעית חלה עליהן, ואין קדושת ערלה חלה עליהן. ואין ראיה ש°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה שהתיר שרף עצי ערלה יסבור כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי_{בן יוחאי} שמתיר שרף של עץ הקטף בשביעית . אמר רבי בון רבי אבין° . אית לה ראיה חורי _אחרת ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי_{בן יוחאי} ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה_{בן חנניה} אינם בשיטה אחת . ד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה_{בן חנניה} אמרה בלשון שמועה ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי_{בן יוחאי} בשם גרמיה _עצמו אמרה דתנן, אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה_{בן חנניה} . שמעתי שהמעמיד _גבינה בשרף האילן ובשרף העיקרין מותר. בשרף הפגין, אסור, מפני שהוא פרי. מהו מפני שהוא פרי? שרף פירי, או פגין פירי? _{ואסור כיוון שנהנה מדבר שיצא ממנו} אין תימר שרף פירי, עשה כן בתרומה אסור. ואין תימר פגין פירי, עשה כן בתרומה מותר. למה ^א_סד שהניית תרומה מותרת _{שתרומה אינה אסורה בהנאה,} ^א_בה והניית ערלה אסורה _{שערלה אסורה בהנאה.} תנן, ענקוקלות והחרצנים וכ"ו. מאי ענקוקלות? רבי זעירא רבי זעירא° וחד מן רבנין אמרו בשם רב רב (אמורא)°. ענבים שלקו עד ^א_סו שלא הביאו שליש. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר. אפילו לקו משהביאו שליש. אמר רבי חייא בר אדא רבי חייא בר אדא°, לשון נוטריקון הוא. ענבין דלקי תלתיהון _{כשהביאו שליש:} תנן , °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא_{בן חלפתא} אומר. נוטעין ייחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי . אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}. ^א_סז עבר ונטע אגוז של ערלה , מותר. עבר והרכיב, אסור: דכשנוטע האגוז כלה באדמה. אבל במרכיב ניכר האיסור לעין . אגוז של ערלה שנטעו וכן ביצת עבודה זרה שנעשית אפרוח. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°, איתפלגון _נחלקו חזקיה חזקיה בן רבי חייא° וכהנא רב כהנא°. כהנא רב כהנא° אמר מותרת. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר אסור. על דעתיה דחזקיה חזקיה בן רבי חייא°, איך אפשר לביצת עבודה זרה שנעשית אפרוח? מה אנן קיימין? אם כשפחסה _שברה לפני העבודה זרה , אין כאן אפרוח. אם כשהכניסה לפנימה מן הקנקילין _{המחיצה של העבודה זרה ונהייתה תקרובת,} איתא חמי _{בא וראה}. אלו השתחווה לה לא אסרה, מפני שהכניסה לפנים מן הקנקילין אסרה? הרי לא עשה מעשה בגוף הביצה . אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה רבי יודן אבוי דרבי מתניה°. תפתר שגדר בה עבודה זרה: ביצת הקדש שנעשית אפרוח. אמר רבי יסא רבי אסי°_אסי . פליגי בה _{חלקו בה} כהנא רב כהנא° ורבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא}. כהנא רב כהנא° אמר אסורה. ורבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} אמר מותרת. אמר רבי זעירא רבי זעירא° לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°_{בר זבידא}. הא דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} מותרת. אין כוונתו שהיא מותרת כמות שהיא. אלא אוף היא ^א_סח פודה אותה כשוויה בזמן זרעה _{כשוויה כשהיתה ביצה.} רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°_{בר חמא} ורבי יונה רבי יונה° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°_{בן פדת} אמרו בשם כהנא רב כהנא°. פודה אותה כשוויה בזמן זרעה. ורבי חנניא רבי חנניא° בשם רבי פנחס רבי פינחס° מתקן את הגירסא , כהנא רב כהנא° אמר אסורה ופודה אותה כמות שהיא. ורבי יוחנן רבי יוחנן°_{בר נפחא} אמר מותרת ופודה אותה כשוויה בזמן זרעה:

הדרן עלך פרק הנוטע לסייג